פסוק א
ביום הציל. רצה לומר, לעת זקנותו, שניצול מכל התלאות, ועבדיו מנעוהו מלרדת עוד במלחמה כמו שכתוב למעלה, אז אמר השירה הזאת. או רצה לומר, בכל עת שבא עליו צרה וניצל ממנה, אז היה שר השירה הזאת:

פסוק ב
ה' סלעי. ה' מחסי, כבנין מסלע, וכמצודה:

פסוק ג
צורי. ה' הוא חזקי, אשר אחסה בו
וקרן ישעי. הוא לי לישע ועזר, כמו קרן לבעל הקרנים
ומנוסי. אנוס אליו מפחד האויב
מחמס. מאנשי חמס:

פסוק ד
מהולל. כאשר אני קורא אל ה' בהלל, אז אני נושע:

פסוק ה
כי אפפוני. כאשר סבבו אותי משברי מות, רצה לומר, כאבי מות, וכאשר החליים הבאים מאנשי בליעל בעתו וחרדו אותי:

פסוק ו
חבלי. וכאשר כאבי שאול סבבוני, ובאו לפני מוקשים המביאים את המיתה:

פסוק ז
בצר לי. כאשר היה צר לי בעבור הדברים האלה, אז קראתי לה', ושמע קולי, וצעקתי באה באזניו, וכפל הדבר במלות שונות, וכדרך מליצת השירה:

פסוק ח
ויתגעש. נעו ונדו אויבי יושבי הארץ, מרוב הפחד
מוסדות השמים. הוא משל על השרים מכנען
כי חרה לו. כאשר חרה לו, לקחת מהם נקמתי:

פסוק ט
עלה עשן באפו. הוא ענין כעס, ואמר בלשון הנופל באדם, שעל ידי חמום הכעס, נראה כעין עשן יוצא מנחורי האף, וכן (תהלים עד א) יעשן אפך
תאכל. את הקמים עלי
ממנו. רצה לומר, מעמו באו הגחלים, ובערו לשרוף בשונאי:

פסוק י
ויט. נטה את השמים למטה לארץ, וירד עליהם להתקרב אל שונאי להכות בהם, והוא מדרך משל, לומר שהיה ממהר ליפרע מהם
תחת רגליו. להיות מוכן להפרע מהם, בחושך של ערפל:

פסוק יא
וירכב. למהר לבוא
וירא. היה נראה בא על כנפי רוח, ודימה נשיבת הרוח, לעפיפת כנפי העוף:

פסוק יב
וישת חושך. שם החושך סביבות סוכתו, להיות מוכן להחשיך להאויב
חשרת. החושך ההיא באה מחשכת רבוי המים הנקשרים בעבים הפרושים מתחת השחקים:

פסוק יג
מנוגה נגדו. מחמת האורה שלפניו אשר חפצו להאיר ולהושיע לי, לזה בערו גחלי אש בהקמים עלי:

פסוק טז
ויראו. היו נראים קרקעות מי הים, כי נבקעו המים
יגלו וגו'. כי נבקע הארץ
בגערת. בעבור גערת ה' בהקמים עלי
מנשמת. מנשיבת רוח אפו, והכל הוא בדרך משל:

פסוק יז
ישלח ממרום. ישלח עזרתו ממרום, ויקחני מיד האויב, ויוציאני מיד הרבים הקמים עלי, השוטפים כמים רבים:

פסוק יח
כי אמצו. כאשר התחזקו ממני, אז יצילני מידם:

פסוק יט
יקדמוני. האויב היה מקדים לבוא עלי בעת יקרני מקרה רע, בחושבו כאשר החילותי לנפול לא אוסיף לקום, אבל ה' היה לי למשען, ואף כי נפלתי, הנה קמתי:

פסוק כ
למרחב. למקום רחב, להנצל מיד
יחלצני. יוציאני מן המיצר, כי חפץ בי:

פסוק כא
כצדקתי. כפי צדקתי, כי לא הרעותי את אחד מהם
כבור ידי. כפל הדבר במלות שונות:

פסוק כב
מאלהי. ממצות אלהי:

פסוק כג
לנגדי. להתבונן בהם
וחקתיו. ואף החוקות, הם הדברים שטעמיהם נעלמים
לא אסור. אפילו מאחת ממנה, לא אסור את עצמי:

פסוק כה
וישב. ולכך וישב ה' לי וגו'
לנגד עיניו. אשר הוא לנגד עיניו, ולא נגד בני אדם ולהתיהר:

פסוק כו
עם חסיד וגו'. רצה לומר, כן דרכך להתנהג בחסד עם החסיד:

פסוק כז
עם נבר. עם איש ברור ונקי, תתנהג בברירות, רצה לומר, תשלם לאיש כמעשהו:

פסוק כח
עם עני. מוכנע כעני
ועיניך. תתן עיניך על המתגאים, ותשפיל אותם:

פסוק כט
כי אתה נירי. אתה תאיר לי כנר
יגיה חשכי. רצה לומר, יוציאני מן הצרה:

פסוק ל
בכה. בעזרתך ארוץ אל גדודי האומות
אדלג שור. אקפוץ על החומה, לכבוש עיירות:

פסוק לא
תמים דרכו. לגמול לאיש כמפעלו.
צרופה. ככסף צרוף מבלי סיג, כן אין באמרי הבטחתי דבור בטל
מגן. מחסה כמגן:

פסוק לב
כי מי אל. אשר יוכל לעמוד כנגדו, ולמחות בידו מלקיים הבטחתו:

פסוק לג
מעוזי חיל. מחזק אותי בכח
ויתר תמים דרכי. מדלג אותי בדרכי, להיות תמים מבלי מכשול:

פסוק לד
משוה. משים רגלי קלות, לרוץ מהר אחר האויב, כאילה זו הרצה מהרה
ועל במותי. העמיד אותי על גבהי וגדולתי:

פסוק לה
למלחמה. להלחם בטוב, וכדרך תכסיסי המלחמה
ונחת. נתת בי כח לשבר קשת נחושה, בעת המתחי לירות:

פסוק לו
מגן ישעך. ישעך היה לי למגן
וענתך תרבני. הענוה שבך להשגיח בי, עשה אותי כאלו הייתי עם רב, אף כי היו אנשי מתי מספר, נצחתי האויב כאלו היו רבים עמדי:

פסוק לז
תרחיב צעדי. הרחבת פסיעתי, לבל ימעדו רגלי לנפול בארץ:

פסוק מ
ותזרני. אזרת אותי כח להלחם, ואת שונאי תפיל לכרוע תחתי:

פסוק מא
תתה לי עורף. כי ינוסו ויהפכו לי עורף
משנאי. רצה לומר, וכן משנאי תתה לי עורף, והוא כפל ענין במלות שונות, כדרך מליצת השיר
ואצמיתם. רצה לומר, עם כי ינוסו, אשיגם ואצמיתם:

פסוק מב
ישעו. יפנו אל מלכי האדמה
אל ה'. רצה לומר, לאחר זמן יפנו אל ה' להתפלל אליו, אבל לא יענם:

פסוק מג
כעפר. להיות דק כעפר
כטיט חוצות. כטיט המושלך בחוצות, אעשה אותם דק דק, וארדד אותם על פני האדמה:

פסוק מד
מריבי עמי. מאנשי מלחמתי אשר בבני עמי, הלוחמים עמדי
תשמרני. שמרתני מיד כולם, עד הביאתני להיות ראש
עם לא ידעתי. רצה לומר, העם אשר המה מארץ מרחק:

פסוק מה
יתכחשו לי. כדרך הירא, המתנצל בפני מי אשר ירא ממנו אף בדברי כזב, בעבור הפחד
לשמוע אוזן. בעבור כי ישמעו רב כחי ואומץ ידי, לזה יהיו נשמעים אלי לכל אשר אצום:

פסוק מו
יבלו. רצה לומר, יהיו מיוסרים ואבודים
ויחגרו. יהיו חגרים ממה שיהיו סגורים בידי בכבלי ברזל:

פסוק מז
חי ה'. רצה לומר, הלא ה' חי לעולם, וכזאת יעשה כל הימים
וברוך צורי. וכן יהיה ה' צורי, ברוך לעולם
וירום. כי כשעושה נקמות בגוים, הוא מרומם ומנושא:

פסוק מח
הנותן נקמות לי. רצה לומר, הנוקם נקמתי:

פסוק מט
ומקמי. יותר מן קמי תרומם אותי:

פסוק נ
על כן. בעבור החסדים האלה
בגוים. לפרסם חסדך:

פסוק נא
מגדול. רצה לומר, וכן אודך, כי אספר לומר, דעו אשר ה' מגדול וגו', רצה לומר, עושה ישועות גדולות למלכו, ולא בעבור תשלום גמול, כי אם בחסד
ולזרעו. כמו שעשה לדוד, כן יעשה לזרעו עד עולם. ואף שדוד עצמו אמרו, אמר לדוד ולזרעו, ולא אמר לי ולזרעי, כי כן דרך המקרא, וכן (שמואל-א יב יא) וישלח ה' וגו' ואת שמואל, ועם כי שמואל עצמו אמרו, לא אמר ואותי: