פקדתי את אשר עשה עמלק לישראל
אמר ר' אחא:
הקב"ה בעל פקדונות, עמלק הפקיד אצל הקב"ה חבילה של קוצים והחזיר לו הקב"ה חבילה של קוצים, שנאמר: פקדתי את אשר עשה עמלק לישראל.

שרה הפקידה אצל הקב"ה מצות ומע"ט לפיכך: וה' פקד את שרה.
מדברין ושוחקין (כתוב בפסוק עכן בן כרמי למעלה ברמז י"ט וברמז פ"ח).

תניא ר' יהודה אומר:
שלש מצות נצטוו ישראל בכניסתן לארץ:
להעמיד להם מלך,
ולהכרית זרעו של עמלק,
ולבנות להם בית הבחירה.

ואיני יודע איזה מהם תחילה, כשהוא אומר: כי יד על כס יה הוי אומר: להעמיד להם מלך תחילה, ואין כס אלא מלך, שנאמר: וישב שלמה על כסא ה' למלך. ועדין איני יודע אם להכרית זרעו של עמלק תחילה, או לבנות בית הבחירה תחילה, כשהוא אומר: והניח לכם מכל אויביכם מסביב וישבתם בטח והיה המקום אשר יבחר ה' אלהיכם הוי להכרית זרעו של עמלק תחילה.
וכן בדוד הוא אומר: ויהי כי ישב המלך בביתו וה' הניח לו מסביב מכל אויביו.
כתיב: ויאמר המלך אל נתן הנביא ראה נא אנכי יושב בבית ארזים וארון האלהים בתוך היריעה.

וישמע שאול את העם, ויפקדם בטלאים
אמר רב יצחק:
אסור למנות את ישראל אפילו לדבר מצוה, שנאמר: ויפקדם בבזק.

מתקיף לה רב אשי:
ממאי דבזק מידי, דמיבזק הוא דילמא שמא דאתרא הוא, דכתיב: וימצאו את אדוני בזק בבזק?
אלא מהכא: וישמע שאול את העם ויפקדם בטלאים.

אמר ר' נהילי בר אידי אמר שמואל:
כיון שנתמנה אדם פרנס על הצבור מיד מתעשר, מעיקרא כתיב: בבזק ולבסוף כתיב: בטלאים,

ודילמא מדידהו?
אם כן מאי רבותא דמילתא.

אתה מוצא עשרה פעמים נמנו ישראל:
אחד בירידתן למצרים בשבעים נפש.
ואחד בעלייתן, ויסעו בני ישראל מרעמסס סכתה כשש מאות אלף רגלי וגו'.
ואחד בהפרשתן כי תשא וגו'.
ושנים בספר וידבר אחד בדגלים
ואחד בחילוק הארץ.
וב' בימי שאול ויפקדם בבזק,
ויפקדם בטלאים.
ואחד בימי דוד ויתן יואב את מספר מפקד העם.
אחד בעלייתן מן הגולה, כל הקהל כאחד (עשרה) [ארבע] רבוא.
ואחד לעתיד לבא עוד תעבורנה הצאן על ידי מונה.

ויבא שאול עד עיר עמלק וירב בנחל
אמר ר' מני:
על עסקי נחל, בשעה שאמר הקב"ה לשאול: לך והכית את עמלק!
אמר: השתא ומה על נפש אחד מישראל אמרה תורה הבא עגלה ערופה בנחל, כל הנפשות האלו כלן על אחת כמה וכמה.
אם אדם חטא בהמה מה חטאה, אם גדולים חטאו קטנים מה חטאו?!
יצתה בת קול ואמרה לו: אל תהי צדיק הרבה.
ובשעה שאמר לדואג: סוב פגע בכהנים, יצתה בת קול ואמרה לו: אל תרשע הרבה.

סימן קכא

אמר רב הונא:
כמה לא חלי ולא מרגיש גברא דמריה סייעיה.
שאול באחת ועלתה לו, דוד בשתים ולא עלתה לו.

שאול באחת ועלתה לו
מאי היא?
מעשה דאגג.
והא איכא מעשה דנוב עיר הכהנים.
במעשה אגג הוא דכתיב: נחמתי כי המלכתי את שאול.

ודוד בשתים
מאי היא?
מעשה דאוריה ודהסתה.

והא איכא נמי מעשה דבת שבע?
איפרע איפרעו מיניה, שנאמר: ואת הכבשה ישלם ארבעתים:
ילד,
אמנון,
אדוניה,
ואבשלום.
הכא נמי איפרעו מיניה, ויתן ה' דבר בישראל.
התם לא איפרעו מגופיה הכא איפרעו מגופיה.

דאמר ר' יהודה אמר רב:
ששה חדשים נצטרע דוד, ופירשו ממנו סנהדרין ונסתלקה ממנו שכינה, דכתיב: ישובו לי יראיך ויודעי עדותיך.
וכתיב: השיבה לי ששון ישעך.

ויאמר שאול אל הקיני לכו סורו רדו מתוך העמלקי
פתח רבי יוסי בכבוד אכסניא ודרש קל וחומר:
ומה יתרו שלא קרב את משה אלא לכבודו כך, המארח תלמיד חכם בביתו ומאכילו ומשקהו ומהנהו מנכסיו על אחת כמה וכמה.

וכי עם כל ישראל עשה חסד?
אלא מלמד, המאכיל פרוסה לתלמיד חכם כאילו עשה חסד עם כל ישראל.

ויחמול שאול והעם על אגג
אמר בר קפרא:
זה דואג שהיה שקול כנגד כל ישראל.

אמר ר' יהושע בן לוי:
כל שהוא רחמן על אכזרים לסוף נעשה אכזר על רחמנים.
להלן כתיב: ואת נוב עיר הכהנים הכה לפי חרב.

וישכם שמואל לקראת שאול בבקר
(העתק מרמז י"ג).
וישכם יהושע בבקר.
בבקר ולא בלילה, מגיד משנתנה רשות למלאך לחבל אין מבחין בין צדיק לרשע.
וכן הוא אומר: לך עמי בא בחדריך.
וכתיב: ואתם לא תצאו איש מפתח ביתו עד בקר.
ואומר: הנני אליך והוצאתי חרבי מתערה והכרתי ממך צדיק ורשע.
ואומר: והיה בעבור כבודי.
ללמדך שתהא נכנס בכי טוב ויוצא בכי טוב.

וכן את מוצא שהיו האבות והנביאים נוהגים בדרך ארץ, שנאמר: וישכם אברהם בבקר,
וישכם יעקב בבקר,
וישכם משה בבקר,
וישכם שמואל בבקר.

והלא דברים ק"ו:
אם אבות ונביאים שהלכו לעשות רצונו של מי שאמר והיה העולם נהגו בדרך ארץ, שאר בני אדם על אחת כמה וכמה.
וכן הוא אומר: תשת חשך ויהי לילה, הכפירים שואגים לטרף, תתן להם ילקוטון, תזרח השמש יאספון, מכאן ואילך יצא אדם לפעלו, ואומר: מה רבו מעשיך וגו':

דבר אחר:
וישכם יהושע בבקר
מלמד שהזריזין מקדימין למצוות.

דבר אחר:
בבקר
מלמד שתפילתן של צדיקים נשמעת בבקר:
בקרו של אברהם,
בקרו של יעקב,
בקרו של משה,
בקרו של יהושע,
בקרו של שמואל,
בקרן של נביאים, שעתידין לעמוד, שנאמר: ה' בקר תשמע קולי. (ברקו) [בקרן] של (עולם הבא) [אומות העולם], שנאמר: לבקרים אצמית כל רשעי ארץ.
ואף ירושלים לעתיד לבוא, כל בקר ובקר דינה יוצא לאור, שנאמר: ה' צדיק בקרבה לא יעשה עולה בבקר בבקר משפטו יתן לאור.

ויאמר שאול מעמלקי הביאום
שנו רבותינו:

פרת חטאת, ר' אליעזר אומר: אינה נקחת מן הנכרים.
וחכמים מכשירין.

יתיב ר' אמי ור' אסי אקילעא דר' יצחק נפחא
פתח חד מנייהו ואמר:
וכן היה ר' אליעזר פוסל בכל הקרבנות כולן.

פתח אידך ואמר:
מאי אותיבו ליה חברייא לר' אליעזר?
כל צאן קדר יקבצו לך וגו' יעלו על רצון מזבחי.

אמר להן ר' אליעזר:
משם ראיה כלם גרים גרורים הם לעתיד לבא.

אמר ר' יוסף:
מאי קרא?
כי אז אהפוך אל עמים שפה ברורה לקרא כלם בשם ה'.

אמר ליה אביי:
דילמא מע"ז הוא דהדרי בהו?
אמר ליה: לעבדו שכם אחד כתיב.
תא שמע: ויאמר שאול מעמלקי הביאום אשר חמל העם על מיטב הצאן
מאי מיטב?
דמי מיטב.
ומאי שנא מיטב?
כי היכי דניקפץ עליה זבינא.

תא שמע:
ויאמר ארונה אל המלך [דוד] יקח ויעל אדוני המלך הטוב בעיניו ראה הבקר לעולה והמורגים וכלי הבקר לעצים.

אמר ר' יוסף:
ארונה גר תושב היה.
מאי מורגים?

אמר עולא:
מטה של טובל כו'.

אמר ר' יהודה:
עיזא דקורקסא דריישא.

אמר ר' יוסף:
מאי קרא?
הנה שמתיך למורג חרוץ חדש.

רבי אושעיא בעי:
משיבין דבר שהוא (ל) להבא על דבר לשעבר.

רבי בון בעי:
משיבין דבר שיצר הרע בטל על דבר שיצר הרע קיים.

כי חטאת קסם מרי
דאמר ר' שמואל בר נחמני:
כל מי שהוא הולך אצל הקוסם, ממרה על דבריו של הקב"ה וגורם אף וצרה לעצמו.

ויסב שמואל ללכת ויחזק בכנף מעילו ויקרע
מעילו של מי?
רב ולוי,
חד אמר:
כנף מעילו של שאול.

וחד אמר:
כנף מעילו של שמואל.

אמר ר' שמואל בר נחמני:
נראין הדברים כנף מעילו של שמואל, שכן דרך הצדיקים להיות מצטערין בשעה שאין נטיעתן משבחת.

כיוצא בדבר אתה אומר: ויתפוש אחיה השמלה החדשה אשר עליו ויקרעה שנים עשר קרעים.
שמלתו של מי?
רב ולוי
חד אמר:
שמלתו של אחיה, שכן דרך הצדיקים להיות מצטערים בשעה שיש מחלוקת במלכות בית דוד.

כיוצא בדבר אתה אומר: ויאמר הגואל לבעז קנה לך וישלוף נעלו.
נעלו של מי?
רב ולוי,
חד אמר:
נעלו של בעז.

וחד אמר:
נעלו של גואל.
ונראין הדברים נעלו של בעז, שכן דרך הלוה להיות מניח ערבון.

ודכוותה: ולא עצר כח ירבעם (לא) ויגפהו ה' כו'.

ודכוותה: וארחתו ארוחת תמיד כל ימי חייו .
של מי?
רב ולוי,
חד אמר:
כל ימי חייו של יכניה.

וחד אמר:
כל ימי חייו של אויל מרודך.
ונראין הדברים כל ימי חייו של יהויכין, שבשעה שהקב"ה נותן שלוה לצדיקים אינו נוטלה עוד מהם, עד שהוא מכניסן עמהם לגן עדן.

וישסף שמואל את אגג
זה שאמר הכתוב: והשב לשכנינו שבעתים אל חיקם, זכור מה שעשו לנו במילה שהיא נתונה בחיקו של אדם.

ואתיא כי הא דאמר ר' לוי בשם ר' יוחנן:
מה היו עושין בני ביתו של עמלק לישראל.
היו מחתכין מילותיהן והיו זורקין כלפיי מעלה, והיו אומרין: בזו בחרת הילך מה שבחרת!
בא שמואל ופרע להם, שנאמר: וישסף שמואל את אגג.

מה עשה לו?
ר' אבא בר כהנא אמר:
היה מחתך מבשרו זיתים זיתים ומאכיל לנעמיות, הדא הוא דכתיב: יאכל בדי עורו, ברר לו מיתה מרה.

ורבנן אמרין:
העמיד ארבע קונדיסין ומתחו עליהן, והוא אומר: אכן סר מר המות.
וכי כך ממיתין את השרים מיתות חמורות.

ר' שמואל בר נחמני אומר:
בדיני עו"א דנו לא בעדים ולא בהתראה.