ושמאול מת
כל ימיו של שמואל אינו אלא נ"ב שנה.
ועלי הכהן ישב על הכסא, באותה שעה נתמנה להיות שופט, נאמר: והוא שפט את ישראל ארבעים שנה.
וכתיב: והיא מרת נפש וגו'.
נשתיירו י"ג שנה, דכתיב: ויהי (מקץ) [מיום] שבת הארון בקרית יערים וירבו הימים ויהיו עשרים שנה.
צא מהם שבע שנים שהיה דוד מלך בחברון על יהודה, נשתיירו (מו) י"ג שנים, אחת עשרה לשמואל בעצמו ושתים לשאול, שנאמר: בן שנה שאול במלכו (וז') [ושתי] שנים מלך, בתחלת עשרים שנה הביא שמואל הרואה את אהל מועד לנוב, ואע"פ שהיה ארון ה' בקרית יערים בנוב היו מקריבין, בסוף כ' שנה העלה דוד המלך את ארון ה' מקרית יערים אל בית עובד אדום וישב ארון ה' בית עובד אדום הגתי שלשה חדשים ויברך ה' את בית עובד אדום.
למדנו שלא נתברך אלא בשביל הארון.

בן שנה שאול במלכו ושתי שנים מלך, ירד בראשונה והכה לנחש העמוני ומשחוהו ישראל, ירד שניה ולא שמר הבטחתו ואח"כ ויקח שמואל את קרן השמן והוא בן כ"ח שנה.
בו בפרק הכה נוב והביא שמואל את אהל מועד לגבעון, נמצא עושה בנוב י"ג שנה ב' של שאול ואחת עשרה של שמואל.
צא מהן שנה אחת לעבורו, נמצא נ"ב שנה. שמואל מת לפני מיתתו של שאול ארבע חדשים, שנאמר: ויהי מספר הימים אשר ישב דוד בשדה פלשתים ימים וארבעה חדשים.

ויאמר שאול לעבדיו בקשו לי את בעלת אוב.
אמר ר' שמעון בן לוי:
למה שאול דומה?
למלך שנכנס במדינה ואמר כל התרנגולין שבמדינה זו שחטו, בלילה בקש לצאת לדרכו, אמר: אין כאן תרנגול שיקרא?
א"ל: לא צוית אתה לשוחטן?!
אף כאן שאול הסיר את האובות ואת הידעונים, וחזר ואמר: בקשו לי אשה בעלת אוב.

מהו ויתחפש שאול?
שנעשה חפשי מן המלכות.

וילך הוא ושני אנשים עמו
מי היו?
אבנר ועמשא.
למדך תורה דרך ארץ שלא יצא אדם (בלילה) [בדרך] לבדו.
וכן עשה אברהם אבינו ויקח את שני נעריו (עמו) [אתו].

ויבאו אל האשה לילה
(מז) וכי לילה היה?
אלא אותה שעה היה להם אפלה כלילה.

וישבע לה שאול בה' לאמר חי ה' אם יקרך עון בדבר הזה
אמר ר' שמעון בן לוי:
למה שאול דומה?
לאשה שהייתה נתונה אצל אהובה ונשבעת בחיי בעלה.

ותאמר האשה את מי אעלה לך
מאומרי: מי ה' או מאומרי: מי כמוכה.
א"ל: את שמואל העלה לי.
עשתה מה שעשתה והעלתהו.

ותרא האשה את שמואל ותזעק למה רמיתני וגו'
מהיכן ידעה?
אמרו רבותינו:
לא כשם שעולה למלך עולה להדיוט.
למלך פניו למעלה ורגליו למטה כדרך העולים, ולהדיוט רגליו למעלה ופניו למטה.

שלשה דברים אמרו במעלה את האוב:
המעלה אותו רואהו ואינו שומע את קולו.
והשואלו שומע את קולו ואינו רואהו.
העומדים שם אינם רואים אותו ואינם שומעים את קולו.

איש זקן עולה והוא עוטה מעיל
ולהלן הוא אומר: ומעיל קטן תעשה לו אמו.
תאנא: המעיל בו גדל, בו נקבר, בו עלה.

