ותתפלל חנה
ומכאן אנו למדים שנשים חייבות בתפילה, שכן חנה הייתה מתפללת י"ח ברכות.

רמה קרני בה'
מגן אברהם.

ה' ממית ומחיה
מחיה המתים.

אין קדוש כה'
האל הקדוש.

כי אל דעות ה'
אתה חונן.

ונכשלים (בעונם) אזרו חיל
הרוצה בתשובה.

מוריד שאול ויעל
המרבה לסלוח.

שמחתי בישועתך
גואל ישראל.

מקימי מעפר דל
רופא חולים.

שבעים בלחם
מברך השנים.

רגלי חסידיו ישמור
מקבץ נדחי עמו ישראל.

ה' ידין אפסי ארץ
אוהב צדקה ומשפט.

ורשעים בחשך ידמו
מכניע זדים.

ויתן עוז למלכו
בונה ירושלים.

וירם קרן משיחו
את צמח דוד.

ואין צור כאלהינו
שומע תפלה.

אל תרבו תדברו גבוהה
שאותך לבדך ביראה [נעבוד].

יצא עתק מפיכם
הטוב שמך ולך נאה להודות.

ויתן עוז למלכו
עושה השלום.
הרי שמונה עשרה ברכות שהתפללה.

עלץ לבי בה'
ע' שבעים
ל' שלשים
צ' תשעים
הרי ק"צ.

אמרה: לאברהם נתת בן למאה שנה ולשרה לתשעים שנה, לכך עלץ לבי.

אמר ר' ירמיה בן אלעזר:
גדול כחן של צדיקים שאין כל העולם ומלואו מקלסין להקב"ה בשם שלם, שנאמר: רננו צדיקים בה', עלץ לבי בה'.

רמה קרני בה'
עשר קרנות הם:
קרנו של אברהם, כרם היה לידידי בקרן בן שמן.
קרן של יצחק, אחר נאחז בסבך בקרניו.
קרנו של משה, כי קרן עור פניו.
קרנה של תורה, קרנים מידו לו.
קרנו של יוסף, וקרני ראם קרניו.
קרנה של כהונה, פזר נתן לאביונים צדקתו עומדת לעד קרנו תרום בכבוד.
קרנה של לויה, כל אלה בנים להימן חוזה המלך בדבר האלהים להרים קרן.
וקרנה של נבואה, רמה קרני באלהי.
וקרנו של בית המקדש, ותרם כראים קרני.
וקרנו של משיח, וירם קרן משיחו.

וכלם היו נתונות בראשן של ישראל וכיון שחטאו ניטלו מהם ונתנו לעובדי אלילים, דכתיב: ועל קרניא עשר די ברישיה, הדא הוא דכתיב: גדע בהרי אף כל קרן ישראל.
למחר כשעושין ישראל תשובה קרנו של חי העולמים גודע את כלן, הדא הוא דכתיב: וכל קרני רשעים אגדע תרוממנה קרנות צדיק, אותם עשר קרנות שגדען צדיקו של עולם.

ואימתי הקב"ה מחזירן?
לכשיתן עוז למלכו כשירומם קרנו של משיח, שנאמר: וירם קרן משיחו.

רמה קרני
ולא רמה פכי, דוד ושלמה שנמשחו בקרן נמשכה מלכותם, שאול ויהוא שנמשחו בפך לא נמשכה מלכותם.

רחב פי על אויבי
אמר ר' אבדימי:
זה אחד מן המקראות שישועתן של ישראל ישועתו של הקב"ה.
וכן הוא אומר: לפני אפרים ובנימן ומנשה עוררה את גבורתך ולכה לישועתה לנו, ושם דרך אראנו בישע אלהים. גילי מאד בת ציון הנה מלכך יבא לך צדיק ונושע הוא.

אמר רבי:
כתיב: ויושע ה'.
אמר ר' ברכיה הכהן:
צדיק ומושיע אין כתיב כאן, אלא צדיק ונושע,
וכן הוא אומר: אמרו לבת ציון הנה ישעך בא הנה מושיעך אין כתיב כאן, אלא ישעך.

אמר ר' אמי:
משה מקלס את ישראל: אשריך ישראל מי כמוך עם נושע בה'.
צרה לישראל כאלו צרה לפניו: יקראני ואענהו עמו אנכי בצרה.
וכל זמן שישראל בנס כביכול הנס לפניו: ויקרא שמו ה' נסי.
אמר משה: הנס הזה שעשה המקום בגינו עשאו, שמחה לישראל שמחה לפניו, שנאמר: כי שמחתי בישועתך.

אין קדוש כה' כי אין בלתך
אמר ר' יהודה בר מנסיא:
אל תקרי בלתך אלא בלותך, שלא כמדת הקב"ה מדת בשר ודם,
מדת בשר ודם מעשיו מבלין אותו,
אבל הקב"ה מבלה את מעשיו.

ואין צור כאלהינו
אמר ר' יהודה בן מנסיא:
אין ציר כאלהינו, שלא כמדת הקב"ה מדת בשר ודם,
בשר ודם צר צורה על גבי הכותל ואינו יכול להטיל בה רוח ונשמה קרבים ובני מעים,
אבל הקדוש ברוך הוא צר צורה בתוך צורה ומטיל לתוכה רוח ונשמה קרבים ובני מעים.

מדת בשר ודם אינו יכול לצור צורה במים,
אבל מי שאמר והיה העולם צר צורה במים, שנאמר: ישרצו המים.

מדת בשר ודם אינו יכול לצור צורה בעפר,
אבל מי שאמר והיה העולם אינו כן אלא צר צורה בעפר, שנאמר: אשר עושיתי בסתר רוקמתי בתחתיות ארץ.

מדת בשר ודם כשהוא צר צורה מתחיל בראש או באחד מאיבריה ואח"כ גומרה,
אבל מי שאמר והיה העולם אינו כן, אלא צר צורה כלה כאחד, שנאמר: כי יוצר הכל הוא.

מדת בשר ודם הולך אצל עושה צלמים ואומר לו עשה לי צורתו של אבא, והוא אומר לו: יבא אביך ויעמוד לפני או הבא לי איקונין שלו ואני עושה לך צורתו,
אבל מי שאמר והיה העולם אינו כן, אלא נותן לאדם בן מטפה של מים ודומה לצורתו של אביו.

מדת בשר ודם כשהוא בונה בונה את התחתון ואח"כ בונה את העליון,
אבל מי שאמר והיה העולם אינו כן בונה את העליון ואח"כ בונה את התחתון, שנאמר: בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ.

מדת בשר ודם כשהוא מקרה מקרה בעצים ובאבנים ובעפר,
אבל מי שאמר והיה העולם אינו כן, אלא קירה את עולמו במים, שנאמר: המקרה במים עליותיו.

מדת בשר ודם צר צורה הוא מדבר וצורתו אינה מדברת,
אבל הקב"ה צר את האדם ועומד ומדבר ומשבח לשמו.

בשר ודם צר צורה כמה סמנים הוא נותן,
אבל הקב"ה צר את האדם מטפה סרוחה אחת, בא וראה הטווס הזה שס"ה מיני צבעים יש בו.

בשר ודם צר צורה אבל צורתו אינה עושה צורה,
אבל הקב"ה צר צורה וצורתו עושה צורה וצר את האשה והיא יולדת.

אל תרבו תדברו גבוהה גבוהה יצא עתק מפיכם.
ר' יהושע אומר:
הפה שאמר: וגם את ישראל לא אשלח הוא הפה שאמר: אנכי אשלח אתכם.
הפה שאמר: מי ה' אשר אשמע בקולו הוא הפה שאמר: ה' הצדיק.

ר' יהושע בשם ר' לוי:
דבריכם סותרים זה את זה כמה דאת אמר: ויעתק משם ההרה.

כי אל דעות ה'.
אמר ר' אמי:
גדולה דעה שנתנה בין שתי שמות, שנאמר: כי אל דעות ה'.

אמר רבי:
גדול מקדש שנתן בין שני שמות, שנאמר: פעלת ה' מקדש ה'.

מתקיף לה רב אדא קרטיגנאה:
אלא מעתה גדולה נקמה שנתנה בין שתי שמות, שנאמר: אל נקמות ה'?!
א"ל: אין למילתיה מיהת גדולה היא.

והיינו דאמר עולא:
אל נקמות ה' אל נקמות הופיע
שתי נקמות הללו למה?
אחת לטובה ואחת לרעה.

לטובה, דכתיב: הופיע מהר פארן.
לרעה, דכתיב: אל נקמות הופיע.

ואמר ר' אלעזר:
כל אדם שיש בו דעה, כאילו נבנה בית המקדש בימיו, שזה ניתן בין שתי שמות וזה ניתן בין שתי שמות.

ואמר ר' אלעזר:
כל אדם שיש בו דעה לסוף מתעשר, שנאמר: ובדעת חדרים ימלאו.

ואמר ר' אלעזר:
כל אדם שאין בו דעה אסור לרחם עליו, שנאמר: כי לא עם בינות הוא על כן לא ירחמנו עושהו.

ואמר ר' אלעזר:
כל הנותן פתו למי שאין בו דעת יסורין באין עליו, שנאמר: לחמך ישימו מזור תחתיך אין תבונה בו, ואין מזור אלא יסורין, שנאמר: וירא אפרים את חליו ויהודה את מזורו.

ואמר ר' אלעזר:
כל אדם שאין בו דעת לסוף גולה, שנאמר: לכן גלה עמי מבלי דעת.

שבעים בלחם נשכרו
זו לאה שהייתה שבעה בבנים נשתכרה.

ורעבים חדלו
זו רחל שהייתה רעבה בבנים.

עד עקרה ילדה שבעה
זו לאה.

ורבת בנים אומללה
זו רחל שהייתה ראויה להעמיד ממנה רובן של בנים אומללה,

ומי עשה כן?
ה' ממית ומחיה.

דבר אחר:
פנינה שהייתה שבעה בבנים נשתכרה.

ורעבים חדלו
חנה שהייתה רעבה בבנים חדלה.

ה' ממית ומחיה.
שנו רבותינו:
עדת קרח אין להם חלק לעולם הבא, שנאמר: ותכס עליהם הארץ בעולם הזה, ויאבדו מתוך הקהל לעולם הבא.

ר' אליעזר אומר:
עליהם הכתוב אומר: ה' ממית ומחיה.

ר' יהושע בן לוי בשם רבי אומר:
כך הייתה עדתו של קרח משוקעת ויורדת, עד שעמדה חנה והתפללה עליהם, שנאמר: ה' ממית ומחיה.

ה' מוריש ומעשיר משפיל אף מרומם
באף שהוא מביא על זה הוא מרומם את זה.
תדע לך כשבקש שיתעשרו בני ראובן ובני גד הפיל את המדינים בידם.

מה כתיב?
וישבו בני ישראל את נשי מדין, ואחר כך, ומקנה רב היה לבני ראובן.
וכן הוא אומר: כי לא ממוצא וממערב ולא ממדבר הרים, לא ממה שאדם עמל ויוצא לסחורה והולך ממזרח למערב וחוזר על המדברות ועל ההרים נעשה עשיר, כי אלהים שופט זה ישפיל וזה ירים.

אמר ר' אבין:
כל הרים שבמקרא הרים, חוץ מזה שהוא רוממות, לומר שאין אדם מתרומם מן הדברים הללו.

ומה הקב"ה עושה?
נוטל מזה ונותן לזה.

למה נקרא שמם נכסים?
שהם נכסין מזה ונגלין לזה.
שאלה מטרונה וכו' עד כך השיבה, הקב"ה עושה סולמות מוריד לזה ומעלה לזה.

מקים מעפר דל
זה יוסף.

מאשפות ירים אביון
וישלח פרעה ויקרא אל יוסף.

להושיב עם נדיבים
ויוסף הוא השליט.

דבר אחר:
מקים מעפר דל
זה דניאל.

מאשפות ירים אביון
והוסק דניאל מן גובא.

להושיב עם נדיבים
ואכריזו עלוהי דליהוי שליט תלתא במלכותא.

שלא כמדת הקב"ה מדת בשר ודם,
מדת בשר ודם רואה אדם עומד יפה ועשיר הוא מעמידו ומסייעו וכשהוא רואה לאדם שהוא נופל שוב הוא מפילו,
אבל הקב"ה אינו כן אם הוא רואה אדם שמתגאה הוא מפילו, שנאמר: כי יום לה' צבאות על כל גאה ורם.
ואומר: גאות אדם תשפילנו, ואם רואה אדם שנפל עד שאול תחתית הוא מעמידו, שנאמר: מקים מעפר דל.
וכן הוא אומר: כי שחה לעפר נפשנו.

מה כתיב אחריו?
קומה עזרתה לנו.
ואומר: אם אמרתי מטה רגלי חסדך ה' יסעדני.

כי לה' מצוקי ארץ.
אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן:
ראה הקב"ה שהצדיקים מועטין עמד ושתלן בכל דור ודור, שנאמר: כי לה' מצוקי ארץ וישת עליהם תבל.

אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן:
אפילו בשביל צדיק אחד מתקיים העולם, שנאמר: וצדיק יסוד עולם.

רבי חייא בר אב דידיה אמר:
מהכא: רגלי חסידיו ישמור, חסידיו תרי משמע.

אמר ר' יוחנן:
חסידו כתיב.

ואמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן:
כיון שיצאו רוב שנותיו של אדם ולא חטא שוב אינו חוטא, שנאמר: רגלי חסידיו ישמור.

דבי ר' שילא אמרי:
כיון שבא לידו דבר עבירה פעם ראשונה ושניה ולא חטא שוב אינו חוטא, שנאמר: רגלי חסידיו ישמור.

רגלי חסידיו ישמור, זה אברהם, כשרדף אחרי המלכים.
ורשעים בחשך ידמו, אלו המלכים שהרג בחשך, שנאמר: ויחלק עליהם לילה (כתוב ברמז תשל"ב).

דבר אחר:
רגלי חסידיו ישמור, זה יעקב, שנאמר לו: הנה אנכי עמך ושמרתיך.
ורשעים בחשך ידמו, זה עשו ואלופיו, שרדפו אחר יעקב בעשר שעות, והשקיע הקב"ה היום והיה עשו עומד בחושך.

דבר אחר:
רגלי חסידיו ישמור, זה יוסף.
ורשעים בחשך ידמו, זו אשתו של פוטיפר.

כי לא בכח יגבר איש
דתנינן:
איזהו גבור?
הכובש את יצרו.

ה' יחתו מריביו
מריבו כתיב,
אמר רבי אבא בר כהנא:
אם חד הוא יפול, ואם תרין אינון יפלון.

עליו בשמים ירעם
עלו כתיב,
אמר רבי אבא בר כהנא:
אם עולים הם לשמים, משם אני מרעים בקולי ומורידם.

ה' ידין אפסי ארץ
אמר רבי אבא בר כהנא:
אלין עובדי אלילים דסובריהון מסיק מן ברייהון, עליו בשמים ירעם.
וכן הוא אומר: ירעם מן שמים ה'.

וירם קרן.
אותם עשר קרנות שגדען צדיקו של עולם, שנאמר: וכל קרני רשעים אגדע תרוממנה קרנות צדיק.
אימתי הקב"ה מחזירן?
כשירומם קרנו של משיח, שנאמר: וירם קרן משיחו.

גם בטרם יקטירון את החלב ובא נער הכהן
מה נאמר שם?
ותהי חטאת הנערים גדולה מאד
לפי שאין אהרן ובניו זכאין בחזה ושוק אלא אחר הקטר חלבים, שנאמר: והקטיר הכהן את החלב ואחר כך: והיה החזה לאהרן ולבניו.
נטמאו אימורים או אבדו, יכול לא יהיו אהרן ובניו זכאין בחזה ושוק?
ת"ל והיה.

תני, רבי שמעון בן יוחאי:
אמר להם הקב"ה: מפני מה אתם אוכלים שיירי מנחה ומניחין את הקומץ לזבובים?
ומפני מה אתם אוכלים את הבשר ומניחים את החלבים שטוחים בחמה?
מה ישראל אומר לו: יבא ויזרוק את הדם ויקטיר את החלבים ואחר כך יקח הבשר.

ומה הכהן אומר להם?
הדם איני זורק והחלבים איני מקטיר, תנה בשר לצלות לכהן, ואם לא לקחתי בחזקה,

ומה נאמר בסוף הענין?
ובני עלי בני בליעל
בנים שפרקו עול שמים מעליהם.

לא ידעו את ה',
אמרו אין מלכות בשמים.

ואם לא לקחתי בחזקה
אמר רבי חנינא:
המגביה ידו על חברו אף על פי שלא הכהו נקרא חוטא, שנאמר: ואם לא לקחתי בחזקה.
וכתיב: ותהי חטאת הנערים.

ריש לקיש אמר:
נקרא רשע, שנאמר: ויאמר לרשע למה תכה רעך, הכית לא נאמר, אלא תכה, ואע"פ שלא הכהו.

רב הונא אמר:
תקצץ ידו, שנאמר: וזרוע רמה תשבר.

רב הונא
קץ ידא.

רבי אליעזר אומר:
אין לו תקנה אלא קבורה, שנאמר: ואיש זרוע לו הארץ.

וברך עלי את אלקנה ואת אשתו
אמר לו: כל בנים שעתיד הקב"ה ליתן לך יהיו מן הצדקת הזו.

ודכוותה: ויעתר יצחק לה' לנכח אשתו.
אמר לפניו: רבש"ע, כל בנים שאתה עתיד ליתן לי יהיו מן הצדקת הזו.

ודכוותה: ויהי ביתך כבית פרץ.
א"ל: כל בנים שעתיד הקב"ה ליתן לך יהיו מן הצדקת הזו.

כי פקד ה' את חנה
יש פקידה לבכורות,
שנאמר: פקוד כל בכור זכר.

יש פקידה לבנים,
שנאמר: כי פקד ה' את חנה.

יש פקידה של שמירה,
שנאמר: ופקודתך שמרה רוחי.

יש פקידה של שלום,
שנאמר: ושמתי פקודתך שלום.

יש פקידה שהיא בשמים,
שנאמר: יפקוד ה' על צבא המרום.

ויש פקידה לחרב,
שנאמר: יפקוד ה' בחרבו הקשה.

ויש פקידה לארץ,
שנאמר: פקדת הארץ ותשוקקה וגו'.

ויש פקידה לכהונה,
שנאמר: ופקדת אלעזר בן אהרן הכהן.

יש פקידה למות,
שנאמר: אם כמות כל האדם ימותון אלה וגו'.

יש פקידה לפורענות,
שנאמר: פקדתי את אשר עשה לך עמלק.

יש פקידה לעונות,
שנאמר: וביום פקדי ופקדתי עליהם חטאתם.

יש פקידה לתורה,
שנאמר: פקודי ה' ישרים.

זה שאמר הכתוב: מצרף לכסף וכור לזהב ואיש לפי מהללו, כשם שהמצרף הזה מכניס את הכסף לאש ואת הזהב לכור, כך הקב"ה צורף את הצדיקים כל אחד ואחד לפי כחו.
וכן אתה מוצא, שרה צרפה הקב"ה עשרים וחמש שנה משבאת לארץ ישראל.
ורבקה אף היא צרפה הקב"ה לפי כחה עשרים שנה.
ואף חנה צרפה הקב"ה לפי כחה תשע עשרה שנה, שהתה עמו עשרה שנים ולא ילדה ונטל פנינה וילדה לו עשרה בנים.

וכן הוא אומר: הלא אנכי טוב לך מעשרה בנים אלו בניה של פנינה.
ואתה נותן (י) ח' שנים לעיבורה ושנה אחד לעיבורו של שמואל, הרי תשע עשרה שנה ואח"כ פקדה, שנאמר: כי פקד ה' את חנה.

ותהר ותלד שלשה בנים ושתי בנות הרי חמשה ואנו מוצאים שאמרה בשירתה: עד עקרה ילדה שבעה?!

רבי יהודה ורבי נחמיה ורבנן
רבי יהודה אומר:
חמשה ילדה אלא שמואל שקול כנגד משה ואהרן, שנאמר: משה ואהרן בכהניו ושמואל בקוראי שמו.

רבי נחמיה אומר:
חמישה ילדה אלא שראתה שני בניו של שמואל ובני בנים הרי הם כבנים.

ורבנן אמרין:
חמישה ילדה, אלא כשנפקדה חנה הייתה חנה יולדת בן אחד, פנינה קוברת שני בנים.
ילדה חנה ארבע, פנינה קוברת שמונה, כיון שנתעברה חנה בן חמישי, נתיראה שמא תקבור בניה שנשתיירו לה, הלכה ובקשה מן חנה.
אמרה לה: בבקשה ממך נעניתי לך, יודעת אני שחטאתי לך, אלא וותר לי שיחיו שני בני. באותה שעה נתפללה חנה לפני הקב"ה עליהן וחיו.
אמר לה הקב"ה: חייך, שהיו ראוים למות אלא הואיל שנתפללת עליהם, לשמך אני קורא אותן, לפיכך הוא אומר: עד עקרה ילדה שבעה זו חנה.

ועלי זקן מאד ושמע את אשר יעשון בניו לכל ישראל
אמר ר' יוחנן בן תורתא:
מפני מה חרבה שילה?
מפני שהיו בה שני דברים:
גלוי עריות
ובזוי קדשים.

גלוי עריות, דכתיב: ועלי זקן מאד ושמע את אשר יעשו בניו לכל ישראל ואת אשר ישכבון את הנשים.
ואע"ג דאמר ר' שמואל בר נחמני:
כל האומר בני עלי חטאו אינו אלא טועה.

בזיון קדשים, מיהא הוא, דכתיב: גם בטרם יקטירון וגו' ותהי חטאת הנערים גדולה מאד את פני ה'.

אל בני כי לא טובה השמועה
ר' שמואל בר נחמני אומר:
זקן שנמצא בו דבר דופי אין מורידין אותו מגדולתו, אלא אומרים לו שב הכבד בביתך.

נשיא מאי?
ר' יוחנן אמר:
מעבירים אותו.

ר' שמואל בר רב יצחק:
מייתי לה מהכא: כי לא טובה השמועה אשר אנכי שומע מעבירים עם ה'.
מעבירם כתיב. מעבירין אותו ומחזיקין ליה.

אמר ר' חגי:
אין מחזירין ליה דקטיל להון.

ריש לקיש אמר:
אף מלקין אותו.

שמע ר' יהודה נשיאה וכעס.
ערק ריש לקיש ונפק ליה למגדל צבעיא.
קם ליה רבי יוחנן ולא נחת ( יא) לתנייה.
קם עמיה ר' יהודה נשיאה, א"ל: אמאי לא נחית מר לתנייה?
אמר ליה: דמפתח יהיב במגדל צבעים.
א"ל: ואילו לא הוה בר לקיש לא?
טפח בחדא ידא ולא אזל [קליה] טפח (תניין) [בתרתיהון] אזיל קליהון, יכון דשמע ריש לקיש אתא לקדמותיה.
כיון דשמע ר' יוחנן נפק לאפיה וקרא עליו הפסוק הזה: אשר הלכו אלהים לפדות לו לעם.
א"ל: דייך דומה לבוראך. אם יחטא איש לאיש ופללו אלהים.
רמי ליה יוסף בר חבו לרבי אבהו:
תנן עבירות שבין אדם לחברו אין יוה"כ מכפר עד שירצה חברו.

והא כתיב: אם יחטא איש לאיש ופללו אלהים?
מאן אלהים?
דיינא.
אי הכי אימא סיפא: ואם לה' יחטא איש מי יתפלל לו, תשובה ומעשים טובים.

כי חפץ ה' להמיתם
כתוב אחד אומר: דרשו ה' בהמצאו.
וכתוב אחד אומר: חי אני אם אדרש לכם?!
כאן קודם גזר דין כאן לאחר גזר דין.

כתוב אחד אומר: ישא ה' פניו אליך.
וכתוב אחד אומר: אשר לא ישא פנים?!
כאן קודם גזר דין כאן לאחר גזר דין.

כתוב אחד אומר: שומע תפלה וגו'.
וכתוב אחד אומר: סכותה בענן לך?!
כאן קודם גזר דין כאן לאחר גזר דין.

כתוב אחד אומר: קרוב ה' לכל קוראיו.
וכתוב אחד אומר: למה ה' תעמוד ברחוק?!
כאן קודם גזר דין כאן לאחר גזר דין.

כתוב אחד אומר: מפי עליון לא תצא וגו'.
וכתוב אחד אומר: וישקוד ה' על הרעה?!
כאן קודם גזר דין כאן לאחר גזר דין.

כתוב אחד אומר: כבסי מרעה לבך.
וכתוב אחד אומר: כי אם תכבסי בנתר?!
כאן קודם גזר דין כאן לאחר גזר דין.

כתוב אחד אומר: שובו בנים שובבים.
וכתוב אחד אומר: אם לא ישוב?!
כאן קודם גזר דין כאן לאחר גזר דין.

כתוב אחד אומר: כי לא אחפוץ במות המת.
וכתוב אחד אומר: כי חפץ ה' להמיתם?!
כאן קודם גזר דין כאן לאחר גזר דין.

ויבא איש האלהים אל עלי
זה אחד מעשרה שנקראו איש האלהים:
משה נקרא איש האלהים, שנאמר: וזאת הברכה אשר ברך משה איש האלהים, תפלה למשה איש האלהים.
אלקנה נקרא איש האלהים, שנאמר: ויבא איש האלהים אל עלי.
שמואל נקרא איש האלהים, שנאמר: הנה נא איש האלהים בעיר הזאת.
דוד נקרא איש האלהים, שנאמר: מצות דויד איש האלהים.
שמעיה נקרא איש האלהים, שנאמר: ויהי דבר ה' אל שמעיה איש האלהים.
עדו נקרא איש האלהים, שנאמר: איש האלהים בא מיהודה.
אליהו נקרא איש האלהים, שנאמר: איש אלהים תיקר נא נפשי.
אלישע נקרא איש האלהים, שנאמר: כי איש אלהים קדוש הוא.
מיכה נקרא איש האלהים, שנאמר: ויבא איש האלהים אל מלך ישראל.
אמוץ נקרא איש האלהים, שנאמר: ואיש האלהים בא אליו לאמר המלך אל יבא עמך. (והמסורת מנה יש אומרים: גברי דנק או איש האלהים, ומוסיף חנן בן יגדליהו בירמיה ל"ה).

הנגלה נגליתי וגו' בהיותם במצרים.
תניא ר' שמעון בן יוחאי אומר:
בא וראה כמה חביבין ישראל על הקב"ה, שבכל מקום שגלו גלתה שכינה עמהם, שנאמר: הנגלה נגליתי וגו' בהיותם במצרים.
גלו לבבל, שכינה עמהם, שנאמר: למענכם שולחתי בבלה.
גלו לעילם, שכינה עמהם, שנאמר: ושמתי כסאי בעילם.
גלו לאדום, שכינה עמהם, שנאמר: מי זה בא מאדום.
ואף כשהן עתידים להיגאל שכינה עמהם, שנאמר: ושב ה' אלהיך את שבותך, ישוב לא נאמר אלא ושב.
מלמד, שהקב"ה שב עמהם מן הגליות.

אין לי אלא צרת צבור, צרת יחיד מנין?
תלמוד לומר: יקראני ואענהו עמו אנכי בצרה.

ויהי ה' את יוסף.
תני, ר' שמעון בן יוחאי:
אדם כשהוא גולה מיהודה לגליל אין זה קרוי גולה.

אימתי הוא קרוי גולה?
בשעה שהוא גולה מארץ לחוצה לארץ.

ר' שמואל בר נחמני אמר ר' יונתן:
שתי גליות נגליתי הנגלה נגליתי.
אחד להוציא את בניך ממצרים.
ואחד ליתן כהונא לבניך ואתם מורדים בי?!

רב ור' תנחומא ור' יהודה וריש לקיש ור' אבון ור' חייא בשם רבי יהונתן:
מצינו שטימא טהור עצמו מפני כבודן של צדיקים.

ובמצרים היכן נגלה עליו?
רבי ברכיה בשם רבי חלבו:
מתוך פלטרין של פרעה.

במדין היכן נגלה עליו?
ר' הונא בשם ר' אבין:
מתוך חללו של עמוד. (יב)
אמר לה: אם תעלה מלניא אחת בכל אבריך אין כל אבריך מרגישין?
כך הלא את השמים ואת הארץ אני מלא.

ובחור אותו מכל שבטי ישראל
זה שאמר הכתוב: אשרי תבחר ותקרב.

אשרי מי שבחרו הקב"ה אע"פ שלא קרבו, ואשרי מי שקרבו אע"פ שלא בחרו:
אברהם בחרו שנאמר: אתה הוא ה' האלהים אשר בחרת באברם אבל הוא לא קרבו וקרב את עצמו,
יעקב בחרו הקב"ה: וישראל בחרתי בו, ואומר: כי יעקב בחר לו יה ולא קרבו וקרב את עצמו. משה בחרו שנאמר: לולי משה בחירו וקרב את עצמו.
דוד בחרו שנאמר: ויבחר בדוד עבדו וקרב את עצמו, חבר אני לכל אשר יראוך.

אשריהם אלו שבחרן הקב"ה אע"פ שלא קרבן. ויש שקרבן ולא בחרן:
יתרו קרבו הקב"ה ולא בחרו.
רחב הזונה קרבה ולא בחרה.

אשרי אהרן בכפלים שבחרו וקרבו, שנאמר: ובחור אותו מכל שבטי ישראל.
וכתיב: ואתה הקרב אליך את אהרן אחיך, לכך נאמר: אשרי תבחר ותקרב.

ובחור אותו מכל שבטי ישראל
אמר ר' לוי:
ברא לו הקב"ה ימים ובחר לו אחד מהם, זה יום השבת, שנאמר: ימים יוצרו ולו אחד בהם. ברא שנים ובחר לו אחד מהם זה שביעית, שנאמר: ושבתה הארץ שבת לה'.
ברא שביעיות וברר לו אחת מהם זה היובל וקדשתם את שנת החמשים שנה.
ברא ארצות וברר לו אחת מהם זה ארץ ישראל שנאמר: תמיד עיני ה' אלהיך בה.
ברא רקיעים וברר לו אחד מהם סולו לרוכב בערבות.
ברא מדברות וברא לו אחד מהם מדבר סיני שנאמר: ההר חמד אלהים לשבתו.
ברא בהמות וברר לו אחד מהם זה בהמות, כי לי כל חיתו יער בהמות בהררי אלף.
ברא עופות וברר לו אחד מהם זה זיז, וזיז שדי עמדי.
ברא דגים וברר לו אחד מהם לויתן זה יצרת לשחק בו.
ברא אומות וברר לו אחד מהם, שנאמר: בך בחר ה' אלהיך.
ברא שבטים וברר לו אחד מהם, שנאמר: ובחור אותו מכל שבטי ישראל.
ברא נביאים וברר לו אחד מהם, שנאמר: לולי משה בחירו.
ברא מלכים וברר לו אחד מהם שנאמר: ויבחר בדוד עבדו.

רבי מנחמא בשם רבי שמואל בר נחמני בר ר' יצחק:
יש נבחר ונדחה ונתקרב, ויש נבחר ונדחה ולא נתקרב.
אהרן נבחר שנאמר: ובחור אותו,
ונדחה ובאהרן התאנף ה',
ונתקרב ואתה הקרב אליך.

שאול נבחר הראיתם כי בו בחר ה'.
ונדחה נחמתי כי המלכתי את שאול,
ולא נתקרב אני מאסתיו מהיות מלך.

דוד נבחר ויבחר בדוד עבדו.
ונדחה ויצא המלך ברגליו וכל ביתו ויעמדו בית המרחק.

רבי יהושע בן לוי אומר:
שנדוהו וקבל עליו את הנדוי, הדא הוא דכתיב: ודוד עולה במעלה הזיתים (יג) עולה ובוכה. ונתקרב

אמר ר' יודן:
עירא היאירי היה רבו וקרבו, הוא שדוד אמר: ישובו לי יראיך וגו'.

כי מכבדי אכבד ובוזי יקלו
אמר ר' ירמיה בן אלעזר:
החמיר הקב"ה על כבודו של צדיק יותר מכבודו.
בכבודו כתיב: כי מכבדי אכבד ובוזי יקלו על ידי אחרים,
בכבודו של צדיק כתיב: ואברכה מברכיך ומקללך אאור אנא.

בן זומא אומר:
איזהו חכם?
הלמד מכל אדם, שנאמר: מכל מלמדי השכלתי.

איזהו גבור?
הכובש את יצרו, שנאמר: טוב ארך אפים מגבור.

איזהו עשיר?
השמח בחלקו, שנאמר: יגיע כפיך כי תאכל אשריך וטוב לך.
אשריך בעוה"ז וטוב לך לעוה"ב.

איזהו מכובד?
המכבד את הבריות, שנאמר: כי מכבדי אכבד ובוזי יקלו.

לא יהיה זקן בביתך
ר' חנניא ור' הושעיא
הוה קא משתקיד ר' יוחנן למסמכינהו ולא הוה מסתייעא מילתא, הוה קא מצטער טובא.
אמרו ליה: לא יצטער מר דאנן מדבית עלי קא אתינן.

דאמר ר' שמואל בר נחמני אמר ר' יונתן:
מנין שאין נסמכין לבית עלי?
שנאמר: ולא יהיה זקן בביתך

מאי זקן?
אילימא זקן ממש, והא כתיב: וכל מרבית ביתך ימותו אנשים?!
אלא סמיכה.

רבי מאיר אזל לממלא
ראה אותם שחורי ראש, אמר להם: מבני עלי אתם, שכתוב: וכל מרבית ביתך ימותו אנשים?! אמרו ליה: רבי התפלל עלינו.
אמר להם: הטפלו בצדקה ואתם מאריכים ימים, שנאמר: עטרת תפארת שיבה בדרך צדקה תמצא.