ילקוט שמעוני, שמואל א פרק יז


המשך סימן קכה
ויצא איש הבנים
אמר רב:
שמבונה מכל מום.

ושמואל אמר:
בינוני שבאחיו.

דבי רבי שילא אמרי:
שעשוי כבנין.

רבי יוחנן אמר:
בר מאה פפי וחד גנאי.

גלית שמו
שבא בגלוי פנים לפני המקום, שנאמר: ברו לכם איש אחד וירד אלי, ואין איש אלא הקב"ה שנאמר: ה' איש מלחמה.
אמר הקב"ה: הרי אני מפילו ביד איש, שנאמר: ודוד בן איש אפרתי.

גלית שמו
מגת.

תני רב יוסף:
שהן דשין באמו כגת.
כתיב: מערות.
וכתיב: [וקרינן] מערכות,

תני רב יוסף:
שהכל הערו באמו.

כתיב: הרפה
וכתיב: ערפה.

רב ושמואל
חד אמר:

הרפה שמה.

ולמה נקרא שמה ערפה?

שהכל עורפין אותה מאחוריה.

וחד אמר:
ערפה שמה.

ולמה נקרא שמה הרפה?

שהכל דשין אותה כהריפות.

וכן הוא אומר: ותקח האשה ותפרוש את המסך על פי הבאר ותשטח עליו הריפות.
ואי בעית אימא: מהכא, אם תכתוש את האויל במכתש בתוך הריפות.

סימן קכו
רבי ברכיה בשם ר' יצחק:
ארבעים פסיעות הלכה ערפה עם חמותה ונתלו לבנה ארבעים יום, שנאמר: ויגש הפלשתי השכם והערב ויתיצב ארבעים יום.

אמר ר' יצחק:
ארבעה מילין הלכה ערפה עם חמותה ועמדו ממנה ארבעה גבורים: את ארבעת אלה יולדו להרפה בגת.

אמר ר' יצחק:
אותה הלילה שפירשה ערפה מחמותה נערבו בה גוויות של כמה בני אדם.

ר' תנחום אומר:
אף כלב, שנאמר: ויאמר הפלשתי אל דוד הכלב אנכי.

וכובע נחשת על ראשו
אמר ר' חנינא:
ששים קנטרין היה לבוש גלית.

ר' אבא בר כהנא אמר:
מאה ועשרים.
ולא פליגי, ילמוד סתומים מן המפורשים.
מה (לד) המפורשים ששים אף הסתומין ששים.
כתיב: חץ חניתו וקרינן עץ חניתו.

אמר ר' אלעזר:
עדין לא הגענו לחצי שבחו של אותו רשע, מכאן שאסור לספר בשבחו של רשע.

ולא ליפתח ביה?

לאודועיה שבחיה דדוד.

ברו לכם איש (אחד).
אמר ר' יוחנן משום ר' מאיר:
בשלשה מקומות לכדו פיו של אותו רשע.
אחד ברו לכם איש (אחד) וירד אלי.
ואידך אם יוכל להלחם אתי והכני.
ואידך דקאמר ליה לדוד: הכלב אנכי כי אתה בא אלי במקלות.
דוד נמי הא קאמר: אתה בא אלי בחרב ובחנית?
דוד הדר ואמר ליה: ואנכי בא אליך בשם ה' צבאות.

והאיש בימי שאול זקן בא באנשים.
אמר רבא, ואי תימא ר' אבא:
זה ישי אבי דוד, יוצא באוכלוסא ונכנס באוכלוסא ודורש באוכלוסא.

אמר עולא:
נקטינן אין אוכלוסא פחותה מששים רבוא.

ויגש הפלשתי השכם והערב
אמר ר' יוחנן:
כדי לבטלן מקריאת שמע שחרית וערבית.

ויתיצב ארבעים יום
אמר ר' יוחנן:
כנגד ארבעים יום שנתנה בהם תורה.

רבי שמואל בר נחמני פתר קריא:
בפלשתים, בקרוב עלי מרעים זה גלית, שנאמר: ויגש הפלשתי השכם והערב הולך וקרב אל דוד.
לאכול את בשרי, ויאמר הפלשתי אל דוד לכה אלי ואתנה את בשרך.

ר' אבא בר כהנא אמר:
הארץ אחזתו.

אמר ר' תנחום:
אנא אמינא טעמא: ואבוא אליך אין כתיב כאן, אלא לכה אלי ואתנה את בשרך.

ר' ינאי בשם ר' שמעון בן יוחאי:
רמ"ח קלפיות נתן הקב"ה על רמ"ח אבריו.
באותה שעה אמר דוד: אל תתן ה' מאויי רשע, אל תתן לידיה תחמודתיה.
זממו אל תפק, אל תרפי ליה.
ירומו סלה, (חזק כתפוי) [רומם כפפתוי].

ר' יודן אמר:
נתאוה לדוד שהיה יפה עינים.
אמר דוד: אל תתן ה' מאויי רשע, מכאן ואילך אמר דוד: אם תחנה עלי מחנה פלשתים לא אירא, אם תקום עלי מלחמתן של פלשתים. בזאת אני בוטח כמו שכתבת בתורה: וזאת ליהודה.

ואת עשרת חריצי החלב (לה)
גדיין מניען מאמיהון.

ואת אחיך תפקוד לשלום
דוגמא דידהון.

ואת ערובתן
תקח ערובהון.

אמר רבי יודא בר ר' סימון:
למוד אותו שבט להיות ערב אלו לאלו, שנאמר: אנכי אערבנו.
אמר ישי לדוד בנו: הרי השעה שתלך ותקיים אותו הערבות של יהודה זקנך שערב את בנימן מיד אבי, שנאמר: אנכי אערבנו, לך והוצא אותו מן ערבתו.

מה עשה דוד?

הלך וקיים את הערבות והרג את גלית.
אמר לו הקב"ה: חייך, כשם שנתת נפשך תחת שאול שהוא משבטו של בנימן, כשם שעשה יהודה זקנך, שנאמר: ישב נא עבדך תחת הנער, כך אני נותן בית המקדש בחלק יהודה ובנימן. ולא עוד אלא שכל השבטים גולים ושבט יהודה ובנימן אין גולים עמהן.

למה?

ששני שבטים אלו האמינו בי וקדשו שמי בים, שנאמר: שם בנימן צעיר רודם שרי יהודה רגמתם.

אמר ר' שמואל בר נחמני:
כל היוצא למלחמת בית דוד גט כריתות כותב לאשתו, שנאמר: ואת ערובתם תקח דברים המעורבבים בינו לבינה.

והיה האיש (ההוא) אשר יכנו.
(העתק מרמז כ"ה).
אמר רבי שמואל בר נחמני אמר ר' יונתן:
ארבעה שאלו שלא כהוגן לשלשה השיבו כהוגן לאחד השיבוהו שלא כהוגן.
אליעזר עבד אברהם, דכתיב: והיה הנערה אשר אומר אליה וגו'.

יכול אפילו חגרת אפילו סומא?

נזדמנה לו רבקה.

כלב, ויאמר כלב אשר יכה את קרית ספר.
הא אילו לכדה עבד אחד היה נותן לו את בתו?
ונתן לו כהוגן, וילכדה עתניאל בן קנז.

שאול בן קיש, דכתיב: והיה האיש אשר יכנו יעשרנו המלך עושר גדול ואת בתו יתן לו.
יכול אפילו עבד אפילו ממזר?
נזדמן לו דוד.

יפתח הגלעדי, דכתיב: והיה היוצא אשר יצא מדלתי ביתי והעליתיהו עולה.
יכול אפילו דבר טמא?
נזדמנה לו בתו.
והיינו דקאמר נביא לישראל: הצרי אין בגלעד אם רופא אין שם.

ויחר אף אליאב בדוד
אמר ר' מני בר פטיש:
כל אדם שכועס אפילו פוסקין לו גדולה מן השמים מורידין אותו.

מנא לן?

מאליאב, דכתיב: ויחר אף אליאב בדוד ויאמר למה זה ירדת ועל מי נטשת (את) מעט הצאן.

וכי אזל שמואל לממשחינהו בכולהו כתיב: גם בזה לא בחר ה' ובאליאב כתיב: אל תבט אל מראהו ואל גובה קומתו כי מאסתיו מכלל דמעיקרא הוה חזי.
סימן קכז
גם את הארי גם הדוב הכה עבדך
זה אחד מארבעה צדיקים שנתן להם רמז שנים חשו ושנים לא חשו.
משה נתן לו רמז ולא חש.
יעקב נתן לו רמז ולא חש.
דוד ומרדכי נתן להם רמז וחשו.

משה מנין?
שנאמר: ושים באזני יהושע.
אמרו: יהושע מנחיל לישראל את הארץ ובסוף היה משה עומד ואומר: ואתחנן אל ה'.

יעקב מנין?

והנה אנכי עמך ושמרתיך, ולבסוף ירא ומתפחד, שנאמר: ויירא יעקב מאד אלא אמר: שמא יגרום החטא.

דוד נתן לו רמז וחש, שנאמר: גם את הארי גם הדוב.
אמר דוד: וכי מה אני ספון שהכיתי חיות רעות הללו?
אלא שמא דבר עתיד ליארע לישראל והם עתידין להנצל על ידי.

מרדכי נתן לו רמז וחש, שנאמר: ובכל יום ויום מרדכי מתהלך וגו'.
אמר מרדכי: וכי אפשר לחסידה זו שתנשא לרשע הערל הזה?
אלא שמא דבר עתיד ליארע לישראל והם עתידין להנצל על ידה.

תני, בשם ר' נתן:
ארבע אריות ושלשה דובים הכה דוד באותו היום, הדא הוא דכתיב: גם את הארי, ארי הארי ואת הארי דוב והדוב וגם הדוב.

וילבש שאול את דוד מדיו.
וכתיב בשאול: משכמו ומעלה גבוה מכל העם.
כיון שהלבישו בגדיו והיה ראוי למלכות, מיד היו עשויים לו, כיוון שראה שאול שהיו עשויין לו מיד הכניס בו עין הרע, כיון שראה דוד שהכניס בו עין הרע, אמר דוד: לא אוכל ללכת באלה כי לא נסיתי.
ללמדך שהמלך כיון שהוא מתמנה מלך והוא קצר מיד הוא נעשה ארוך בשביל שמן המשחה שנמשח.

וכן אתה מוצא בכהן גדול.

למה נקרא שמו כהן גדול?
שהוא גדול בה' דברים:
בנוי,
בכח,
בעושר,
בחכמה,
בשנים.
ואם אין לו אחיו הכהנים מגדלין אותו.

ויבחר לו חמישה חלקי אבנים
אחד לשמו של הקב"ה,
ואחד לשמו (לו) של אהרן,
ושלשה לשלשה אבות העולם.

אמר אהרן: לא אני גואל הדם עלי לפרוע ממנו.
אמר הקב"ה: ולא לפני חרף וגדף עלי לפרוע ממנו.

ובילקוט, ר'דסכנין בשם ר' לוי:
האבנים היו מתלקטות מאליהן.
כתיב: ומקלות הנגיד על שם שהיה רודה במקל.

אמר ר' ברכיה:
ע"ש (לז) אתה בא אלי במקלות. זהו שאמר הכתוב: נאם פשע לרשע בקרב לבי אין פחד אלהים לנגד עיניו.
היה דוד מסתכל בגלית הפלשתי ורואה אותו גבור ומזויין בכל כלי זיין, אמר: מי יוכל לזה. כשראה אותו מחרף ומגדף, אמר: אני יכול לו, מאחר שאינו נפחד מהקב"ה.

אתה בא אלי בחרב
(כתוב ברמז תנ"ו).

היום הזה יסגרך ה' בידי
(כתוב ברמז תקע"ב).

וידעו כל הקהל הזה
(כתוב ברמז תשנ"ה.

ותטבע האבן במצחו
(כתוב ברמז ק"כ).

ויפל על פניו.
לא היה צריך (לומר) [ליפול] אלא לאחריו, והמלאך דחפו ונפל על פניו.
אמר הקב"ה: הפה שחרף וגדף יסכר בעפר, שנאמר: טמנם בעפר יחד פניהם חבוש בטמון.

דבר אחר:
למה נפל על פניו?
כדי שלא יצטער דוד לילך ולחתוך את ראשו. אלא נשתכר שנים עשר אמות וזרתים.

כיצד?

מלא קומתו לפניו ומלא קומתו לאחריו וקומתו ו' אמות וזרת, ונפל על פניו בין רגליו של דוד, שנאמר: עד אשית אויביך הדום לרגליך.

דבר אחר:
למה נפל על פניו?
שהיה דגון מצוייר על לבו, לקיים מה שנאמר: ונתתי את פגריכם על פגרי גלוליכם.

דבר אחר:
לקיים: ואויבי תתה לי עורף.

וכראות שאול את דוד יוצא לקראת הפלשתי אמר וגו' בן מי זה הנער
ואל ידע ליה, והא כתיב: ויאהבהו מאד ויהי לו נושא כלים?!
אבוה קא משאיל ליה. ולא ידע ליה, והא כתיב: והאיש בימי שאול בא באנשים.

ואמר רב: ואי תימא ר' אבהו:
זה ישי אבי דוד שיצא באוכלוסא ונכנס באוכלסא.

הכי אמר שאול: אי מפרץ קאתי אי מזרח קאתי, אי מפרץ קאתי מלכא להוי שהמלך פורץ לעשות לו דרך.
אי מזרח קאתי חשיבא בעלמא הוי.

ומאי טעמא קא משאיל עליה?

דכתיב: וילבש שאול את דוד מדיו כמדתו.
ובשאול כתיב: משכמו ומעלה גבוה מכל העם.
אמר ליה דואג: עד שאתה משאיל עליו אם הגון למלכות אם לאו, שאל עליו אם ראוי לבא בקהל.

מאי טעמא?

דקאתי מרות המואביה.
אמר לו אבנר: תנינא:
עמוני ולא עמונית מואבי ולא מואבית

אלא מעתה, ממזר ולא ממזרת?

ממזר כתיב: [מום זר].

מצרי ולא מצרית?

שאני הכא דדריש טעמא דקרא: על דבר אשר לא קדמו, דרכו של איש לקדם ואין דרכה של אשה לקדם, היה להם לקדם אנשים לקראת אנשים ונשים לקראת נשים אישתיק.
מיד, ויאמר המלך שאל אתה בן מי זה העלם, התם קרי ליה נער, והכא קרי ליה: עלם?!
הכי קאמר ליה הלכה נתעלמה ממך, צא ושאל עליה בבית המדרש.
שאל, אמרו לו: עמוני ולא עמונית מואבי ולא מואבית.
מקשי להו הני קשיותא, אשתיקו.
בעי לאכרוזי עליה מיד, ועמשא בן איש ושמו יתרא הישראלי וכתיב הישמעלי.

אמר רבא:

מלמד שחגר חרבו כישמעאלי, ואמר: כל מי שאינו שומע הלכה זו ידקר בחרב, כך מקובלני מבית דינו של שמואל הרמתי: עמוני ולא עמונית מואבי ולא מואבית.
והיינו דאמר דוד: רבות עשית אתה ה' אלהי נפלאותיך ומחשבותיך אלינו.

אמר רבא:
אלי לא נאמר אלא אלינו,
מלמד
שהיה רחבעם יושב בחיקו של דוד ואמר: עלי ועליך נאמרו שני מקראות הללו.
וכתיב: פתחת למוסרי שני מוסרות שהיו עלי:
עמוני ולא עמונית
מואבי ולא מואבית.

רבי שמואל אמר:
יתרא ישמעאלי הוה ואת אמרת ישראלי?!
אלא ישמעאלי היה ונכנס לבית המדרש ומצא את ישי שהיה יושב ודורש: פנו אלי והושעו כל אפסי ארץ כי אני אל ואין עוד מיד נתגייר ונתן לו בתו.

סימן קכח
כיון שבא אבנר אצל שמואל אמר לו: הדא מנא לך, לא משל דואג היא, מין הוא ואינו יוצא בשלום מן העולם, להוציאך חלק אי אפשר, אלא כל כבודה בת מלך פנימה לאיש יש לו ליתן שכר ולא לאשה, שנאמר: ואשר שכר עליך את בלעם בן בעור.



הפרק הבא    הפרק הקודם