פסוק א
בביתו. הראוי לו לפי מעלתו:

פסוק ב
בבית ארזים. כראוי לפי מעלתו
בתוך היריעה. הוא האהל האמור למעלה, ורצה לומר, וכי זהו הבית הראוי לארון אלהים:

פסוק ג
כל אשר בלבבך. כאומר אם חפצך לבנות בית לה', עשה חפצך:

פסוק ה
האתה. וכי אתה תבנה לי בית, בתמיה. ורצה לומר, דייך בכל הטובות שעשיתי כבר לך, וכאשר מסיים והולך במקראות שלאחריו:

פסוק ו
כי לא ישבתי. אשר לא ישבתי וגו', רצה לומר, הנה עד הנה לא ישבתי וגו', ואתה תבנה לי, בתמיה:

פסוק ז
בכל אשר התהלכתי. בכל המקומות אשר התהלכתי וגו', וכי דברתי להמיוחד שבהם הוא השופט אשר הוקם לרעות את עמי, וכי דברתי לו למה לא תבנו לי בית במקום הזה ולא אשב עוד באהל, ואם כן מזה דע לך שבנין הבית שמור הוא למי שיבנהו, ולא כל הרוצה לבנות יבוא ויבנה, שאם היה לכל מסור, הייתי מצוה עליו מאז:

פסוק ח
ועתה. רצה לומר, הואיל ודבר גדול הוא, אמור לדוד עבדי, הלא הרבה טובה עשיתי עמך, כי לקחתיך מן הנוה וגו':

פסוק ט
שם גדול. להתפרסם בכל העולם, ככל הגדולים אשר מעולם אנשי השם. ורבותינו ז"ל אמרו (פסחים קיז ב) שזהו מה שאומרים מגן דוד:

פסוק י
ושמתי מקום. בימיך שמתי מקום מנוח וקבוע לעמי ישראל, ונטעתיו על אדמתו ושכן במקומו
ולא ירגז. לא יחרד עוד לנוע ממנה
כאשר בראשונה. רצה לומר, קודם הקמת השופטים:

פסוק יא
ולמן היום. מוסב למקרא של מעלה, לומר, לא יענו עוד בימיך את ישראל, כאשר ענו בראשונה עד לא הוקמו השופטים ובזמן השופטים
והניחותי לך. כי אניח לך מכל אויביך
והגיד לך ה'. עוד זאת עשה עמך ה', שהגיד לך שיעשה לך בית, רצה לומר, בית מלכות לך ולזרעך אחריך, וכאשר אמרה אביגיל (שמואל-א כה כח) כי עשה וגו' בית נאמן, ואם כן מה מאוד היטב עמך, ודי לך באלה אף אם לא תבנה הבית:

פסוק יב
כי ימלאו ימיך. אלא כאשר ימלאו ימיך וגו':

פסוק יג
הוא יבנה. כי אליו שמורה הגדלת השם בבנין ביתי
עד עולם. לזרעו אחריו:

פסוק יד
לאב. כמו האב המייסר את בנו בשבט, ואל המיתו בל ישא נפשו
בהעותו. כשיחטא לפני, אייסרו בשבט ובנגעים שמייסרים להם בני אדם:

פסוק טו
וחסדי. אבל לא אסיר חסדי ממנו למאס בו כאשר הסירותי חסדי מעם שאול, אשר בעונו הסירותיו מלפניך, לשתירש אתה את מלכותו:

פסוק טז
ונאמן ביתך. וקיום ביתך וממלכתך תהיה עד עולם, כמו שהוא היום לפניך, כן יהי כסאך נכון עד עולם:

פסוק יז
כן דבר נתן. רצה לומר, עם שמתחילה הסכים על ידו ואמר לו כל אשר בלבבך לך עשה, לא בוש לחזור ולמחות בו בדבר ה':

פסוק יח
לפני ה'. לפני הארון
ומי ביתי. כי הלא מרות המואביה אני בא
עד הלום. עד המעלה שאני בה עכשיו:

פסוק יט
ותקטן. החסד הזה עוד קטנה היא בעיניך, עד שדברת על בית עבדך למרחוק, רצה לומר, להדורות העתידים, בתת המלכות לזרעי עד עולם
וזאת תורת האדם. מה שדברת עלי, היא תכונת ותואר האדם הגדול במעלה, המיוחד בבני אדם, ולא תכונת אדם שפל ונבזה כמוני:

פסוק כ
ומה יוסיף. מעתה אין לי עוד דבר לשאול ממך, לא עלי ולא על זרעי
ואתה. הואיל ואתה ידעת ורחמת את עבדך לעשות לי כזאת מבלי שאלה ובקשה:

פסוק כא
בעבור דברך. רצה לומר, הנה אינני ראוי לכל הגדולה הזאת, אולם בעבור גזירתך ורצונך עשית לי הגדולה הזאת, ואף להודיע לי את כל אלה, כאלו באה לתשלום גמול על מעשי, והיה מתמיה בעצמו לומר, וכי לא די לי החסד, עד שגם הודעתני מה שיהיה אחרי:

פסוק כב
על כן. רצה לומר, בעבור שלא נשיג לדעת עומק מחשבות חסדך, על כן ידענו כי מאוד גדלת, ואין בינת אדם משגת תכלית מעשיך
כי אין כמוך. בכדי להעריך ממנו עומק מחשבותיך
ככל אשר שמענו. ככל הדברים הנפלאים אשר שמענו:

פסוק כג
ומי כעמך. רצה לומר, הואיל ואין זולתך, אם כן מי ומי מהגוים מאושר ומשובח כעמך ישראל, אשר המה גוי מיוחד בארץ
לפדות לו לעם. לפדות ממצרים להיות לו לעם
ולשום לו שם. לפרסם את שמו בעולם
ולעשות לכם. לישראל ידבר, בלשון נוכח
ונוראות לארצך. לעשות נפלאות נוראות לארצך בעת הכיבוש לגרשם מפני עמך וכו', והוא מקרא קצר.
גוים ואלהיו. מגוים, והם אנשי מצרים, ומאלהיו, ולא יכלו להחזיק בהם, לא הם ולא אלהיהם:

פסוק כד
עד עולם. כי לא יחליפם ולא ימיר אותם:

פסוק כה
הקם עד עולם. שיהיה עד עולם המלכות מזרעו:

פסוק כו
ויגדל שמך. ובזה יגדל שמך עד עולם, כי יאמרו הכל, שעד עולם הוא אלהי ישראל, ואף בית דוד נכון לפניו למנוחה עד עולם, ואין בו חלילה השתנות לחזור מדבריו:

פסוק כז
כי אתה וגו' גליתה. רצה לומר, הואיל והודעתני שתבנה לי בית מלכות, לזה מצאתי את לבי להתפלל עליה, ולולי זאת לא ערב לבי לגשת להתפלל על דבר גדול כזה:

פסוק כח
אתה הוא האלהים. אם כן בידך הכח למלאות דבריך
ודבריך יהיו אמת. גם ידעתי אשר תקיים דבריך
ותדבר וגו'. גם ידעתי שאתה ה' דברת עלי הטובה הזאת, כי דברי נתן הנביא דבר ה' המה:

פסוק כט
ועתה. רצה לומר, והואיל וכן הוא, אין צורך מעתה להתפלל עוד על הדבר, אולם שאלתי היא, הואל נא וברך וכו'
להיות לעולם לפניך. רצה לומר, ברכם במתנת לב טהור ללכת בתורתך, בכדי שיהיו ראוים לקבל החסד הגדול הזה
כי אתה וגו' דברת. ולא ישוב ריקם, ואך אשאל שבית עבדיך יבורך מברכותיך לעולם, להיות יראי ה' וחושבי שמו, לבל תסור המלוכה בעונם: