[א, ב]
ויהי בבואו אל דוד -
בבי"ת.

[א, ו]
נקרא נקריתי -
במקרה באתי שם לא מדעתי שאמצא אותו שם, ונקרא מקור מנפעל שלם בנו"ן, כמו: נשאול נשאל דוד:

נשען על חניתו -
מהמכה שנפל על חרבו.

ובעלי הפרשים -
מחנות הפרשים.

כתרגומו:

משירית פר שיא.

וכן תרגם:

בעל גד - מישר גד

ויש לפרש: בעלי הפרשים - ראשי הפרשים והממונים עליהם.

[א, ח]
ויאמר אליו עמלקי אנכי -
כן כתיב וקרי ואומר והקרי מבואר והכתוב, ר"ל כי אחר אמר לו כי הוא עמלקי לפי ששאול הרג עמלקיים, לא אמר עמלק אנכי.

[א, ט]
כי אחזני השבץ -
שם חולי אולי יקרה לאדם מחמת מכת חרב.

ותרגם יונתן:

ארי אחדני רתיתא.

ובדרש:

עון נוב עיר הכהנים הלובשים כתנת תשבץ שהרגתי.

ויש מפרשים:
הפרשים לובשים תשבץ, כמו שאומר: ובעלי הפרשים הדביקוהו:

כי כל עוד נפשי בי -
בעוד שנפשי בי ואל יהרגוני הערלים ולפירוש האחר אמר: כי כל כך אצטער מחמת המכה שעדיין נפשי בי, לכך אני רוצה שתקרב את מיתתי.

[א, י]
ואמותתהו -
הוי"ו פתוחה ומשפטה להיות בקמץ, כי הענין לעבר וכמוהו ואשפך ואכסך משי הוי"ו פתוחה והענין לעבר.

ופירשו הקדמונים:
לפי שכזב שלא המיתהו, שהרי נפל על חרבו ומת לכך נפתחה וי"ו ואמותתהו.

אחרי נפלו -
אחרי שנפל על חרבו לא היה יכול לחיות מחמת המכה וקרבתי את מיתתו כמו ששאל ממני, או פירושו כי לא היה יכול לחיות, שהרי הפרשים השיגוהו והיו קרובים לבא עליו ויהרגוהו ורצה שאהרגהו אני ולא הם.

[א, יא]
ויחזק דוד בבגדיו -
מכאן למדו רבותינו ז"ל:
שחייב אדם לקרוע על נשיא ועל אב ב"ד שאול זה נשיא ויהונתן זה אב ב"ד וכן על רוב צבור, כמו שנאמר: ועל עם ה' ועל בית ישראל ולמדו לפי שפרט אותם משמע שעל כל אחד ואחד מהם חייב לקרוע וכתב בבגדו, שאין אדם חייב לקרוע אלא עליון וקרי בבגדיו, כי דוד קרעם כלם, כי קרע על שאול לבדו וקרע על יהונתן וקרע על עם ה'.

[א, יב]
על עם ה' ועל בית ישראל -
והכל אחד כפל הענין לרוב הצרה כלומר בית ישראל נפלו בחרב והם עם ה'.
או אמר כן, לפי שהיו רוב ישראל שם.

ובדרש:

מפני מה לא פירש הכתוב כמה חללים נפלו בהר הגלבוע על שם: אל תגידו בגת אל תבשרו וגו'.

[א, יג]
אי מזה אתה -
לא שאל מאיזה עם שהרי שמע מספור דבריו כי עמלקי הוא, אלא שאל לו מאיזה מקום כלומר אם היה גר בארצו שהיא ארץ עמלק ואיך נקרה אל המלחמה והוא ענה, כי גם אביו בא מארץ עמלק וגר בארץ ישראל.
וכן פירש כל גר סתם ויש מהם גר שנתגייר ושב לדת ישראל.
ואפשר שזה, ר"ל כשאמר בן איש גר עמלקי, שנתגייר ושב לדת ישראל.

[א, טז]
דמך על ראשך -
כלומר אתה גרמת על עצמך מיתתך.

ויונתן תרגם::

חובת קטולך תהי ברישך,

ר"ל דמי שאול שהרגת ישובו על ראשך ואפשר כי לכך כתב: דמיך - דם שאול ודמך שניהם על ראשך.

[א, יח]
ללמד בני יהודה קשת -
יש מפרשים:
מכאן ואילך צריך ללמד לבני יהודה קשת כיון שמתו בו שאול ויהונתן.
ויש לפרש כי זה אינו מן הקינה ותחילת הקינה הצבי ישראל, כי איך היה זוכר בקינת שאול ויהונתן בני יהודה שהיו כנגד מלכותו של שאול, אבל פירושו ויאמר ללמד בני יהודה קשת, קודם שהחל לקונן עליהם אמר לאנשיו: אל תתיאשו מן הטובה ואל ירך לבבכם במות שאול ויהונתן, כי קשת המלחמה ביד בני יהודה ולהם היא הגבורה והנה היא כתובה בספר הישר והוא ספר התורה.

וכן כתב יונתן:

על ספרא דאוריתא,

שכתוב בה ידך בעורף אויביך וכתיב: כרע שכב כארי וכן בברכת משה רבינו: גם כן ידיו רב לו ועזר מצריו תהיה ובידם יכנעו פלשתים, כמו שראינו שהכניעם דוד ועוזיהו וחזקיהו.

ובאמרו קשת –
כי הוא עיקר כלי המלחמה ודרך הכתוב לזכור במקום זכר גבורה, כמו קשת גבורים חתים חתתה קשתותם ונחתה קשת נחושה זרועותי והדומים להם.

ואמר ללמד –
כי כל אחד מבני יהודה ילמד את חבירו למלחמה, כי הם עיקר מלחמות ישראל וקרנם החזק.

ורבותינו ז"ל פירשו:

ידך בעורף אויביך - אי זהו יד שהוא כנגד העורף, הוי אומר זה הקשת וזהו שאמר: בני יהודה קשת הנה כתובה על ספר הישר בספר בראשית שהוא ספר אברהם יצחק ויעקב שנקראו ישרים והחל לקונן ואמר.

[א, יט]
הצבי ישראל -
הה"א ה"א הקריאה כה"א הקהל חקה אחת לכם הדור אתם ראו דבר ה' והדומים להם, וענין צבי החפץ והרצון והוא על דרך: כי תהיו ארץ חפץ, וחסר הנסמך ר"ל הצבי צבי ישראל.
וכן הארון הברית העם המלחמה והדומים להם, כלומר אתה שאתה ארץ חפץ איך היה זה שעל במותיך נפלו חללים כאלה, איך נפלו גבורים.

ויונתן תרגם:

אתעתדתון ישראל על בית תוקפיכון איתרמיתון קטילין.

פירש הצבי –
מענין נצב נצבים.

[א, כ]
אל תגידו -
זה הוא על דרך הקינה, כי יודעים היו כי הם היו הורגים ישראל במלחמה.
וכן אמר מיכה הנביא על דרך קינה: בגת אל תגידו.

[א, כא]
הרי בגלבוע -
כמו הרים וכמוהו עוברי בעמק הבכא השכוני באהלים.

ושדי תרומות -
ואל שדי תרומות ואל שזכר עומד במקום שנים.
ופירוש שדה של תרומות הוא שדה הראוי ליטול ממנו תרומות, כלומר אפילו אם תצמח שם תבואה לא תהיה בה ברכה ולא תגיע לקצור שיפרישו ממנה תרומות.

ויונתן תרגם:

לא תהי בכון עללא כמיסת דיעבדון מיניה חלתא,

ר"ל כשיעור שיוציאו ממנה חלה והוא מדת העומר.

נגעל -
נמאס והשלך.

בלי משיח בשמן -
כלומר כן נגעל מגן גבורים של שאול, כאילו לא היה המגן משוח בשמן, כי מושחים המגן כדי להחליקו שלא יעברוהו כלי זיין.
וכן: משחו מגן לדעת קצת המפרשים.
או פירושו כן נגעל כאילו לא היה שאול משוח בשמן למלך.

[א, כב]
לא נשוג אחור -
בשי"ן וענינו כמו בסמ"ך מן יסוגו אחור.

[א, כג]
לא נפרדו -
תרגם יונתן:

לא איתפרשו מעמהון,

כלומר אף על פי שהיו יודעים מותם במלחמה לא נפרדו מעם ה' ולא נעצרו ולא נסו מן המלחמה.

ויתכן פירושו: לא נפרדו זה מזה, כי כאחד מתו, כמו שהיו בחייהם נאהבים זה לזה.

[א, כד]
עם עדנים -
תרגם יונתן:

ומוביל לכון תפנוקין,

ויש לפרשו כמשמעו, כי הלבוש הטוב והנאה עדן הגוף כמו המאכל הטוב.

ובדרש:
ר' יהודה ור' נחמיה ר' יהודה אומר:

בנות ישראל אלו בנות ישראל ודאי על שאול בכינה בשעה שהיו בעליהן יוצאין למלחמה היה זנן ומפרנסן ומלבישן שני עם עדנים, מכאן שאין התכשיטין נאים אלא לגוף מעודן.

ר' נחמיה אומר:

בנות ישראל אלו סנהדראות של ישראל על שאול בכינה, בשעה שהיה שאול שומע טעם ההלכה יוצאת מפי תלמיד חכם, היה עומד ונושקו על פיו.

[א, כה]
על במותיך חלל -
על במותיך נפלת חלל.

ותרגם יונתן:

על בית תוקפך אתקטלתא.

[א, כו]
נפלאתה אהבתך לי -
בשני סימני נקיבה והכפל לחזק פליאת האהבה.
וכן: כי החבאתה ובמקומו פירשנו גם כן טעמו.

מאהבת נשים -
תרגם יונתן:

מרחמת תרתין נשין,

ר"ל שתי הנשים שהיו לו לדוד אביגיל ואחינועם.

ואדוני אבי ז"ל פירש:
מאהבת נשים, למה?

שהם אוהבות בין בעליהם בין בניהן, שאהבתן חזקה להם.

[א, כז]
ויאבדו כלי מלחמה -
כל כך נפלו גיבורים, כאלו אבדו כלי מלחמתם.
או פירושו: שאול ויהונתן שהיו כלי מלחמתן של ישראל מתו.