פסוק א
אבחרה וגו'. כי לקבץ את כל ישראל יתאחר זמן רב, ובתוך כך ימלט דוד על נפשו
ואקומה. כי אם ילך אבשלום, פן יחמול עליו כשיראה פניו
הלילה. בעודו עיף ויגע:

פסוק ב
ורפה ידים. כי זה היום נטרד מן המלוכה, ועדיין לא לקח עצה מה לעשות
והחרדתי אותו. בהיות הדבר פתאום ובלילה
ונס כל העם. בעבור החרדה ינוסו, זה בכה וזה בכה, ולא ישארו עם המלך ללחום בעבורו, ואז אוכל להכות אותו לבדו, מבלי שאצטרך להמית מי מאנשיו, הואיל ולא יעמדו למלחמה, כי ינוסו ואינם:

פסוק ג
ואשיבה. ואז אשיב אליך כל העם אשר עם אביך
כשוב הכל. כמו ששבו אליך כל המון ישראל, וקבלו אותך למלך
האיש אשר וגו'. רצה לומר, לא יפקד מהם כי אם האיש אשר אתה מבקש, כי הוא לבדו יומת, אבל לכל העם שעמו יהיה שלום, ולא יפקד מהם איש:

פסוק ה
גם הוא. עם שהוא רעה דוד וחשוד בעיני, עם כל זה יאמר גם הוא עצתו:

פסוק ז
בפעם הזאת. כאלו אמר, אבל עצתו בדבר הפלגשים טובה היתה, ועל כי כבר עברה, לכך שבחה בעיניו, למען יאמין בו:

פסוק ח
כי גבורים המה. ואינם חרדים מהמיית מלחמה, עם שהיא פתאום ובלילה
ומרי נפש המה. וכל שכן שהמה עתה מרי נפש, דואגים על קושי זמנם, ויפעלו גבורות כדוב שכול מבניו בהיותו רודף בשדה לחפש אחריהם, יטרוף במר נפשו כל הקרוב אליו
ואביך איש מלחמה. רצה לומר, יודע הוא טכסיסי המלחמה, ויבין מדעתו שרק עליו מחריש הרעה ופתאום יבואו להחריד את העם אשר עמו, והואיל ויבין את זאת, לא ילין הוא עם העם במקום אחד:

פסוק ט
הנה עתה הוא נחבא. עתה בהיות לילה, החביא עצמו במקום נבדל מהעם אשר אתו, ואם כן אף אם יחריד העם, לא ימצא את המלך לשיכה אותו
והיה כנפול. כאומר, לא די שלא יועיל, אלא שעוד יזיק, שהרי אמר שלא להכות בהעם, והם הלא יכו כרצונם, וכאשר יפילו חללים מאנשיך בתחילת המלחמה, רצה לומר, במלחמה הראשונה
ושמע השומע. וכאשר ישמע מי מהנפילה ההיא, אז יאמר הן היתה מגפה בעם אבשלום, ונראה אם כן שה' עזבם למקרה:

פסוק י
והוא גם בן חיל. ואף אם השומע יהיה בן חיל, אשר לבו כלב האריה, מכל מקום ימס לבבו בקרבו, על כי ידוע לכל, שאביך הוא גבור מלחמה, והעם אשר אתו המה בני חיל, ואם הדבר נעזב למקרה, בודאי יתגברו הם וירפו ידיהם ולא יאבו לרדת עוד למלחמה (ואף שאם לא יעשו לבד בזה כעצת אחיתופל, אלא שגם אנשי אבשלום יכו באנשי דוד כמוהם, לא יהיה אם כן מקום לחשש הזה, מכל מקום הרחיב הדבור לסכל עצתו, להראות לכל כי לא בחכמה ידבר):

פסוק יא
כי יעצתי. אלא כן אני מייעץ, האסף וגו', ובעבור רבת העם נתגבר במלחמה
ופניך וגו'. כי אז כולם יפעלו גבורות, למצוא חן בעיניך:

פסוק יב
ובאנו אליו. רצה לומר, בהיות העם רב, בודאי נבוא באחד המקומות אשר החביא עצמו, כי נהיה חונים עליו כמו הטל המכסה כל פני האדמה מבלי מקום ריק ממנו, כן נתפזר בכל המקומות לבקשו, זה בכה וזה בכה, ובודאי נמצא אותו
ובכל האנשים. כי פן התנכר עצמו ללבוש כאחד מאנשיו, לזה לא נותיר מכולם איש, ויומת גם הוא עם התנכרו:

פסוק יג
ואם אל עיר יאסף. כאומר, ואם יש חשש, פן בהתאחר הדבר עד נקבץ כל ישראל, ימלט על נפשו בעיר מבצר עומדת בהר, ויתחזק במעוז העיר, ואמר, הנה עם כל זה לא ימלט, כי הלא ברוב העם אשר אתנו, אף אם יאסף אל עיר, הכח בנו לשאת חבלים על העיר, לגררה מן ההר עד הנחל, עד שלא ישאר אף צרור בהעיר ההיא, ואמר בדרך גוזמא והפלגה, לומר שאף בעיר מבצר לא יתחזק מול העם הרב אשר אתנו. ולבל ירגיש בערמתו, המתיק אמריו דרך נאות בכל חלקי הסותר, אולם עצם כוונתו היתה, למען יתאחר הדבר עד שיתקבצו כולם, ובתוך כך ישלח אמריו אליו להמלט על נפשו, וכאשר עשה באמת:

פסוק יד
וה' צוה. רצה לומר, לא לפי שעצת חושי היתה באמת טובה מעצת אחיתופל, ולזה ישרה עצתו בעיניהם, כי באמת עצת אחיתופל היתה הדרך האמתי להגעת תכלית הנרצה, אולם מה' היתה זאת, כי הוא גזר להפר עצת אחיתופל הטובה וגו':

פסוק טו
כזאת וכזאת וגו'. רצה לומר, אמר להם שתי העצות, שלו ושל אחיתופל:

פסוק טז
אל תלן. כי פן יעשה כעצת אחיתופל, ובערמה אמרו שעצתי ישרה, למען לא אודיע לדוד להמלט הלילה
וגם עבור תעבור. את הירדן
פן יבולע. פן ישחת מה לדוד ולעמו, כאשר ירדפו אחריו הלילה:

פסוק יז
והם ילכו. בכדי שהם ילכו וגו'
כי לא יוכלו. יהונתן ואחימעץ לא יוכלו להראות עצמם לבוא העיר, פן ירגישו בהם:

פסוק יח
וירא אותם. בעין רוגל
וילכו. כי הרגישו אשר הנער ראה אותם, ולזה הלכו מעין רוגל אל מאהבם אשר בבחורים:

פסוק יט
האשה. אשת האיש
עליו. על המסך
ולא נודע דבר. לא היה ניכר מהבאר, שמתחת להמסך:

פסוק כ
איה. כי הוגד להם שבאו הביתה
ויבקשו. בבית האשה. או עברו מיכל המים לבקשם:

פסוק כב
עד אחד וגו'. רצה לומר, כשבא אור הבוקר, אפילו אחד לא היה נעדר אשר וגו':

פסוק כג
אל עירו. רצה לומר, אל ביתו אשר בעירו, לא לבית מלונו אשר בירושלים
ויצו. עשה צואה אל ביתו
ויחנק. חנק את עצמו, כי האמין מעתה שדוד יחזור למלכותו, ויהרגו כמורד במלכות, ויהיו עוד נכסיו למלך כדין מורד במלכות, ולזה חנק עצמו, להציל נכסיו ליורשיו:

פסוק כה
על הצבא. לשר על הצבא
בן איש. רצה לומר, בן אדם חשוב ומעולה, כמו (שמואל-א כו טו) הלא איש אתה
הישראלי. ובדברי הימים (א ב יז) אמר הישמעאלי, לפי שהתגורר בארץ ישמעאל
נחש. אמרו רבותינו ז"ל (שבת נה ב), הוא ישי, ונקרא נחש, על שמת בעטיו של נחש ומבלי עון. (ויתכן לומר, שנולדה מאשת ישי מבעלה הראשון, ושמו נחש, ולזה אמר אחות צרויה, ולא אמר אחות דוד, כי צרויה היתה אחותה גם מן האב, וכאשר אמרנו בשמואל א טז י):

פסוק כט
הגישו. שלשת האנשים ההם, הגישו משכב וגו' דבש וגו'
במדבר. בעבור שהלכו במדבר, לא מצאו לא לאכול ולא לשתות, ונתיגעו מטורח הדרך: