ויברח דוד מניות ברמה ויבא ויאמר לפני יהונתן וגו' מה עוני וגו' לפני אביך כי מבקש את נפשי.
אמר רבי יוחנן בר יצחק:
קפדנותן של אבות ולא ענותנותן של בנים.
קפדנותן של אבות מיעקב, ויחר ליעקב וירב בלבן.
את סבור הכאות או פצעים היו שם, ואינם אלא פיוסים.
יעקב מפייס את חמיו.
ברם הכא: כי מבקש את נפשי מזכיר שפיכות דמים בפיוסו.

ויחר אף שאול ביהונתן.
כתיב: הוכח תוכיח את עמיתך.
עד היכן תוכחה?
רב אמר:
עד כדי הכאה.

ושמואל אמר:
עד קללה.

ורבי יוחנן אמר:
עד נזיפה.

אמר רב נחמן בר יצחק:
ושלשתן מקרא אחד דרשו.
כתיב: ויחר אף שאול ביהונתן ויאמר לו בן נעות המרדות.
וכתיב: ויטל שאול את החנית עליו להכותו,
למאן דאמר עד הכאה, דכתיב: להכותו.
ולמאן דאמר עד קללה, דכתיב: לבשתך ולבשת ערות אמך.
ולמאן דאמר עד נזיפה, דכתיב: ויחר.
למאן דאמר נזיפה, והא דכתיב: הכאה וקללה?
שאני התם דאגב חביבותא יתירתא דהוה ליה ליהונתן בדוד מסר נפשיה טפי.