פרק ו, ב
במה נשלחנו. באיזה ענין נשלחנו שלא יחרה אפו, וישוב חרונו ממנו.

פרק ו, ג
אשם. היכר דבר שאתם מודים שמעלתם בו. אז תרפאו ונודע לכם. שהוא עשה, כי למה לא תסור ידו אז מכם.

פרק ו, ד
סרני פלשתים. חמשה הם, כמה שנאמר (ביהושע יג ג,) העזתי והאשדודי האשקלוני הגתי והעקרוני.

פרק ו, ז
עלות. מניקות. אשר לא עלה עליהם עול. כל זה לנסיון, שאין אלו ראויות למשוך, ועוד שגועות אחר בניהם, ואם יהא כח בארון שיוליכו אותו מאליהם, נדע שהוא עשה לנו.

פרק ו, ח
בארגז. שקריניי"ו בלע"ז.

פרק ו, י
כלו בבית. לשון כלא.

פרק ו, יב
וישרנה. הרי תיבה זו אנדרוגינוס, מלמד שאף הוולדות היו אומרים שירה, רוני רוני השיטה התנופפי וכו', כדאיתא במסכת עבודה זרה (כד ב). ולפי פשוטו, וישרנה, לשון ישר דרך, ישר היו הולכות. הלך וגעו. לשון צעקת בקר, געייה. בית שמש. ישראל היו שם.

פרק ו, יג
וישמחו לראות. היו מסתכלין היאך הוא בא לבדו, ומשמחתם נהגו בו קלות ראש, שלא היו מסתכלין בו באימה ודרך כבוד.

פרק ו, יח
כפר הפרזי. כפר שאין לו חומה. אבל הגדולה. היא האבן הגדולה האמורה למעלה, שהלמ"ד באה במקום נו"ן, וכן נשכה במקום לשכה, בספר נחמיה (יג ז, ) ומפני שאירע להם אבלות בדבר, קראה אבל.

פרק ו, יט
שבעים איש חמשים אלף איש. תרגם יונתן: וקטל בסבי עמא שבעין גברא, ובקהלא חמשין אלפי גברא. ורבותינו אמרו (סוטה לה ב,) שבעים איש, שכל אחד היה שקול כחמשים אלף, או חמשים אלף איש, שכל אחד שקול כשבעים סנהדרין.