פסוק א
עצמך ובשרך. אנו קרובים לך כמו כל בית יהודה, כי כולנו בני איש אחד נחנו:

פסוק ב
אתה היית. רצה לומר, לא יוגדל בעיניך אהבת בני יהודה על כי מלכת עליהם ראשונה, כי הלא גם עלינו משלת מאז עוד מלוך שאול, כי היית המוציא והמביא וגו'
את ישראל. אם כן עליך לרעות את כל ישראל כולם, אלו כאלו בשוה, וכרועה עדרו:

פסוק ג
כל זקני ישראל. אשר כח בידם להמליכו
ויכרות וגו'. להיות להם לאוהב כאשר ליהודה
לפני ה'. לפני ארון ה', כי הביאוהו שמה לפי שעה:

פסוק ד
ארבעים שנה. ולא חש למנות ששה החדשים היתרים, או לפי שמשך ששת החדשים אשר ברח בפני אבשלום, אין מהראוי לחשבם לימי מלוכה:

פסוק ו
אל היבוסי. כי בני יהודה ובני בנימן לא הורישום מאז
ויאמר לדוד. עם היבוסי אמר לדוד, לא תוכל לבוא הנה, בעבור היותה בצורה וחזקה עד מאוד
כי אם הסירך וגו'. אמר בדרך הפלגה וגוזמא, לא תוכל לבוא הנה כי אם מקודם יהיה הסירך מפה כל אנשים, ואף העורים והפסחים, כי אם ישאר מי מהם, היכולת בידם לעכב ביאתך הנה, בעבור גודל חוזק המקום
לאמר וגו'. רצה לומר, דברי ההפלגה ההוא היה לאמר, לא יוכל דוד לבא הנה מרוב חזקה, ומה שהפליגו לדבר, על זה היתה הכוונה:

פסוק ז
מצודת ציון. שם מבצר חזק, סמוך למקום יבוס
היא עיר דוד. לאחר זה הסבו שמה וקראו עיר דוד:

פסוק ח
כל מכה יבוסי. מי אשר יעלה בראשונה ויכה את היבוסי, ומתחלה יגע בצנור להפילו, והוא המגדל החזק אשר תלו בו כל בטחונם, ואחרי זה יכה גם העורים והפסחים לבל ישאר שריד ופליט, וכאומר, לא כאשר אמרו הם, שאין לכבשם כי אם יסיר בתחלה העורים והפסחים, רק יפיל המגדל בעוד אנשיה קיימים, ואחר זה יכה גם הם
שנואי נפש דוד. של שנואי נפש דוד, ועל אנשי היבוס יאמר, שהיו שנואים לדוד עקב בזו אותו לאמר לא תבוא הנה כי אם הסירך וגו', והנה פה לא פירש מה יעשה לאשר יכה את היבוסי וגו', ובדברי הימים (א יא ו) פירש ואמר, יהיה לראש ולשר, וכן בתורה נאמר (בראשית ד טו) לכן כל הורג קין, ולא פירש מה יעשה לו, והרי הם כאלו אמר סופו יקבל גמול המעשה, אם טוב ואם רע
על כן. רצה לומר, למען יהא הדבר לזכרון, גזרו אומר לבל יבוא עור ופסח אל הבית מבתי היבוס, לפי שאמרו היבוסים אשר אף המה יעכבו ביאת דוד להעיר, לזה המה יעמדו חוצה ולא יבואו אל הבית, ועל ידי זה יזכר הדבר. ורבותינו ז"ל אמרו (ילקוט שמעוני יהושע רמז כח) כי היבוסים היו מבני אבימלך שכרת ברית עם אברהם ויצחק, באמרו (בראשית כא כג) אם תשקור לי ולניני ולנכדי ועשה גלולי נחושת, וכתב עליהם ברית השבועה, וקראם עורים ופסחים, כי עינים להם ולא יראו רגליהם ולא יהלכו, ועם כי כבר כלתה זמן השבועה, מכל מקום רצו למנוע את דוד מלהלחם בם, על כי היה השבועה בשום פעם, ועודנו עומד הוא לזכרון, וחשבו כי דוד לא יפנה אל האלילים ולהסירם, ולזה אמר דוד לגעת בצנור, ויסורו ממילא מבלי פנות אליהם להסתכל בהם וגו':

פסוק ט
מן המלוא וביתה. כי סמוך להחומה הניח מקום פנוי להיות מוכן להאסף שם מרבית אנשים, וכן קראו מלאו (ירמיהו ד ה), וכן ומן המלוא ולפנים בנה בתים סביב:

פסוק י
הלוך וגדול. בכל עת נתגדל יותר ויותר:

פסוק יא
ועצי ארזים. ובידם עצי ארזים
וחרשי. אף של חרשי עץ ואבן היודעים לבנות קיר:

פסוק יב
וידע דוד. במה אשר גוי לא ידע יעבדוהו, הכיר שה' הכינו למלך, ואשר נשא ממלכתו היא בעבור ישראל, ולא תלה הדבר בעצמו:

פסוק יד
שמוע. הוא שמעא הנזכר בדברי הימים (א ג ה), ולא מנאם כסדר תולדותם, כי שלמה היה ראשון באלו הארבעה שהיו בני בת שבע כמו שכתוב בדברי הימים:

פסוק טו
ואלישוע. הוא אלישמע הנזכר שם, כי שם חשב שני בנים אשר שמם אלישמע, ובמקום אחר בדברי הימים (א יד ה) קורא גם כן להראשון אלישוע:

פסוק טז
ואלידע. ובדברי הימים (שם פסוק ז) קראו בשם אחר, ובעלידע
ואליפלט. ובדברי הימים נזכר עוד אליפלט אחר, וכן הוזכר שם נוגה, ולא הוזכרו כאן, כי אולי מתו בקטנותם ולא נשאר זכר למו:

פסוק יז
כל פלשתים. על כי ידעו מגבורת דוד, לזה נאספו כולם לבקשו להלחם בו
אל המצודה. אל מגדל עוז להתחזק בו, בטרם ישאל בה':

פסוק כ
בבעל פרצים. הוא עמק רפאים, ואמר על שם סופו שקראו בעל פרצים
כפרץ מים. רצה לומר, פתאום, כמים שוטפים פורצים הגדר:

פסוק כג
לא תעלה וגו'. לא תעלה עליהם מול פניהם, אך הסב עצמך ללכת אל אחוריהם, ותבוא עליהם ממול אילני הבכאים אשר גדלו שם:

פסוק כד
כשמעך. כאשר תשמע קול צעדה וגו', אז תחרץ להלחם כי אז יצא ה', רצה לומר, אז שלח מלאכו להכות בהם (ועם שאין מעצור לה' להושיע מבלי תחבולות הסבוב מאחריהם, ומבלי קביעת זמן, מכל מקום אמר כן לנסותו, הישמור מצותיו בדבר המלחמה, או יקל בעיניו כאשר הקל בהם שאול).:

פסוק כה
מגבע. בדרך נוסם מגבע עד בואך גזר, רצה לומר, עד אשר תבוא אל גזר, כלומר עד המקום שבאים בה לגזר, וכאלו ידבר עם מי שמכיר המקום, וכמוהו הרבה במקרא: