פסוק א
מתג האמה. ובדברי הימים (א יח א) נאמר, גת ובנותיה, ואולי מתג האמה הוא שם כולל לגת עם בנותיה, ונקראה כן על היותה מטרפולין בארץ פלשתים, ובכל חמשת עריהם הגדולים לא היה מלך, כי אם בגת, וכולם היו סרים למשמעתו ונתונים בידו, כמתג החמור הנתונה באמת ידי איש, להוליכו לכל אשר ירצה:

פסוק ב
וימדדם בחבל. וחוזר ומפרש איך מדדם, ואמר שהשכיבם בארץ וגו'
נושאי מנחה. היו מביאים לו מנחה שנה בשנה:

פסוק ג
בלכתו להשיב ידו. כשהלך להשיב מקומו לאחור, להרחיב גבול ארצו:

פסוק ד
ויעקר. משום שנאמר (דברים יז טז) ולא ירבה לו סוסים:

פסוק ו
נציבים. פקידים וממונים לגבות המס ולמשול בהם:

פסוק י
כי איש מלחמות. הדדעזר היה שונא ואיש מלחמה עם תועי
ובידו. ביד יורם בן תועי:

פסוק יא
גם אותם. אשר הביאו לו למנחה, הקדיש וגו' עם הכסף והזהב אשר הקדיש משלל הגוים אשר כבש, האמור במקרא שלאחריו:

פסוק יג
ויעש דוד שם. עשה גבורה גדולה, וקנה שם
בשובו. רצה לומר, עם כי היה עיף ויגע ממלחמת ארם, עם כל זה הכה בגיא מלח וגו' ובתהלים (ס ב) ובדברי הימים (א יח יב) נאמר, שאותן המוכים היו מבני אדום, ולזה אמר במקרא שלאחריו, ששם באדום נציבים:

פסוק יד
בכל אדום. ולא נשאר עיר אחת מבלי נציב:

פסוק טו
משפט. בין איש לאחיו
וצדקה. משלו, להצריכים לקבל:

פסוק טז
על הצבא. היה שר על קבוצת החיל
מזכיר. היה ממונה על ספר הזכרונות:

פסוק יז
כהנים. רצה לומר, שרי הכהנים, צדוק היה משוח מלחמה, ואחימלך סגן. ולא חשב את אביתר לכהן גדול, כי לא הועמד עתה כי אם מאז מלך על יהודה, אבל יואב עם שהיה שר הצבא מאז, מכל מקום הועמד עתה להיות שר על כל הצבא, אף משל ישראל. או על שחזר דוד והעמיד את צדוק לכהן גדול, לזה לא חשב את אביתר, כי לא היה דבר המתקיים:

פסוק יח
והכרתי והפלתי. תרגם יונתן, קשתיא וקלעיא, ורצה לומר, ובניהו וגו' והכרתי והפלתי, היו מתמידים לשבת יחד, כי היה ממונה עליהם, להורותם לירות בקשת ולקלעות באבנים
כהנים היו. רצה לומר, היו ראשים ושרים, ובדברי הימים (שם פסוק יז) נאמר, ובני דוד הראשונים ליד המלך. או יאמר ובניהו וגו' והכרתי והפלתי ובני דוד, כולם היו שרי המלך, וסרים למשמעתו לכל אשר יצום, ולא היה להם הנהגות מיוחדות, כמו לאלו הנזכרים לפניהם: