פסוק ב
כאשר עשה וגו'. אמרו רבותינו ז"ל (במדבר רבה יד א), שהחסד היה שהחיה את אחיו אשר ברח אליו מאת מלך מואב, כשהמית את אביו וביתו אחר שהוליכם אליו מן מערת עדולם, כמו שכתוב בשמואל א' (כב א):

פסוק ג
המכבד דוד וגו' בעיניך. וכי סבור אתה שדוד מכבד את אביך בעיניך על כי שלח לך מנחמים
הלוא. הנה לא שלח כי אם לרגל את הארץ:

פסוק ד
בחצי. במחצית ארכם, והוא עד שתותיהם:

פסוק ה
וישלח לקראתם. לאמר להם לשבת ביריחו האמור בסוף המקרא, והפסיק לומר הסיבה למה לא באו למלך, ואמר כי היו נכלמים, ולכן שלח לקראתם
ושבתם. לביתכם:

פסוק ח
פתח השער. מול פתח שער עירם:

פסוק ט
פני המלחמה. פני אנשי המלחמה:

פסוק יב
חזק ונתחזק. חזק אתה והעם אשר עמך, וגם אנו נתחזק
בעד עמנו. שלא ילכו בשבי
ובעד ערי וגו'. שלא יכבשום האויב
וה' יעשה הטוב וגו'. רצה לומר, ואם בכל ההתחזקות לא נועיל, יעשה ה' הטוב בעיניו, ונקבל באהבה:

פסוק טו
ויאספו יחד. בחשבם שברבת עם ינצחו הם:

פסוק יט
עבדי הדרעזר. רצה לומר, הסרים למשמעתו: