ילקוט שמעוני, שמואל א פרק ה
המשך סימן קג
ופלשתים לקחו את ארון.
ר' יוחנן וריש לקיש
ר' יוחנן אמר:
כבדוהו, אמרו: זה אלוה וזה אלוה, יבא אלוה וישרה אצל אלוה.
ריש לקיש אמר:
כך היה שכרן?!
אלא אמרו: זה נצוח וזה נוצח, יבא נצוח ויעבוד לנוצח.
א"ל הקב"ה: אי אתם נכוין בפושרין אלא ברותחין, הדא הוא דכתיב:
וישכימו בבקר והנה דגון נופל לפניו ארצה וראש דגון ושתי כפות ידיו כרותות על המפתן.
איתמר עבודת אלילים שנשברה מאליה.
ר' יוחנן אומר:
אסורה דהא לא בטלה.
ר' שמעון בן לקיש אומר:
מותרת מסתמא בטולי מבטל לה, מימר אמר: איהי נפשא לא מצלא, לאחריני מי מצלא.
איתיביה רבי יוחנן לר' שמעון בן לקיש:
על כן לא ידרכו כהני דגון וגו'?
אמר ליה: משם ראיה שמניחין דגון ועובדים את המפתן.
דאמרי הכי: שבקיה איסריה לדגון ואזיל איתיב ליה על המפתן.
רבי ירמיה בשם ר' שמואל בר רב יצחק:
ישראל המרו את אלהים יותר מאומות העולם, דכתיב:
על כן לא ידרכו כהני דגון אבל בישראל כתיב:
ופקדתי על כל (יט) הדולג על המפתן.
ותכבד יד ה' אל האשדודים
לפי שאמרו הרשעים:
אלה הם האלהים המכים את מצרים וגו' עשרה מכות היו לו ושלמו. אמר להם הקב"ה: אין לי מכה עתה אני מביא עליכם מכה שלא נהייתה מעולם, אלו עכברים שהיו שומטים בני מעיהם. חזרו לעשות להם ספלים, היה העכבר אומר לספל אנו שלוחים של מי שאמר והיה העולם ואתה בריותיו, תן כבוד למי שברא! והיה הספל נבקע ועכבר עולה מן התהום ושומט את בני מעיו. וזה אחד מהדברים שהשליט הקב"ה את הרך בקשה.
כיוצא בו: ואיש משך בקשת לתומו חץ נעמן שהכה את אחאב ונכנס לתוך השריון, שנאמר:
ויך את מלך ישראל בין הדבקים ובין השריון.
כיוצא בו: צפרדעים לפרעה, בתי השיש והפספסים היו הצפרדעים עולות ואומרים להם: אנו שלוחים של מי שאמר והיה העולם, והיה השיש מתבקע מפניהם.
וכן הצרעה היו האמוריים נטמנים במערה ונותנים אבן על פי המערה, והיו שתי צרעות קורעות את האבן. והאבן שמת בה גלית, נכנס האבן בברזל, שנאמר:
ותטבע האבן במצחו.
ר' יהודה ב"ר אמר:
כבבצק.
ודכותה: וכל גרמיהון הדיקו.
ר' יהודה אומר:
כהדין פסטילווס ושרשי תאנה שהם רבים ובוקעים בצור ובאבן.
אמר ר' ברכיה אמר ר' חנינא בר איקם בשם ר' יהודה:
שרשי חטה בוקעים בארץ חמשים אמה ושרשי תאנה בוקעים בצור חמשים אמה, והשמיר כמין שעורה היה, והיה נתון לתוך כלי של עופרת מלא סובין, ואם היה נותנו אפילו על ההר הזה בוקעו.
וישתרו להם עפולים
ריש לקיש אמר:
בני מעיהם החיצונה נסתרה.
רשב"ן אמר:
בני מעיהם הפנימי נסתרה.