תני בשם ר' נתן:
כסות שיורד עם אדם לקבורה בו עתיד לעמוד לתחיית המתים, שנאמר: תתהפך כחומר חותם ויתיצבו כמו לבוש.

ויאמר שמואל אל שאול למה הרגזתני להעלות אותי.
אמר לו: לא היה לך להרגיז את בוראך אלא כי עשית אותי ע"א, לא כך שנינו: כשם שנפרעים מן העובד כך נפרעים מן הנעבד.

ויאמר שאול (אל שמואל) צר לי מאד וגו',
למה לא אמר לו באורים ותומים?
אמר ר' יצחק:
לב יודע מרת נפשו, על שהרג נוב עיר הכהנים,

וכן הוא אומר: ואיש או אשה כי יהיה בהם אוב, וסמיך ליה: אמור אל הכהנים.
שצפה הקב"ה שעתיד שאול להרוג את נוב עיר הכהנים ולדרוש באוב.

ויקרע ה' את הממלכה מידך ויתנה לרעך לדוד
אמר לו: כד הוית גבן אמרת: לרעך הטוב ממך וכען אמרת: לרעך לדוד.
א"ל: כד וינא גביכון הוינא בעלמא דשקר ואמרנא לך מילין דשקר דדחילנא מינך דלמא תקטלינני, ברם אנא כען בעלמא דקשוט לא תשמע מיני אלא מילי דקשוט.

וימהר שאול ויפול מלא קומתו ארצה
אמרו לו אבנר ועמשא: מה אמר לך שמואל?
אמר להם: אמר לי: למחר את נחית לקרבא ונצח, ובניך מתמניין רברבין.

אמר ר' שמעון בן לקיש:
באותה שעה (אמר) [קרא] הקב"ה למלאכי השרת ואמר להם: בואו וראו בריה שבראתי בעולמי, בנוהג שבעולם אדם שהולך לבית המשתה אינו מוליך בניו עמו מפני מראית העין וזה יורד למלחמה ויודע שהוא נהרג נוטל בניו עמו ושמח על מדת הדין שפוגעת בו.

אמר ר' יהושע דסכנין בשם ר' לוי:
הראה לו הקב"ה למשה דור דור ודורשיו, דור דור ושופטיו, דור דור ומלכיו, והראהו לו שאול ובניו נופלים בחרב.
אמר לפניו: רבש"ע, מלך ראשון שיעמוד על בניך ידקר בחרב?!
אמר לו: משה, ולי אתה אומר?!
אמור אל הכהנים שהרג שמקטרגין אותו.

תני:
על חמש חטאות מת אותו צדיק, שנאמר: וימת שאול במעלו, ושהרג נוב עיר הכהנים, ועל שחמל על אגג, ועל שלא שמע לשמואל שא"ל שבעת ימים תוחיל, וגם שדרש באוב וידעוני.

ותאמר האשה אל שאול אלהים ראיתי
שנו רבותינו:
בעל אוב זה המדבר בין הפרקים ובין אצילי ידיו.
ידעוני זה המניח עצם ידוע בפיו והוא מדבר.
בעל אוב אחד הנשאל בגולגולת ואחד המעלה בזכור.

מה בין מעלה בזכור לנשאל בגולגולת?
מעלה בזכור אינו עולה כדרכו ואינו עולה בשבת, נשאל בגולגולת עולה כדרכו ועולה בשבת.

והוא עוטה מעיל
בוא וראה כל מה שהכה הקב"ה בעולם הזה מרפא לעולם הבא.
העורים מתרפאים, שנאמר: אז תפקחנה עיני עורים.
הפסחים מתרפאים, שנאמר: אז ידלג כאיל פסח.
האלמים מתרפאים, שנאמר: ותרון לשון אלם.

וכשם שאדם הולך כך הוא בא.
עור הולך עור בא,
חרש הולך חרש בא,
אלם הולך אלם בא,
פסח הולך פסח בא,
כשם שהוא הולך לבוש כך בא לבוש, שנאמר: תתהפך כחומר חותם ויתיצבו כמו לבוש.

