פסוק א
ויוסף עוד. לפי שהיו רבים נאספים אליו מעת המלכו, לזה אמר שהוסיף עוד לאסוף אליו את הנבחרים בישראל, להעלות הארון:

פסוק ב
מבעלי יהודה להעלות וגו'. מקרא קצר הוא, ורצה לומר, שהלכו מבעלי יהודה אשר באו שמה להעלות משם וגו'
אשר נקרא שם. אשר נקרא עליו שם, וחזר ומפרש מהו השם, ואמר, שם ה' צבאות יושב הכרובים, הוא הנקרא עליו:

פסוק ג
וישאוהו. על ידי הבקר אשר משכו העגלה
את העגלה. רצה לומר, נהגו הבקר המושכים את העגלה:

פסוק ד
וישאוהו וגו' עם ארון. רצה לומר, הבקר נשאו העגלה עם הארון אשר עליו
לפני הארון. להנהיג את הבקר, אבל עוזא הלך מצד הארון, ולזה חזר וכתבו, לומר שאחיו לבד הלך לפני הארון ולא עוזה, ולזה הרגיש הוא אשר שמטו הבקר להארון, ואחיו לא הרגיש:

פסוק ה
לפני ה'. לפני ארון ה'
בכל עצי ברושים. בכלי שיר העשויים מעצי ברושים:

פסוק ו
וישלח עוזה. הושיט את ידו
כי שמטו הבקר. נענענוהו ממקומו וחשב עוזה שיפול מן העגלה:

פסוק ז
ויחר. על מיעוט האמנתו בה', לחשוב שיפול ארונו לארץ
על השל. על המעשה שעשה בשגגה, וכאלו שכח שארון ה' הוא
עם ארון. סמוך להארון:

פסוק ח
ויחר לדוד. על עצמו חרה, כדרך המיצר ונבהל, וכן (שמואל-א טו יא) ויחר לשמואל
על אשר פרץ. בעבור דאגת הפרץ:

פסוק ט
את ה'. את ארון ה', כי חשב שאי אפשר להיות נזהר בקדושתו:

פסוק י
ויטהו. נטה אותו מדרך עיר דוד, אל בית עובד אדום:

פסוק יב
בעבור ארון האלהים. אשר יושב בביתו, כי קודם לזה לא בא לכלל ברכה כזאת
עיר דוד. לעיר דוד, והיא ציון:

פסוק יג
ויזבח. אחר כל ששת הצעדים:

פסוק יד
אפוד בד. מלבוש עשוי כדמות האפוד של כהן גדול, והיתה מיוחדת להאנשים המתבודדים בעבודת ה', וכן בשמואל נאמר (שמואל-א ב יח) ושמואל וגו' חגור אפוד בד, ודוד הלבישו בעת העלאת הארון:

פסוק טז
ותבז לו בלבה. בזתה אותו בלבה, כי חשבה שאין זה מדרך המלך, ואף לפני הארון:

פסוק יז
במקומו. במקום שהכין לו, והוא בתוך האהל וגו':

פסוק יט
לכל העם. הבאים עם הארון
לאיש. רצה לומר, לכל אחד, בין איש ובין אשה:

פסוק כ
וישב דוד. לאחר שחלק לכל העם וגו', אחר הברכה שברכם בשם ה', שב לברך גם אנשי ביתו
מה נכבד. מה מאד נעשית היום מכובד בעיני כל, ובדרך לעג אמרה כן, כאלו אמרה מאוד נעשית מבוזה בעיני כל
אשר נגלה היום. על אשר בהכרכר היה נגלה מה מבשר הגוף, ואמהות עבדיו רואות, וכדרך הרקים שאינם חוששים לכסות בשר גופם לבל יראה:

פסוק כא
לפני ה'. רצה לומר, הלא כרכורי היה לפני ה' וגו', וכבוד המלכים כאין נגדו
ושחקתי. ובעבור זה שחקתי לפניו:

פסוק כב
ונקלותי עוד מזאת. ואם הייתי עושה מעשה קלות עוד יותר ממה שעשיתי
והייתי. ואם הייתי שפל בעיני להקל מאוד בכבודי, ואפילו לפני האמהות אשר אמרת
עמם אכבדה. עם מעשים כאלה הייתי עוד מכובד ולא מבוזה, הואיל ועשויים לכבוד הארון:

פסוק כג
לא היה לה ולד. בעון שבזתה את דוד על שהקל בכבודו לפני ארון האלהים: