[ז, א]
ויהי -
כבר בארו חז"ל:

שאל בנין המקדש היה צריך שני תנאים:
א) שיהיה להם מלך,
ב) שיהיה להם מנוחה מאויביהם, כמו שאמר והיה בהניח ה' לך מכל אויביך והיה המקום אשר יבחר ה' וכו'. והנה דוד חשב שכבר נתקיימו שני התנאים, אם מצד מלכותו שעל זה אמר ויהי כי ישב המלך בביתו שהבית שבנה לו חירם היה אצלו סימן כי הכינו ה' למלך על ישראל כנ"ל (ה' יב), אם מצד שאז היה להם מנוחה, שעל זה אמר וה' הניח לו מסביב,

ולכן,

[ז, ב]
ויאמר המלך אל נתן -
דרש בנביא אם יסכים ה' לזה, ושיודיעהו המקום אשר יבחר ה' לשכן שמו שם, וא"ל ראה אנכי יושב וכו' רצה לומר הסברה מחייבת לבנותו ראה נא בעין הנבואיי אם טוב הדבר לפני ה'.

[ז, ג]
ויאמר נתן -
באשר עוד לא הגיע דבר ה' כי ימנעהו מזה, השיב מדרך הסברא, כל אשר בלבבך לך עשה, שהצדיקים הגדולים יוכלו לסמוך על הסכמת לבבם שהוא אך טוב (הפך הבינונים שיצוייר כי יצר סמוך בם, וכל שכן רשעים שלבם רק רע כמו שאמר רשעים יצה"ר שופטם צדיקים יצ"ט שופטם בינונים זה וזה שופטם) ולכן אמר שיסמוך על לבבו בפרט, כי ה' עמך ומחשבת לבבך הוא הערת רוח הקודש הנלוה עמך תמיד.

[ז, ד]
ויהי בלילה ההוא -
אולם ה' מהר להודיע להחוזה כי לא יסכים לזה.

וחז"ל בארו:
שלכן הודיעו תיכף בל יתחיל דוד במעשהו ע"י נדר או ע"י שישכור פועלים וכמו שהיה באמת כמו שאמר: <>אשר נשבע לה' אם אבוא באהל ביתי.



(ה) בנבואת נתן בכללה באו כפלים הרבה ודברים רבים בלתי מסודרים ודברים בלתי שייכים אל הנושא שנשלח עליו, שמה שאמר כי לא ישבתי בבית וכו' מה בכך הלא ידעו שהיא מ"ע לבנות בית המקדש, ויבנה בהכרח בימי מלך אחד, ומה שטען ע"ז אני לקחתיך מן הנוה וכו' ואכריתה את אויביך ועשיתי לך שם, כל זה לא יחייב שלא יבנה הבית, ולמה עד ועשיתי לך דבר בדרך העבר המהופך לעתיד ואהיה עמך ואכריתה, ומן ועשיתי והלאה דבר בצורת העבר, ולא אמר ואעשה לך שם, ואיך נקשר אל נבואה עתידה ושמתי מקום, ומה שאמר ולמן היום אשר צויתי שופטים באורו קשה, ומה שאמר והגיד לך ה' הוא לשון בלתי מיושר, שמשמע שכבר הגיד לו זה. בדה"י מבואר שאמר לו ה' לדוד דם לרוב שפכת ומלחמות רבות עשית אתה לא תבנה הבית, ומתי הגיד לו זה, ומדוע לא הזכיר טעם זה פה:
[ז, ה]
האתה תבנה לי בית לשבתי -
רצה לומר כי אל בנין הבית היית צריך שני תנאים:
א) שיהיה מלך בישראל שימלוך מלכות קיימת בלתי מופסקת.
ב) שיהיה להם מנוחה החלטית והנה עד עתה היו להם שופטים שגם הם נבחרו מאת כל ישראל, והיה הבדל בינם ובין המלך במה שהשופט היה רק לפי שעה ושררותו, בלתי נמשך לבניו אחריו, מה שאין כן המלך שמלכותו ירושה לבניו, כמו שאמר: <>למען יאריך ימים על ממלכתו הוא ובניו, והנה דוד הגם שנבחר למלך ונמשח עפ"י נביא (שהשופט לא נבחר ונמשח עפ"י נביא) בכל זאת אחר שעדיין לא הובטח שיהיה לו המלכות בירושה, היה ענינו קרוב אל השופטים או אל מלכות שאול שלא היתה מלכות קיימת, ולא היה ראוי עדיין לבנות בית נאמן וקיים.
וכן מצד תנאי השני של המנוחה הגם שהיה לו אז מנוחה היה זה רק לפני שעה, והלא גם בימי שפוט השופטים היה להם ג"כ מנוחה כמו שאמר (שופטים ב' יח): <>וכי הקים ה' להם שופטים והיה ה' עם השופט והושיעם מיד אויביהם כל ימי השופט וכו' והיה במות השופט וכו', שכיון שבמות השופט שבו אויביהם לתגר בם מלחמה, והאויב לא נכרת לגמרי רק נכנע לפני השופט בעודהו חי לא לפני בני ישראל, שתיכף במות השופט נלחום נלחם בם לא נקרא זה מנוחה, וכן גם בימי דוד לא נכרתו האויבים רק נכנעו לפני דוד לא לפני עם ישראל וגם הוא עצמו עוד היה מוכן למלחמות רבות כמו שאמר בסי' שאחר זה, והנה הבית הנבנה בקביעות מצייר המנוחה והקביעות שישב ה' בקרב עמו במנוחה והשקט, הפך האהל והמשכון שציינו שעדיין לא ישכון בקביעות, אם מפני שהעם לא הטהרו עדיין מעונותיהם והיו חוטאים פעם אחר פעם, כמו שאמר שם: <>והיה במות השופט ישובו והשחיתו מאבותם, שעל ידי זה יסלק שכינתו מהם בכל פעם, ואם מפני שע"י חטאותיהם נמכרו ביד אויב ובשובם בתשובה יצטרך לעוף עליהם כצפרים עפות לפדותם מני צר, שזה יצוייר בטלטול ובשכונה באהל ארעי, ולפי זה לא היה העת עדיין שיבנה המקדש לא מצד מלכות דוד שעד עתה לא היה קבוע, וזה שאמר: האתה תבנה לי בית ולא מצד המנוחה שעדיין לא היה עת לשבת במנוחה, וזה שאמר: תבנה לי בית לשבתי.

[ז, ו]
כי לא -
באר כי בשני הענינים האלה לא נשתנה ענינם עתה, אם בענין המנוחה אומר: כי לא ישבתי בבית למיום העלתי וכו', שתמיד היתה שכינתי בלתי קבועה, שעל זה אמר: ואהיה מתהלך באהל ובמשכן, רצה לומר באהל במדבר ובמשכון בימי שילה ונוב וגבעון כי לא היה מנוחה עד עתה, וכמו שאמר בפסוק ט'.

[ז, ז]
בכל -
ואם בענין המלך הלא בכל אשר התהלכתי בכל בני ישראל שכבר היו להם שופטים מושלים על ישראל כמוך, הדבר דברתי את אחד שבטי ישראל (מלשון שבט מושלים, ובדה"י כתוב <>שופטי ישראל) הגם אשר צויתי אותם לרעות את עמי בכל זאת הדבר דברתי לאמר למה לא בניתם לי בית ארזים?!
הלא אם היה אפשריות לבנות בית ארזים בימי השופטים הייתי מדבר ומזהיר ע"ז, וע"כ שלא היה זה אפשר בימיהם מפני שלא היו קבועים, ומטעם זה עצמו אי אפשר ג"כ לבנותו בימיך, וכמו שיבאר.

