פרק ז, א
קדשו. זמינו.

פרק ז, ב
מיום שבת הארון בקרית יערים. וראו הפורענות שבא עליהם בעון בית עלי, ואת הגבורה שעשה הקב"ה בפלשתים. וינהו וגו' אחרי ה'. על ידי שמואל, שהיה מחזר מעיר לעיר, ושופטם ומוכיחם. וינהו . לשון המשכה הוא, ולשון ארמי הוא, תתנהו לפולחני, וכן (יחזקאל ז יא,) 'ולא נה בהם', אין בהם תועלת למושכם אל הטוב. ומנחם חברו, וינהו, לשון יללה, כמו (מיכה ב ד,) נהי נהיה, וכן (יחזקאל שם,) ולא נה בהם, ופירוש וינהו אחרי ה', שהתאבלו על מעשיהם הרעים, ושבו אחרי ה'. לשון אחר: וינהו, כמו (ירמיהו ג יז,) ויתאספו ונקוו אליה כל העמים, מתרגמינן, ויתנהון למפלח בה כל עממיא, ויהיה מזה הענין גם כן (יחזקאל שם,) ולא נה בהם, כענין שאמר (שם) 'לא מהם ולא מהמונם', ולא מנה שבהם, כלומר ולא מקבוץ שלהם (ספרים אחרים אינו).

פרק ז, ו
וישאבו מים וישפכו. תרגם יונתן: ושפיכו לבהון בתיובתא כמיא קדם ה'. ולפי משמעו, אינו אלא סימן הכנעה, הרי אנו לפניך כמים הללו הנשפכין. וישפט שמואל. בין איש לרעהו, על עסקי ממון שביניהם, או על עסקי עבירה שעברו.

פרק ז, ט
ויעלה עולה. ויעלה כתיב, נקבה היתה, מכאן למדו רבותינו, עולה נקבה כשרה בבמת יחיד, במסכת עבודה זרה (כד ב).

פרק ז, יא
מתחת לבית כר. מלרע לבית שרון.

פרק ז, יב
ובין השן. שן הסלע.