וימת שמואל ויקבצו כל ישראל ויספדו לו
אמר ר' יהושע בן לוי:
מתלא אמר:

דנכיתא מן חויא חבלה מדחיל ליה.

לפי שכתוב ביהושע: ויקברו אותו בגבול נחלתו שגעש עליהן ההר להרגם, לכך וימת שמואל וגו' ויספדו לו.

ר' שמואל בר נחמני אמר:
משלו נתנו לו, לפי שכתוב בו: והלך מדי שנה בשנה.
וכתיב: ותשובתו הרמתה.
כל זמן שהיה שמואל קיים היו פלשתים נופלין ביד ישראל, שנאמר: ותהי יד ה' בפלשתים כל ימי שמואל.
משמת שמואל מהו אומר?
(וימת שמואל ויאספו) [ושמואל מת וגו' ויקבצו] פלשתים.
כתיב: וימת שמואל
וכתיב: ושמואל מת כיצד?
ושמואל מת מיתה ודאי.
וימת שמואל מענינו של שאול.
וכתיב: ויקברו ברמה ובעירו .
וכי אין אנו יודעין שהרמה עירו?!
אלא מלמד, שספדו כל ישראל בעירו כדרך שספדו לו ברמה.
וכתיב: (ושמואל מת) [וימת שמואל] וסמיך ליה: ואיש במעון ומעשהו בכרמל.
אמר הקב"ה: הכל צווחין וטופחים על מיתתו של צדיק והרשע הזה יושב ועשה מרזיחין, ללמדך שכל הכופר בגמילות חסדים כאילו כפר בעיקר.

אמר ר' איבו:
כל מקום שנאמר: גזיזה עושה רושם.

והוא כלבי
ממשפחת כלב.

ואמרתם כה לחי
לקיימא.

מה הוא וינוחו?
שעשו מחנה.

רבי יהודה בר' אלעאי אומר:
י"ב אלף כמחנה מדין.

ר' חנינא אומר:
מאה איש כמחנה גדעון.

ויען נבל את עבדי דוד וגו'
אמר: כלום הוא בטוח אלא על שני טפין שמשחו שמואל, היכן הוא שמואל והיכן טפיו.

ולקחתי את לחמי ואת מימי
אמר ר' איבו:
כל מקום שנאמר: מים, יין אלא ששינו הכתובים, שלא להזכיר יין.

ויאמר דוד לאנשיו חגרו איש את חרבו וגו'
שנו רבותינו:

דיני ממונות הטהרות והטומאות מתחילין מן הגדול, דיני נפשות מתחילין מן הצד.

מנה הני מלי?
אמר ר' אחא בר פפא:
אמר קרא: לא תענה על ריב לא תענה על רב.

רבה בר חנה אמר, מהכא:
ויאמר דוד לאנשיו חגרו איש את חרבו וגו' ויחגור גם דוד את חרבו. ויעט בהם,
אפרחן במילין.

חומה היו עלינו
ר' יוחנן ור' יונתן תרוויהון אומרים:
מצינו שהצדיקים קרויים חומה.

והיה היא רוכבת על החמור ויורדת בסתר ההר.
מן ההר מיבעי ליה?
אמר רבא בר שמואל:
על עסקי הדם הבא מן הסתרים, נטלה דם מחיקה והראתה לו.
אמר לה: וכי רואין דם בלילה?
אמרה לו: וכי דנין דיני נפשות בלילה?
א"ל: מורד במלכות הוא ולא צריך למדנינה.
א"ל: עדין שאול קיים ולא יצא טבעך בעולם.
א"ל: ברוך טעמך וברוכה את אשר כליתני היום הזה מבוא בדמים.
דמים תרתי משמע, מלמד שגלתה את שוקה והלך לאורה שלש פרסאות,
אמר לה: השמעי לי!
א"ל :לא תהא זאת לך לפוקה זאת לא תהיה מכלל דאיכא אחריתי.

ומאי ניהו?
מעשה דבת שבע (והייתה נפש אדוני צרורה בצרור החיים).

וזכרת את אמתך
אמר רב נחמן:
היינו דאמרי אינשי: שפיל ואזיל בר אוזא ועינוהי מטייפין.
רוכבת
רכבת כתיב.

אל נא ישים אדוני את לבו אל איש הבליעל
מהו בליעל?
עין רעה, כמה דאת אמר: (מד) השמר לך פן יהיה דבר עם לבבך בליעל.
אמרה לו: אדוני דוד, לא היה לך ללמוד משמו, נבל שמו.

אמר ר' סימון:
הוא נבל, הוא לבן.
מה לבן היה רמאי, אף נבל היה רמאי.