[ז, ח]
ועתה כה תאמר לעבדי לדוד -
להראות לו ששני הטעמים הנזכרים שבעבורם לא נבנה המקדש עד עתה, עמד טעמם בם גם עתה:
אם מצד המלך שמלכותו עדיין בלתי קבועה, ובאר זה בין מצד התחלת מלכותו אני לקחתיך מן הנוה מאחרי הצאן שאינך מלך בן מלך כי היית רועה בצאן,
בין מצד מלכותך בהוה לקחתיך להיות נגד על עמי, אתה עתה רק נגיד עליהם ולא קבלוך על אופן שתמלוך מלכות קיימת לדור דורים (שעד עתה לא הובטח ע"ז).

[ז, ט]
ואהיה -
ואם מצד המנוחה, הלא לא תמו אויבי ה' גם עתה רק אני הייתי עמך בכל אשר הלכת, ואכרתה את כל איביך מפניך שגברת עליהם, ולא ספו בהחלט, כי כל הימים יגורו מלחמות רק שתנצח אותם. וגם לא כלו מפני ישראל רק מפניך, וזה כדוגמא שהיה בימי שופטים שזה איננו מנוחה. ועשיתי אחרי דבר אתו תוכחות והראה לו שמלכותו ומנוחתו עדיין יתנודדו כמלונה, שב לבשרו כי הגם שראשיתו מצער אחריתו ישגא מאד:
א) אם בענין המלוכה ועשיתי (רצה לומר אעשה) לך שם גדול כשם הגדולים אשר בארץ ששמם קיים לעולם, כן אקבע לך מלכות נצחית, וכן בענין המנוחה ג"כ ישתנה הדבר לטוב, ועל זה אמר -

[ז, י]
ושמתי מקום -
רצה לומר כי מימות משה עד גמר הכבוש והחילוק בסוף ימי יהושע לא היה לישראל מקום קבוע כלל רק היו נעים ונדים, וזה היה הציור במשכן שבמדבר שהיה מתהלך באהל המתטלטל ממקום למקום, ואח"כ שכבשו וחלקו, כבר היה להם מקום בא"י אבל לא היה להם מנוחה כי ידברו את אויבים בשעריהם כל ימי השופטים עד ימי שלמה, וזה היה הציור במשכן שילה ונוב וגבעון שהגם שהיה בית מלמטה היה תחת אהל מלמעלה, ועתה ישתנה הכל לטוב, ושמתי מקום לעמי ישראל שיהיו קבועים במקומם ולא יגרשה רגל אויב.

ב) ונטעתיו ושכן תחתיו שיהיה דומה <>כעץ שתול על פלגי מים השוכן במקומו כן לא יצטרכו לצאת חוץ מגבולם ללחום עם אויביהם, ולא ירגז המאמרים מקבילים:
ושמתי מקום ולא ירגז עוד כמו בעת שהיו נעים ונדים שבעים רוגז,
ונטעתיו ושכן תחתיו כו' ולא יוסיפו בני עולה לענותו כאשר בראשונה.

[ז, יא]
ולמן היום אשר צויתי שפטים -
שיעור הכתוב שלא ירגז ולא יוסיפו בני עולה לענותו כאשר היה בראשונה קודם שפוט השופטים וגם אח"כ למן היום אשר צויתי שופטים והלאה שהיה לו רוגז ועינוי תמיד.
וגם בזה באו מאמרים מקבילים:
לא ירגז כאשר בראשונה, ולא יוסיפו בני עולה לענותו (כאשר) למן היום אשר צויתי שפטים. הודיעו כי בסוף ימיו ימצא מנוחה מן האויבים כמו שאמר: והניחותי לך מכל אויביך ואז ישים מקום לעם ישראל שיהיה להם מנוחה החלטית, שזה יצוייר במקום קבוע שיבחר למקדש ה' בגורן ארונה שיבנה בימי שלמה, שמן אז שנתגלה מקום המקדש פסקו המלחמות ושלמה בנו היה איש מנוחה.

