ושמו דואג
כתיב: דואג,
וכתיב: דויג
אמר ר' יוחנן:
בתחילה היה הקב"ה יושב ודואג שמא יצא לתרבות רעה, לאחר שיצא זה, אמר: ווי כבר יצא זה.

ולמה נקרא שמו אדומי?
רב יהושע בן לוי אמר:
על שם עירו.

ר' שמואל אמר:
שקנא בדוד שנקרא (אדומי) [אדמוני].

ר' אבא בר כהנא אמר:
שהתיר דם נוב עיר הכהנים.

ר' נחמיה בנו של רבי שמואל בר נחמני אמר:
שהתיר דמו של דוד (מ) ואשתו מותרת לאחר.

בר קפרא אמר:
שאסר דמו של אגג לשאול, ואמר לו: ושור או שה אותו ואת בנו וגו'.

ר' יצחק אמר:
שהיה מאדים פני הכל בהלכה.

ר' חנינא אמר:
מה אדום מבלע זכיותיו של ישראל, כך דואג מבלע זכיותיו של דוד.

רבותינו אמרו:
מה אדום נוקם ונוטר ושונא, אף דואג כך לדוד.

מהו (ויגד) [כי הגד יגיד] לשאול?
אמר ליה: ואגיד ליה, אמר לו: עשית דוד מלך בחייך, אין נשאלים באורים ותומים אלא למלך, ודוד הוא נשאל באורים ותומים, כיון שאמר לו דואג הדבר הזה הכניס בו רוח קנאה.

מנין?
שכן שאול אמר לאחימלך: בתתך לו לחם וחרב ולא דייך אלא ושאול לו באלהים לפיכך מות תמות אחימלך.
כיון שראה שפניו של שאול זועפות, מיד ויען אחימלך (אל) [את] המלך ויאמר ומי בכל עבדיך כדוד נאמן וחתן המלך וגו' היום החלותי לשאול לו באלהים חלילה לי, אין יום זה תחלה למוד הייתי אני להיות שואל לו.
אמר לו: כל כך היית שואל לו ואין אתה חייב מיתה?!
כיון שהוציא עליו אפופסין של מות, מיד: ויאמר המלך לרצים ולא שמעו לו, זה אבנר ועמשא ולא הניחו לפגוע בהם.
כיון שראה שלא שמעו לו, אמר לו לדואג: מה אתה עומד?
הכיתם בלשון הכם בחרב, עמד והכה אותם, שנאמר: וימת ביום ההוא שמונים וחמשה איש. ראה גבורה שהיה בו שלא סייעו אדם בעולם אלא הוא עצמו הרגן, ולא אלו בלבד אלא ואת נוב עיר הכהנים הכה לפי חרב.
ודוד צווח: מה תתהלל ברעה הגבור וכו'.

וימת ביום ההוא שמונים וחמשה איש נשא אפוד בד
ולא כן תני ר' חייא:
(מא) אין ממנין שני כהנים גדולים כאחד?!
אלא מלמד, שהיו כולם ראויין להיות כהנים גדולים.

אמר ר' לוי:
דואג לא נטרד אלא שהיה ממרה ב"ד.
אמר לשאול: אין נשאלין אלא למלך בלבד.
א"ל אבנר ועמשא: אמרו רבותינו: נשאלין למלך ולב"ד ולמי שצורך הצבור בו, ודוד צורך הצבור היה בו, והיה ממרה ואומר: אין נשאלין אלא למלך בלבד.
אמרו לו: חזור על כל הסנהדראות!
וחזר, ואמרו לו: כשם שאמרו אבנר ועמשא ולא שמע אליהם.

ויסב דואג האדומי ויפגע הוא
מה הוא?
אלא שהם לא פגעו.
אמר לו הקב"ה: מתורתי אתה מורד עלי, אני מוציאה מתוך מעיך, שנאמר: חיל בלע ויקיאנו שהיה משנה לתלמידיו והיו סופגין והיה שוכח ראשון ראשון, כיון שראו תלמידיו שהוא מטמא את הטהור ומטהר את הטמא, נתנו חבלים ברגליו וגררוהו, שנאמר: גם אל יתצך לנצח יחתך ויסחך מאהל הרי העולם הזה, ושרשך מארץ חיים סלה הרי העולם הבא.

וימלט בן אחד לאחימלך בן אחיטוב ושמו אביתר
אמר ר' יהודה אמר רב:
אלמלי לא נשתיייר אביתר לאחימלך לא נשתייר מזרעו של דוד שריד ופליט, דכתיב: ועתליה אם אחזיה ראתה כי מת בנה ותקם ותאבד את כל זרע הממלכה, והתם אשתייר יואש, והכא אשתייר אביתר.