ולא תהיה זאת לך לפוקה
אם תמית נבל אם בא הדין אצלך, מה אתה עושה?
אם ילך עני ויאמר לבעל הבית עשה עמי צדקה, תן לי מצוה אחת, והוא אינו נותן לו והעני נופל עליו והורגו, והם באים אצלך מה אתה עושה?
ואתה מפקפק בדבר ואין אתה יכול להוציאו, והם אומרים: והוא לא עשה כן לנבל?!
הוי ולא תהיה זאת לך לפוקה וגו'.

וזכרת את אמתך
אם בא הדין הזה לפניך, הוי אומר: זכורה תהיה לטובא אותה שעשתה לי, שלא באתי בדמים. א"ל: אין ממך, הקב"ה שלחך אצלי, שנאמר: ויאמר דוד לאביגל ברוך ה' וגו' אשר שלחך, ואף את צריכה להתברך, שנאמר: וברוך טעמך וברוכה את (לה').

והייתה נפש אדוני צרורה
תניא, רבי אליעזר אומר:
נשמתן של צדיקים גנוזות תחת כסא הכבוד, שנאמר: והייתה נפש אדוני צרורה בצרור החיים את ה' אלהיך.
נשמתן של רשעים מלאך אחד עומד בסוף העולם ואחד בסוף העולם ומקלעין נשמתן זה לזה, שנאמר: ואת נפש אויביך יקלענה בתוך כף הקלע.

אמר לו רבא לרב נחמן:
בינוניים מאי?
אמר ליה: אי שכיבי לא אמרי לכו הדא מילתא.

הכי אמר שמואל:
אלו ואלו לדומה נמסרות, הללו אין להם מנוחה והללו יש להם מנוחה.

רבי אליעזר בנו של ר' יוסי הגלילי אומר:
סימן זה יהא מסור בידך, כל זמן שאדם נתון בחיים נפשו פקודה ביד קונו, שנאמר: אשר בידו נפש כל חי, מת נתונה בצרור, שנאמר: והייתה נפש אדוני צרורה בצרור החיים.

רבי הונא אמר:
כל ישראל המתים בחוצה לארץ נפשותן נאספות לארץ, שנאמר: והייתה נפש אדוני צרורה בצרור החיים, וכל הרשעים המתים בארץ ישראל נפשותם נשלכות בחוצה לארץ, שנאמר: ואת נפש אוביך יקלענה בתוך כף הקלע.
לעתיד לבא הקב"ה אוחז בכנפות הארץ ומנער אותה מכל טומאה ומשליכן לחו"ל, שנאמר: לאחוז בכנפות הארץ וינערו רשעים ממנה.

וזכרת את אמתך
אמר ר' יצחק:
פסוק זה הזכיר פגם של אביגיל אביגל חסר יו"ד, מפני שנתנה בו עיניה כשהיא אשת איש.

ויהי כעשרת הימים ויגוף ה' את נבל
עשרה הימים מאי עבידתייהו?
אמר רב יהודה אמר רב:
כנגד י' לגימות שנתן נבל לעבדי דוד.

רב נחמן אמר רבה בר אבוה:
כנגד עשרת ימי התשובה.

אמר ר' חנינא:
מת ליום אחד מיתה של זעף,
לשנים מיתה של בהלה,
לשלשה מיתה של מגפה,
לארבעה מת בהכרת,
לחמשה מיתה חטופה,
לששה מיתה האמורה בתורה,
לשבעה מיתה של חבה.
מכאן ואילך מיתה ביסורין.
תלה לו הקב"ה ז' ימי אבלו של שמואל הצדיק, שלא יתערב אבלו באבלו של צדיק ועשה שלשה ימים ומת (בהכרת) [במגפה].

זה שאמר הכתוב: מצא אשה מצא טוב.
אין סוף לאשה טובה ואין סוף לאשה רעה, שנאמר: ומוצא אני מר ממות את האשה.
טובה הייתה אביגיל לדוד מכל הקרבנות שבעולם, אילו עשה אותו מעשה שחשב לעשות לנבל, אילו הקריב כל הקרבנות שבעולם, לא היה מכפר לו והיא באת אליו ומיד מלטתהו, לכך אמר: למנצח על מחלת שמחלה לו כשם שהקרבנות מוחלין.

וכן הוא אומר: והאשה טובת (מראה) [שכל]
ודוד היה יפה עינים וטוב רואי.
אמר הקב"ה: תבא טובה ותהיה לטוב וילך הרע ברעתו, שנאמר: ויהי כעשרת הימים ויגוף ה' את נבל.

מי גרם לו?
על ידי שהייתה נפשו קצרה במצוות.

וכן הוא אומר: איש הבליעל כמה דאת אמר: השמר לך פן יהיה דבר עם לבבך בליעל.

דבר אחר:
בליעל
מגלה עריות.

וכן הוא אומר: בני עלי בני בליעל.
וכתיב: אשר ישכבון את הנשים.
וכתיב בדור המבול: כי השחית כל בשר.
וכתיב: אמר נבל וגו' השחיתו התעיבו.