ויהי ארון ה' בשדה פלשתים שבעה חדשים
אמר לו הקב"ה לאברהם: אתה נתת לו שבע כבשות, חייך, שאני משהה בשמחת בניך שבעה דורות.
אתה נתת לו שבע כבשות כנגד כן, בניו הורגים מבניך שבעה צדיקים, אלו הן:
שמשון,
חפני,
ופנחס,
שאול ושלשת בניו.

אתה נתת לו שבע כבשות, כנגד כן בניו מחריבין מבניך שבע משכנות, ואלו הן:
אהל מועד,
וגלגל,
ונוב,
וגבעון,
ושילה,
ובית עולמים שנים.

אתה נתת לו שבע כבשות כנגד כן, ארוני חוזר בשדה פלשתים שבעה חדשים, ואין אתם משגיחין עליו ואני משגיח עליו, שנאמר: הושיעה לו ימינו וזרוע קדשו.

ולמה תכבדו את לבבכם.
הדא הוא דכתיב: לץ תכה ופתי יערים.
לץ תכה אלו פלשתים.
ופתי יערים, אלו (גתיים) שאמרו להם: למה תכבדו את לבבכם כאשר כבדו מצרים.

וישרנה הפרות בדרך
שהיו מהלכין בישרות הפכו פניהם כלפי הארון ואמרו שירה.

אי זו שירה אמרו?
ר' מאיר אומר:
שירת הים אמרו.
נאמר כאן: הלוך וגעו.
ונאמר להלן: שירו לה' כי גאה גאה.

ר' יוחנן אמר:
שירו לה' שיר חדש.

ר' אלעזר אמר:
הודו לה' קראו בשמו.

רבנין אמרין:
ה' מלך תגל הארץ.

ר' ירמיה בשם ר' שמואל בר רב יצחק אמר תלת:
שירו לה' שיר חדש,
שירו לה' כל הארץ.
ה' מלך ירגזו עמים.

תנא דבי אליהו:
רני השיטוה התנופפי ברוב הדרך המחושקה ברקמי זהב המהוללה בדביר וארמון המעולפת מבין שני הכרובים.

אמר ר' שמואל בר נחמני:
כמה יגע בן עמרם עד שלמד שירה ללוים, ואתן אומרות שירה מאליכן, יישר חיליכון.

ואת הפרות העלו עולה לה'
תנן התם:

פרת חטאת ר' אליעזר אומר אינה נקחת מן הנכרים וכן היה ר' אליעזר פוסל בכל הקרבנות כלם.

תא שמע: ואת הפרות העלו עולה לה' הוראת שעה הייתה.

הכי נמי מסתברא: דאי לא תימא הכי, עולה נקבה מי איכא.
מאי קושיא, דילמא בבמת יחיד וכדרב חסדא בר אהבה וכו' (כדלקמן).

ויך באנשי בית שמש כי ראו בארון
משום דראו ויך (אלהים).

ר' אבהו ור' אלעזר
חד אמר:
קוצרים ומשתחוים היו.

וחד אמר:
מילי נמי אמור: מאן אמריך דאימרית, ומאן אתי עליך דאתפייסת.

ויך בעם שבעים איש חמשים אלף איש
ר' אבהו ור' אלעזר
חד אמר:
חמשים אלף הוו וכל אחד שקול כשבעים איש של סנהדרין.

וחד אמר:
שבעים היו וכל אחד שקול כחמשים אלף.

על הכל הקב"ה פורע מדה במדה, לפי שהיו בני עלי מקולקלים במעשיהם יצאו למלחמה ונהרגו מישראל ארבעת אלפים.
אמרו ישראל: למה נגפנו ה'?
אמר הקב"ה: כשהיו מכעיסים לפני בעזרת ישראל ובעזרת אנשים לא אמרתם כך, שלחו והביאו ארון הברית, והריעו תרועה גדולה שאין בה ממש.
על אותה שעה אמר: נתנה עלי בקולה על כן שנאתיה, מיד נהרגו שלשים אלף ונשבה ארון הברית, ואף בפלשתים הייתה מכה רבה, שנאמר: ויקראו פלשתים לכהנים ולקוסמים, ואע"פ שהיו הכהנים עובדי ע"א, הייתה בהם דרך ארץ, שאמרו: אל תשלחו אותו ריקם וכשחזר בא על דרך בית שמש והיו רחוקים מבית שמש כאלפים אמה במדה, אמרו: נטול הבגדים ונניחם במקום מוצנע ונראה מה הם עושים לאלהיהם שכך כבדנוהו, וכן עשו ולקחו בגדיהם ונתנום במקום מוצנע שהיה להם לאנשי בית שמש, וכיון שראו את הארון (כ) היה להם ליטול בגדיהם וליפול לפניו כשעה או שתים או שלש עד שיתכסה הארון של מלך מלכי המלכים הקב"ה, והם לא עשו כן, אלא כשראו את הארון שוחקים וזוקפין ועומדים ומרקדים ומדברים דברים יתרים, שנאמר: ובית שמש קוצרים וגו' ונטלו את הארון והלכו להם.
לפיכך נפלו מישראל חמשים אלף וסנהדרי גדולה עמהם, שנאמר: ויך באנשי בית שמש.

ומי הרג את כל אלו?
אנשי בית שמש הרגו אותם, שלא הייתה בהם דרך ארץ.

מכאן אמרו:
במדה שאדם מודד וכו', בודאי רבון העולמים: צדקתך כהררי אל משפטיך תהום רבה.