פסוק א
הכי יש עוד. האם יש עוד:

פסוק ב
עבד. עבד כנעני היה
עבדך. רצה לומר, אני עבדך הוא ציבא:

פסוק ג
האפס עוד. וכי אין עוד איש לבית שאול, בתמיה, הלא בודאי יש עוד, ואעשה עמו חסד גדול ומרובה, כי כשרוצה להגדיל דבר מה, סומכו למלת אלהים, וכן (שמואל-א טו) ותהי לחרדת אלהים
עוד בן. עוד נשאר בן
נכה רגלים. שבור ברגלו ופסח:

פסוק ו
הנה עבדך. כי חשב אשר קרא המלך לנקום בו בעבור שאול, ולזה אמר הנה עבדך מוכן לקבל כל העונש אשר תגזור:

פסוק ז
אל תירא. רצה לומר, לא קראתיך לגמול עמך רעה, כי אם לגמול עמך חסד בעבור אביך
והשיבותי לך. אולי לקחם דוד אחרי מות איש בושת, בעבור אשתו מיכל היורשת אותו, בחשבו שלא נשאר מי היותר קרוב לנחלה:

פסוק ח
מה עבדך. מה נחשב עבדך למאומה:

פסוק י
ועבדת לו. לצרכו תעבוד את האדמה בחרישה וקצירה
והבאת. את התבואה תביא אל הבית
לבן אדניך. הוא מיכה האמור למטה, שהוא בן מפיבושת אדונו
בן אדוניך. בן יהונתן אדוניו:

פסוק יא
ומפיבושת. אף זה מדברי ציבא, שאמר אנכי אעשה כדבריך, עם היות שעד עתה היה מפיבושת אוכל על שלחני כאחד מבני המלך, ולא הצטרך לכל דבר:

פסוק יב
וכל מושב. כל היושבים והשוכנים בבית ציבא, היו עבדים וגו':