והנה בעת ההיא שהראה לו מקום המקדש בגורן ארונה, החל דוד להכין כל צרכי הבית כמו שאמר (בדהי"א כב), אבל מדוע לא בנה הוא בעצמו הבית לעת זקנתו לא באר פה, ובדה"י שם כתוב: <>ויהי דבר ה' אלי לאמר דם לרוב שפכת ומלחמות גדולות עשית לא תבנה בית לשמי, <>הנה בן נולד לך הוא יהיה איש מנוחה וכו' הוא יבנה הבית לשמי, שאחר שהיה איש מלחמות עד עת זקנתו לא נקרא איש מנוחה שיבנה הוא את הבית שמורה על השלום והמנוחה, רק שלמה שהיה לו מנוחה מילדותו, ופה לא באר זה, כי הגיד לו זה הפרט בנבואה אחרת מיוחדת, או גלה לו זאת ברוה"ק (כי כל מקום שנאמר: <>ויהי דבר ה' אלי היא מדרגה קטנה מהנבואה כמו שאמר במ"א), וזה שאמר והגיד לך ה', רצה לומר זה הגיד בפעם אחר כי בית יעשה לך ה', רצה לומר שלא אתה תבנה ביתו רק הוא יבנה ביתך, תחת שרצית לבנות ביתו, ושם הגיד לך הטעם כנזכר בדה"י.

[ז, יב]
כי -
אחר שהודיעו מענין המנוחה, בשרהו מענין המלכות שיהיה לו עולמית, שעל זה אמר: כי בית יעשה לך ה', ובאר לו בזה שבעה דברים:
א) כי ימלאו ימיך שימלאו ימיו עד שבעים שנה.
ב) שישכב עם אבותיו ולא יהרג במלחמה,
ג) והקמותי זרעך אחריך ולא שימלוך בנו עליו בחייו כמעשה דאבשלום,
ד) אשר יצא ממעיך הודיעו שהבן העתיד למלוך לא נולד עדיין כמו שאמר בדה"י <>הנה בן נולד לך וכו',
ה)<> והכינותי את ממלכתו, שתיכף במלכו יכין ממלכתו בידו בכל עוז.

[ז, יג]
ו) הוא יבנה בית לשמי כי יכין ממלכתו באופן שיוכל לבנות הבית כי יהיה לו עושר גדול ועבדים נושאי סבל, וגם שהוא יוכל לבנותו בכוונה לשם ה' מה שלא יוכל דוד שלא היה לו מנוחה, וכמו שאמר הטעם לזה בארצות השלום דרוש ב', ובפירשו מלכים (סי' ה'),
ז) וכוננתי את כסא ממלכתו עד עולם, הכוננות הוא גמר הבנין, שאחר שאמר והכינותי שההכנה היא תחלת המלכות אמר שיכונן את הכסא בענין שתהיה מלכות קיימת עד עולם.

[ז, יד]
אני -
באשר הבטיח לו נצחיות המלוכה, וכבר בארנו בפירוש תהלות (מזמור פ"ט) המיוחד לזה, כי מלכות בית דוד התכונן על ב' עמודים שהם החסד והאמונה,
והאמונה - היא מה שיעשה לו ע"י ההבטחה ובהשקף על מעשיו,
והחסד - הוא מה שיעשה מצד החסד לבד מזולת השקף על מעשה,
ושני אלה יצוייר שיבוטלו לפעמים, אם האמונה, תבוטל באם ישוב ויעוות מעשיו באופן שלא יהיה ראוי לטוב ההוא שנגזר עליו לפי מעשיו, ואם החסד, בשימצא איש אחר יותר ראוי לחסד הזה כמו שהיה בשאול ודוד, הודיעו לו ה' שלא יחוש לזה, אם לצד שתבוטל האמונה ברוע המעשים, אמר אני אהיה לו לאב וכו' אשר בהעותו, שישגיח עליו בחמלתו כאב על בנו שתיכף שיתחיל להעוות דרכו תיכף יוכיחהו וישיבהו לדרך הטוב בענין שלא יניחהו להתמוטט בשיעור שיסיר אמונתו ממנו, ודייק לאמר שהוא יהיה לו לאב תחלה ועל ידי כך יהיה הוא לי לבן לא בהפך, כי כל עובד את ה' מאהבה נחשב לה' כבן מצד מעשיו, אבל כשישוב צדיק מצדקו לא יקרא עוד בן רק עבד פושע באדוניו, אבל פה אני אהיה לו לאב תחלה, שלא בהשקף על מעשיו רק כאב טבעי, שמה שהוא לאב קודם אל מה שהוא לו לבן, ומצד זה אשגיח שאהיה לו תמיד לאב ושלא יבא לידי חטאים גדולים, כי תיכף בהעותו והוכחתיו.

ובאר שע"י שיוכיחנו תיכף בהשגחתו עליו לא יצטרך ליסרו באכזריות חמה ושטף אף, רק להוכיחו בשבט אנשים, רצה לומר בשבט שמכים בו את האנשים לא בשוט לסוס, ובנגעים טבעיים המצויים בבני אדם רצה לומר במין האדם מצד מינו לא נגעים היוצאים מטבע האנושי, ובמזמור הנ"ל באר: <>ופקדתי בשבט פשעם ובנגעים עונם, שעל הפשע שהוא המרד יוכיח בשבט, ועל העון שהוא הכפירה ועוות השכל יוכיחנו בנגעים שהם דבוקים על גופו, כמו שהעון פנימי יותר מן הפשע, כי חטא בשכל שהוא עצמות האדם.

[ז, טו]
וחסדי -
וכן לא יבוטל החסד ע"י שימצא איש אחר יותר ראוי לחסד הזה, שעל זה אמר וחסדי לא יסור ממנו כאשר הסירותי מעם שאול שהיה הסבה אשר הסירתי את החסד מלפניך, שהיית יותר ראוי אל החסד.

[ז, טז]
ונאמן ביתך -
רצה לומר שהגם שהחסד והאמונה יצוייר שיפסקו כנ"ל, לא יצוייר זה פה שהחסד והאמונה שהבטחתי לדור בניך נסבב מן האמונה שהיא ההבטחה שהבטחתי לך, ולפי זה הנה נאמן ביתך וממלכתך עד עולם לפניך, רצה לומר בהיות שנקרא שמך עליו והוא שכר צדקתך כענין <>והלך לפניך צדקך, ע"כ הוא נאמן ולא יסור בשום פעם, וכן הגם שהכסא יופסק לפעמים בעתי הגליות בכל זאת לא יופסק לעולם, ואם יופסק כסא בניך לא יופסק כסאך, על דרך שפירשתי מה שאמר <>ובניתי לדור ודור כסאך שכסא דוד עומד שישב עליו המלך דוד בעצמו לימות המשיח שהוא דוד עצמו, וזה שאמר <>כסאך יהיה נכון עד עולם.

[ז, יז]
ככל -
הנה הדבור היה חציו דברי תוכחות, והוא הדבור הראשון עד ועשיתי לך שם גדול, ועל זה אמר ככל הדברים.
וחציו השני מן ועשיתי לך הוא חזיון עתידי אשר יהיה בעתיד, ועל זה אמר: ככל החזיון הזה כן דבר נתן אל דוד, ולא בוש לאמר לו גם דברי התוכחות כמו שנאמרו לו.

[ז, יח]
ויבא המלך דוד וישב לפני ה' -
יען שנתן בשרהו בשורה גדולה כי יבנה לו ה' בית נאמן עד שנות דור ודור, ושתהיה המלכות לזרעו ירושת עולם, בא לתת שבח והודאה על זה ולהתפלל על העתיד.

ואמרו חז"ל:

שישב עצמו בתפלה, ויאמר מי אנכי ה' אלהים ומי ביתי, רצה לומר כי המלוכה תגיע אל האיש, או מצד מעלת עצמו או מצד מעלת משפחתו, ושניהם לא נמצאו בי, כי הביאתני עד הלום למלכות, והרי זה רק חסד.

(יט) הדברים שדבר דוד הם מופלאים בכללם ובפרטם, מה כיון במה שאמר וזאת תורת האדם, ובמה שאמר בעבור דברך וכלבך וכו', ואיך המשיך מזה שה' גדול ואין כמהו, ואין קשר בדבריו ענין ישראל ויציאת מצרים ואמר הדבר אשר דברת הקם על עולם, והוסיף ועשה כאשר דברת, ואמר שנית ודברך יהיו אמת, והוסיף ותדבר אל עבדך את הטובה הזאת, ואמר שלישית הואיל וברך וכו', כי אתה ה' דברת, שכל זה לשון כפול ומכופל:
[ז, יט]
ותקטן -
שאם יעלה איש למלוכה מצד שאין טוב ממנו, יצוייר כי ע"י השפעת החסד יוסיף עמו להנחילו מלכות זה (שזכה בו מן הדין) לזרעו אחריו, אבל אם המלכות בעצמו היא רק חסד, איך יהיה זה קטן בעיניך עד שהוספת לי חסד ותדבר גם על בית עבדך למרחוק לבשרני על מלכות יוצאי חלצי הרחוקים בזמן רחוק עד אחרית הימים.

וזאת תורת האדם ה' -
מזה הוכיח שהחסד הזה ונבואה הזאת לא היה למענו, רק הוא תורת האדם בכלל, רצה לומר שמה שבחר ה' בבית דוד <>ואבן מאסו הבונים היתה לראש פנה, אינו חסד פרטי עם דוד, רק הוא דבר כללי מהענינים הכוללים שהכין ה' בחכמתו הנעלמת למהלך שלמות מין האנושי בכלל, כמו שבחר בישראל מכל עם ובבית אהרן מכל זרע ישראל לשרתו ולברך בשמו, וכן בחר בית מלכות קיימת לנצח באופן שהכין זאת בחכמתו ורצונו הנעלם להיות זה לצורך הכלל, והוא חוליא משלשלת הגדול של סבות ומסובבים המקיפים הנמצאים והזמנים המינים לצורך שלמותם עד אחרית הימים.

עד שחז"ל יחסו זאת:

לשבעה דברים שנבראו קודם לעולם, וא' מהם שמו של משיח, כי בו תלוי קיום העולם ושלמותו בכלל, וזה שאמר וזאת תורת האדם.

[ז, כ]
ומה -
ואם כן מה יוסיף דוד מצד שהוא דוד איש פרטי לדבר עוד אליך, שאם אתפלא ואשאל מי אנכי ומי ביתי. הלא ואתה ידעת את עבדך הלא הוא דבר המונח לידיעתך העליונה הבלתי בעל תכלית.

[ז, כא]
בעבור דברך וכלבך עשית -
הוסיף לחזק דבר זה מצד מה שהודיע לו ה' זאת ביחוד ע"י נביא, כי הנביא לא ישולח רק או להזהיר מן הרעה העתידה להחזיר בתשובה, או להזהיר וליעץ בדבר ה' מה לעשות וממה לחדל וכדומה, אבל להודיע לאיש פרטי טובה עתידה לבוא עליו ועל זרעו לא ישלח ה' נביא בייחוד, כי הנביא לא ישולח מאת ה' רק לצורך (רק אם צריך שיבחן הנביא עי"ז שהוא נביא אמת שלא יבחן רק ע"י נבואה לטובה) וכמו שאמר כל זה בפרטות בפירשו ירמיה (סי' כח) בטענת ירמיה לחנניה בן עזור, ועל פי זה נפלא בעיני דוד למה שלח ה' להודיעו דבר זה על ידי נביא, ומזה הבין כי הוא אחד מן הענינים הכוללים שלמות האומה מראש ועד סוף, והוא ככל הנבואות העתידות שנבאו הנביאים על ימות המשיח ועל תיקון העולם בזמן העתיד, שמה שהודיע ה' הנחמות והיעודים הגדולים האלה על ידי נביאים רבים לא היה לצורך הדור ההוא רק להודיע עצתו ומחשבותיו והנהגתו מראש ועד סוף, וזה שאמר בעבור דברך וכלבך עשית את כל הגדולה הזאת להודיע את עבדך שההודעה הזאת איננה עבורי רק עבור דברך ורצונך הנעלם להודיע מה שרצית וגזרת מראשית אחרית.

[ז, כב]
על כן גדלת ה' אלהים -
וזה גדולתך שה' יתואר בגדולה על ידי שהוא המקשר כל הסבות והמסובבים ויופיע רצונו עליהם מראש ועד סוף, הוא ראשית הסבות ואחרית המסובבים. כי אין כמוך, כי כל הכחות שהמשלת בהמציאות יש להם גבול וקצב ומדה, ואין אלהים זולתך שגם האלהים האלה שהם הכחות הנשגבות כולנה השרים העליונים והככבים ומשטריהם אינם זולתך, כי רוחך הוא המחיה ומנהיג את כולם, באופן שאתה קוצב כל הדברים עד אחרית מסובביהם מראשית קדומים.

[ז, כג]
ומי כעמך כישראל -
אחרי שברר כי הודעה זו נצחיות מלכות בית דוד היא תורת האדם ומהלך השלמות לכל בית ישראל כולו, אשר ראה בחכמתו וברצונו הנשגב לבחור בבית דוד לקחת מזרעו שבט מושלים, הוסיף כי לפי זה הוא מהלך השלמות אל הבריאה בכללה, אחר שבית ישראל הוא לב הבריאה וסגולתה, ובית דוד הכין להיות לב וסגולה אל בית ישראל, אם כן מאתם תמשך חיים ושלמות אל המציאות בכלל, ועל זה אמר: ומי כעמך כישראל גוי אחד בארץ, שהם לב כל גויי הארצות עובדי כו"ם וכולם כקליפות נגדם, כמו שהלב הוא האחד המחיה את הגויה, ובאר זה מג' ראיות:
א) מצד התחלתו אשר הלכו אלהים לפדות לו לעם, כמלך ההולך בעצמו לפדות בנו יחידו מבית השבי, כמו שאמר (ישעיה סג) <>באהבתו ובחמלתו הוא גאלם, רצה לומר בעצמו שלא ע"י שליח.

ב) מצד רבוי האותות והמופתים אשר היו תכליתם לשום לו שם ולעשות לכם הגדולה, שעל ידם נודע שם ה' שהוא הורס את הטבע ומושל עליה, וגדולת ישראל שעשה כל זה בעבורם, בפניו ששם ה' וגדולת ישראל תלוים זה בזה.

ג) ונוראות לארצך מפני עמך שאח"כ עשה נוראות בארץ הקדושה שהפיל מוראו על יושבי הארץ מפני עם ה' אשר פדה ממצרים, גוים ואלהיו (למ"ד של לארצך מוסב גם למטה נוראות לארצך לגוים ולאלהיו) שגרש מפניהם גוים רבים ואלהיהם.

וחז"ל דרשו:

ואלהיו קדש, ומוסב על אשר פדית שפדה גוים שהם ישראל ואלהיו שהיה בגלות.

[ז, כד]
ותכונן -
אחרי ההקדמה הזאת שישראל הם גוי אחד וסגולת ה' בעולמו, ובית דוד הכין להיות לו סגולה מכל ישראל, החל להתפלל שכמו שאת ישראל כונן לו לעם עד עולם, כן יכונן את בית דוד עד לעולם, וזה שאמר ותכונן את עמך ישראל לך לעם עד עולם, ולכן -

[ז, כה]
ואתה ה' אלהים הדבר אשר דברת על עבדך ועל ביתו הקם עד עולם -
ולענין מה שיש חשש פן יחטאו ועשה כאשר דברת הוא מה שאמר אני אהיה לו לאב וכו' אשר בהעותו והוכחתיו וכו' וחסדי לא יסור ממנו.

[ז, כו]
ויגדל שמך -
רצה לומר הנה ע"י בני ישראל שהתנהג עמהם בדרך הפלאיי השגחיי עשה לו שם, כי כמו שערך ה' ההנהגה הטבעיית המסודרת מצבא השמים חק נתן ולא יעבור, כן ערך לעומתו ההנהגה הנסיית המסודרת לפי מעשי עם ה' ועבודתו שבו ישדד כל מערכת השמים, והנהגה זו ינהיג ה' בעצמו שלא ע"י אמצעי ובזה יודע בשם כי הוא האדון והמנהיג, וכמו שבהנהגה הטבעיית תהיה השמש מולכת השמים וראש לכל הככבים היוצאים על ידה, כן בהנהגה ההשגחיית שע"י ישראל הכין את בית דוד, אשר כסאו כשמש נגדו, שינהיג מערכת ה' כשמש המנהגת מערכת השמים וכולם יסובו לרגלה, וכמו שהכלים שעל ידו ינהיג ההנהגה הטבעיית קיימים לעולם, כן ראוי שהכלים שע"י ינהיג ההנהגה ההשגחיית יהיו נצחיים, שהם בית ישראל ובית דוד, וכמו שאמר ירמיה (לא לה לו) <>כה אמר ה' נותן שמש לאור יומם וכו' אם ימושו החוקים האלה מלפני וכו' גם זרע ישראל ישבותו, ושם (לג כ) <>אם תפרו את בריתי היום וכו' גם בריתי תופר את דוד עבדי מהיות לו בן מולך על כסאו, מבואר ששניהם דומים אל הכלים שבהם ינהיג ההנהגה הכללית שבהתבטלם תושבת כל המציאות, וזה שאמר ויגדל שמך עד עולם לאמר ה' צבאות אלהים על ישראל, רצה לומר שעל ידם הוא אלהים מנהיג הנהגה מיוחדת כפי חפצו ורצונו, ובית עבדיך דוד יהיה נכון לפניך שהם היושבים ראשונה במלכות שמים, בהנהגה הזאת האלהית.

[ז, כז]
כי אתה -
ולבל יחשב לו זאת כגאוה וגודל לבב שמתנשא עד המעלה הזאת יאמר כי לא המציא זאת מרוחו רק כי אתה ה' שאתה אלהי ישראל בשהגחתך הדבוקה בם בהנהגה הפלאית, גלית את אזן עבדך לאמר בית אבנה לך, שמזה השכלתי כי בחרתני למדרגה הזאת, ע"כ מצא עבדך את לבו וכו'.

[ז, כח]
ועתה ה' -
פירשו מהרי"א:

לפי שיאמר אומר אחרי שדוד היה מרבה בתפלה ע"ז, יורה שהיה בו מעוט אמונה, ושהיה בלתי מאמין אם ביכולת ה' שלא יוכל עליו, ואם בשינוי רצון שימצא בו, ואם נספקו בנבואת הנביא אם דבר ה' הוא, הנה להסיר הספק הזה אמר דוד עוד, ועתה ה' אתה הוא האלהים ובזה הודה על היכולת, ודבריך יהיו אמת רצה לומר שאי אפשר בהם השינוי מצדך, ותדבר אל עבדך את הטובה הזאת ובזה הודה באמתת הנבואה שנאמרה לו.

[ז, כט]
ועתה -
אבל אמר שהיה צורך תפלתו לא שיקים האל דברו, כי אם שירצה שיברך את בית דוד שיהיו תמיד צדיקים באופן שיהיו לעולם לפניך ראוים לקבל החסד האלהי, כי היה יודע שלא יחזור בהיעוד כי אם מצד המקבלים, להיות היעודים האלהיים תנאים על הכנת המקבלים אותם, וזה שאמר כי אתה ה' דברת ויעדת את הטוב ואי אפשר שישתנה מצדך, ועל זה אמר: ומברכתך יבורך בית עבדך לעולם שע"י שתברכם שיהיו לעולם לפניך, רצה לומר צדיקים
ההולכים לפני האלהים, אם כן יהיו תמיד ראוים לקבל ברכה והטוב מאתך.