ויהי כי זקן שמואל
אמר ליה ר' נחמן לרב יצחק:
ומי סיב כולי האי, הא בר חמשין ותרתין שנין הוה.

דאמר מר:
מת בחמשים ושתים שנה, זו היא מיתתו של שמואל הרמתי?
אמר ליה: הכי אמר ר' יוחנן: זקנה קפצה עליו, דכתיב: נחמתי כי המלכתי את שאול.
אמר לפניו: רבש"ע, שקלתני כמשה ואהרן, דכתיב: משה ואהרן בכהניו ושמואל בקוראי שמו מה משה ואהרן לא בטלו מעשה ידיהם בחייהם, אף אני לא יבטלו מעשה ידי בחיי.
אמר הקב"ה: היכי נעביד?
לימות שאול לא שביק שמואל, לימות שמואל אדזוטר קא מרנני כולי עלמא אבתריה, לא לימות לא שאול ולא שמואל כבר הגיע מלכות בית דוד ואין מלכות נוגעת בחברתה אפילו כמלא נימא, מיד קפצה עליו זקנה, והיינו דכתיב: ושאול יושב בגבעה תחת האשל ברמה.

וכי מה ענין גבעה אצל רמה?
אלא לומר לך, מי גרם לשאול שיעמוד בגבעה שתי שנים ומחצה?
תפלתו של שמואל הרמתי.

ומי מדחי גברא מקמי גברא?
אין.

דאמר שמואל בר נחמני:
מאי דכתיב: על כן חצבתי בנביאים הרגתים באמרי פי, במעשה ידיהם לא נאמר, אלא באמרי פי אלמא מדחי גברא מקמי גברא.

ולא הלכו בניו בדרכיו.
אמר ר' שמואל בר נחמני אמר ר' יונתן:
כל האומר בני שמואל חטאו אינו אלא טועה, שנאמר: ויהי כאשר זקן שמואל וישם את בניו שופטים.
וכתיב: ולא הלכו בניו בדרכיו.
בדרכיו הוא דלא הלכו מיחטא נמי לא חטאו, אלא מה אני מקיים ויטו אחרי הבצע ויקחו שוחד ויטו משפט?
שלא עשו כמעשה אביהם, שהיה שמואל הצדיק מחזר בכל מקומות ישראל ודן אותם בעריהם, שנאמר והלך מדי שנה בשנה וסבב בית אל, והם לא עשו כן אלא ישבו במקומם כדי להרבות שכר לחזניהם ולסופריהם. כתנאי ויטו אחרי הבצע.

ר' מאיר אומר:
חלקם שאלו בפיהם.

ר' יהודה אומר:
מלאי הטילו על בעלי בתים.

ר' עקיבא אומר:
קופה יתירה של מעשר נטלו.

ר' יוסי אומר:
מתנות נטלו בזרוע.

עתה שימה לנו מלך לשפטנו
ר' אלעזר ברבי יוסי אומר:
זקנים שבאותו הדור כהוגן שאלו, שנאמר: עתה שימה לנו מלך לשפטנו.
ועמי הארץ שבהם קלקלו, שנאמר: והיינו גם אנחנו ככל הגוים ושפטנו מלכנו ויצא לפנינו.

כל האמור בפרשת המלך, מלך מותר בו.
ר' יהודה אומר: לא נאמר פרשה זו אלא כדי ליראם ולבהלם.

ר' נחמיה אומר:
לא נאמר פרשה זו אלא כדי לאיים עליהם, שנאמר: שום תשים עליך מלך שתהא אימתו עליך.

ר' נהוראי אומר:
לא נאמרה פרשה זו אלא כנגד תרעומתם, שנאמר: אשימה עלי מלך ככל הגוים וגו'.

ויאמר ה' אל שמואל שמע בקול העם (הזה).

תני ר' שמעוןבן יוחאי אומר:
לא אותך מאסו כי אותי מאסו וכו'
בשלשה דברים עתידים למאוס:
במלכות שמים,
ובמלכות בית דוד,
ובבנין בית המקדש.

אימתי מאסו שלשתם?
בימי ירבעם, הדא הוא דכתיב: ויען איש ישראל ויאמרו אין לנו חלק בדוד, זו מלכות שמים. ולא נחלה בבן ישי זו מלכות בית דוד.
איש לאהליו ישראל ולא לבית המקדש, אל תקרי לאהליו אלא לאלהיו.

אמר ר' סימון בר מנסיא:
אין ישראל רואין סימן גאולה לעולם, עד שיחזרו ויבקשו שלשתם, הדא הוא דכתיב: אחר ישובו בני ישראל ובקשו את ה' אלהיהם זו מלכות שמיים.
ואת דוד מלכם זו מלכות בית דוד.
ופחדו אל ה' ואל טובו, זה בית המקדש.

וימאנו העם לשמוע
ר' הונא ור' ירמיה בשם ר' שמואל בר ר' יצחק:
לפי שכתוב: עד אנה מאנתם, לכך כתיב: וימאנו העם.
חד קצר מת ושבק ליה חד ברא, והוה אמיה מובלא ליה לאומנות והוא עריק, מובלא ליה לכנישתא והוא עריק, אמרה: כל סמא דמלתא אנא מובלא ליה לאומנותיה דאבוהי.
אזלא ויהבתיה גבי חבריה דאבוי.
אמר ליה: הילך אלפיה אומנותיה דאבוי, הוה מעיל ליה והיידא, אמר ליה: חליש רישיה דנומתיא והוא מחליש רישיה ורגליה, אזל טעין ליה גבי אמיה, אמר לה: הילך תהא קברא ליה, לפיכך עד אנה מאנתם וימאנו העם.

ויאמר שמואל אל אנשי ישראל לכו איש לעירו
ומי היה הגון לדבר?
ויהי איש מבנימין.

ודכוותה: והנערה אשר תיטב.
ומי היה הגון לדבר?
איש יהודי.

ודכוותה: וירא אלהים את בני ישראל.
מי היה הגון לדבר?
ומשה היה רועה.

ר' יהושע בריה דרבי בירי מוסיף תרתי:
והוא לחץ את ישראל בחזקה
בחרופין,
ומי היה הגון לדבר?
ודבורה אשת נביאה.

ודכוותה: ויאמרו כל אנשי יבש גלעד.
ומי היה הגון לדבר?
ויפתח הגלעדי.