פרק ט, ה
בארץ צוף. בארעא דבה נביא. צוף. כמו צופה. פן יחדל אבי מן האתונות. שתגדל דאגה שלנו עליו, עד שישכח את האתונות. ודאג. איוביטאר"ה בלע"ז.

פרק ט, ו
את דרכנו. מעשה האתונות מה נהיתה בם, שבשבילם הלכנו את כל הדרך הזה.

פרק ט, ז
ומה נביא לאיש. תרגם יונתן: אם מקבל ממון, מה נעיל לגברא. לא היה שאול מכיר במעשיו של שמואל, וסבר שישאל שכר. ותשורה. תרגם יונתן: ומדעם דכשר, לשון יושר. ומנחם פירש, תשורה, לשון תקרובת, ראות פני מלך ואדם חשוב, לשון אשורנו (במדבר כד יז, ) ונראין דבריו.

פרק ט, ח
רבע שקל. זוזא חדא דכספא.

פרק ט, ט
לפנים בישראל. הסופר כתב זאת, ואין זה מדברי נער שאול. כי לנביא היום. למי שקורים אותו נביא היום, היו קורים לפנים רואה.

פרק ט, יג
כבואכם העיר כן וגו'. מאריכות היו בדברים, כדי להסתכל ביופיו של שאול. הבמתה. תרגם יונתן: לבית אסחרותא. משחרבה שילה הותרו הבמות, והיו מקריבין שלמים בבמה, ואוכלים יחד. כי הוא יברך הזבח. תרגם יונתן: ארי הוא פריס מזונא, בוצע על המזון, על השלמים מברכין באכילתם, ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם אשר קדשנו במצותיו וצונו לאכול את הזבח. כהיום. כאשר היום קיים.

פרק ט, יז
יעצר בעמי. ימשול, (ספרים אחרים אינו) כמו (דברים לב לו,) 'עצור ועזוב'. כך דרך המושל, לעצור העם במלחמה, שלא יתפזרו ולא יתפשטו זה מזה, ולעצור בכל אחד מעשות רעה. בלשוננו קורין מעצור, קורשטני"ר בלע"ז.

פרק ט, יח
ויגש. תרגם יונתן: וערע.

פרק ט, כ
ולמי כל חמדת ישראל. כאן בא לרמוז לו דבר המלוכה.

פרק ט, כב
בראש הקרואים. במקום מסיבת הגדולים, כי בדרך מסיבתן היה ניכר איזה מקום מיסב הגדול.

פרק ט, כג
אשר אמרתי אליך. לפי שידע שמואל שיבא שאול, צוה לתת לו מנה יפה לצרכו.

פרק ט, כד
את השוק והעליה. את השוק והירך שעליה. הנה הנשאר. מן המנות של הקרואים, והוצב לבד לצרכך. שים לפניך אכול. בפרק אחרון דזבחים (קכ א,) קיימא לן חזה ושוק בבמה גדולה, ואין חזה ושוק בבמה קטנה, לפיכך הותר לאכול לשאול. כי למועד שמור. כי למועד האכילה היה השוק הזה שמור לצרכך. לאמר העם קראתי. אמירתי היתה לטבח העם, קראתי לסעודה, ויודע אני מספרם, והזהר במנותם, ונתתי לו המנות למספרם, וזו שמורה לצורכך.

פרק ט, כה
וידבר עם שאול על הגג. מוכיחו ומלמדו ליראה את הקב"ה.

פרק ט, כז
ויעבר לפנינו. וילך ברחוק ממנו, ולא ישמע את דברינו. ויעבר. הנער לפניהם, ולשאול אמר, ואתה עמוד עמדי.