פרק ד, א
ויהי דבר שמואל לכל ישראל. נהיה הדבר שנאמר לשמואל, ובא לכל ישראל, והאיך היה הפורענות, ויצא ישראל לקראת פלשתים למלחמה. האבן העזר. עדיין לא היה כן שמה, כי בימי שמואל נקראת כן (לקמן ז יב,) וכאן קרא על שם סופה.

פרק ד, ב
ותטש המלחמה. ותתפשט המלחמה, כמו (לקמן ל טז,) 'והנם נטושים על פני הארץ', וכן (שופטים טו ט, ) 'וינטשו בלחי'.

פרק ד, ח
בכל מכה במדבר. על ים סוף. ויונתן תרגם: ולעמיה עבד פרישן במדברא. ובספרי שנינו, שהפרשה הזו עירוב דברים, מי שאמר זה לא אמר זה, כשרין שבהם אמרו, מי יצילנו מיד האלהים האדירים האלה, והרשעים אמרו, אלה הם האלהים המכים את מצרים בכל מכה, כל מכות שהיו לו, על המצרים הביאם, אין לו עוד מכה מעתה.

פרק ד, יב
איש בנימן. זה היה שאול, שחטף את הלוחות מיד גלית וברח לו.

פרק ד, יג
יד דרך מצפה. אצל יד הדרך היה מצפה.

פרק ד, יח
מפרקתו. אפרקותיה, עצם הצואר.

פרק ד, יט
ללת. על כרחו ללדת פירושו, ואין לו דמיון. ומנחם חברו בחלק יללה, לפי שחבלי לידתה ביללה באו לה, ויסוד יללה, אין אות ביסודה אלא למ"ד לבדה. נהפכו. נשתנו מכדרכן, לכך מתה. צריה. צירי דלתי בטנה, קרדוני"ל בלע"ז.

פרק ד, כא
אי כבוד. אין כבוד, וכן (איוב כב ל,) 'ימלט אי נקי', אין נקי. אל הלקח. כמו על הלקח, ואין צריך לזוזו מלשון אל, למי שיודע להבין דברו. אל הלקח. איטיויר"ש לאישטריפו"ש בלע"ז.
ואל חמיה. ואל הרעה הזאת, שמת חמיה ואישה.