וממי את למד?
משמואל הנביא, דכתיב: והוא עוטה מעיל.
וכתיב: ומעיל קטן תעשה לו אמו.

ולמה כשם שאדם הולך כך הוא בא?
כדי שלא יאמרו רשעי עולם משמתו רפא אותם הקב"ה, דומה שאין אלו אותם אלא אחרים הם, אמר הקב"ה: יעמדו כמו שבאו.

ויאמר שמואל אל שאול למה הרגזתני להעלות אותי
ר' אלעזר כי הוה מטי להאי קרא בכי:
ומה שמואל הנביא היה מתירא מיום הדין, אנו על אחת כמה וכמה.

מאי היא?
דכתיב: ותאמר האשה אל שאול אלהים ראיתי עולים מן הארץ.
עולים תרי משמע:
חד שמואל,
ואידך דאזל שמואל ואייתי למשה בהדיה.
אמר: דילמא חס ושלום לדינא מתבעינא קום בהדאי, אי איכא מילתא דכתיבא באורייתא ולא קיימתיה.

אמר רבא בר חנינא סבא משמיה דרב:
כל העושה דבר עבירה ומתבייש בו מוחלין לו על כל עונותיו, שנאמר: ויאמר שמואל אל שאול וגו' ויאמר שאול צר לי מאד וגו' ואלו באורים ותומים לא קאמר ליה, משום דהרג נוב עיר הכהנים.

ומנא לן דאחילו ליה?
שנאמר: ויאמר שמואל (אל שאול) ולמה תשאלני וה' סר מעליך וגו' ומחר אתה ובניך עמי.

מאי עמי?
עמי במחיצתי.

ורבנן אמרי מהכא:
והוקענום לה' בגבעת שאול בחיר ה', יצאת בת קול ואמרה: שאול בחיר ה'.

תלמידוי דרבי אמי בר אבא בשם רבי שמואל בר נחמני:
חביבה היא מיתתו של שאול יותר מחייו, שבחייו לא נאמר: אתה ובניך עמי ובמיתתו נאמר: אתה ובניך עמי, עמי במחצתי.

ר"א אומר:
בא וראה כח (הצדקה) [הצדיקים] משאול, שהסיר את האובות ואת הידעונים מן הארץ וחזר ואהב את אשר שנא, והלך לו אצל צפניה אמו של אבנר לעין דאר, ושאלה לו באוב והעלה לו את שמואל והעלה את משה עמו, וראו המתים שמואל עולה ועלו עמו סבורים שהגיע תחית המתים, וראתה האשה ונבהלה, אחד עשר צדיקים עלו עמו באותה שעה.

רבי אליעזר אומר:
כל המתים עולים בתחית המתים לבושים בתכריכיהם.
בוא וראה מן הזרע שנזרעים ערומים ועלים לבושים בכמה קליפות והיורדים לארץ לבושים כל שכן שעולים לבושים.
ולא עוד אלא בוא וראה מחנניה מישאל ועזריה שירדו לכבשן האש לבושים ויצאו לבושים, דכתיב: כפיתו בסרבליהון ולא נחרכו.
וכן למדנו משמואל הנביא, שנאמר: איש זקן עולה והוא עוטה מעיל.

רבי יונתן אומר:
כל הנביאים נתנבאו בחייהון, שמואל נתנבא בחייו ולאחר מיתתו, שאמר שמואל לשאול: אם אתה שומע לעצתי ליפול בחרב תהא מיתתך כפרה עליך, ויהא גורלך עמי במקום שאני שרוי שם, ושמע שאול לעצתו ונהרג הוא ובניו עמו, שיהא חלקו עם שמואל הנביא, שנאמר: עמי, עמי במחיצתי.

הלל הזקן אומר:
אמר שמואל לשאול: לא דייך שלא שמעת בקולי למחות את זכר עמלק אלא גם לדרוש באוב, אוי לרועה ואוי לצאנו, שבשבילך נתן הקב"ה את ישראל ביד פלשתים, שנאמר: ויתן ה' גם את ישראל עמך ביד פלשתים.