[יד, א]
וידע יואב -
הכיר מתוך דבריו ויירא מאמור לו בפירוש ושלח לו הדבר על ידי סבה וגלגול דברים.

[יד, ב]
וישלח יואב תקועה -
אמרו רבותינו ז"ל:
מאי שנא תקועה?
אמר רבי יונתן:

מתוך שרגילין בשמן חכמה מצוי' בהם והיתה העיר ההיא רבת זיתי שמן וכן אמרו תקוע אלפא לשמן.

ר"ל העיר המשובחת בשמן בארץ ישראל היתה תקועה, לפיכך קורא אותה אלפא לשמן כמו שהאל"ף ראש לאותיות והיתה העיר בחלקו של אשר, דכתיב ביה: וטובל בשמן רגלו, שמושך שמן כמעין.

[יד, ג]
וישם יואב את הדברים בפיה -
אמרו: אם הוא סדר את המשל בפיה מה היה צריך לאשה חכמה?!
לפי שתדע להשיב בחכמה למה שאמר לה המלך, כי יואב לא היה יודע מענה המלך שישים בפיה כל הדברים, אלא כלל הדברים סדר לה.

ויש לפרש גם כן: כי הוא ספר לה המעשה והיא תקנה המשל.

[יד, ד]
ותאמר האשה התקועית אל המלך -
תרגם יונתן:

ואתת איתתא,

לפי שאחר כן אמר ותאמר הושיעה המלך ולא אמר ותבא אל המלך לפיכך תרגם: ותאמר הראשון ואתת.

ואדוני אבי ז"ל פירשו כן:

כי ותאמר הראשון ליושבי השער אמרה: אל המלך אני רוצה להכנס, והם אמרו לה לא ישמע לך המלך, כי רבים עומדים עליו, וזהו שאמר: כי יראוני העם, כלומר הפחידוני, כי אמרו שלא תשמע דברי וכשנכנסה אמרה: הושיעה המלך, כדרך הצועקים:

[יד, ה]
אבל אשה אלמנה אני -
כתרגומו:

בקושטא.

וימת אישי -
אחר שאמרה: אלמנה אני, ידוע הוא שמת אישה למה אמרה וימת אישי?!
אלא כך אמרה: אני אשה אלמנה זה ימים אבל עתה אחשוב שמת אישי היום, אם יהרגו בני הנשאר לי.

[יד, ו]
ויכו האחד את האחד -
הכנוי טרם ההודעה.
וכן: וישנו את טעמו,
וזהמתו חיתו להם, והדומים להם:

[יד, ז]
גם את היורש -
כמו שמת היורש האחד, זהו רבוי גם.

לבלתי שום לאישי שם ושארית -
בני המשפחה מתכוונין שלא ישאר לאישי שם ולהשמיד את היורש, כדי שיהיו הם יורשים נכסי בעלי, כי אין עליהם דין ומשפט להמיתו, אף על פי שהרג את אחיו כי לא היו שם עדים, כמו שאמר הכתוב: ואין מציל ביניהם ואין דין בני מסור להם, אלא לשמים ולא לב"ד.

ואם תאמר הם גואלי הדם וחם לבבם ולא ילכו אחר הדין, כי הבורא ית' חשש על ההורג בשוגג שאין דינו מסור לבני אדם, אעפ"כ אמר: פן ירדוף גואל הדם אחרי הרוצח כי יחם לבבו, אבל אלו אין לבבם חם על זה, אבל כונתם להרוג את היורש, כדי שירשו הם הנחלה ואני אשאר בלא בן.

וכבו את גחלתי -
המאירה לי אחרי מות אישי ובני האחד.

[יד, ח]
אצוה עליך -
אצוה בני המשפחה עליך, שלא יגעו בבנך.

[יד, ט]
עלי אדוני המלך העון -
בהפוך רצתה לומר אלא שכנתה לכבוד המלך, כלומר עליך יהיה העון אם נבטח, אני ובני עליך ולא ישמר מהם ויהרגוהו בני המשפחה.

[יד, י]
המדבר אליך -
מבני המשפחה תביאי אותו אלי ואני אצוה לו ולא יוסיף עוד לגעת בך, ואמר: והבאתו, והיה לו לומר מדרך הדקדוק והבאתיו בחירק התי"ו, כי לנקבה הוא מדבר אבל אמר והבאתו כנגד אחד מנעריו העומדים שם, כי האשה לא היתה יכולה להביאו אם לא עם אחד מנערי המלך.

[יד, יא]
יזכר נא המלך -
רצתה לומר שיוציא שבועה מפיו שלא יומת בנה ולמה מהרבת גואל, כלומר שהיו רבים גואלים הדם ואם יצוה המלך לאחד יבא האחר ויהרגנו, אבל אם ישבע המלך שלא יומת ישמעו הגואלים השבועה וייראו שלא יגעו בו.

ויונתן תרגם:

ידכר כען מלכא מה דכתיב בספר אורייתא דה' אלהך בדיל לאסגאה אורחא קדם גאיל דמא לחבלא.

משערת בנך ארצה -
כתרגומו:
מסער ריש בריך.

[יד, יב]
תדבר נא -
אחרי אשר נתן לה מה ששאלה ממנו, רצתה לגלות לו קצת הדברים ברמיזה כדי שיבין כי על דבר אבשלום באה.

[יד, יג]
ולמה חשבתה -
כי לא יאמינו שאתה נשבעת שלא ימות בני, אבל יאמרו אם דבר המלך הדבר הזה באשם ובשוגג דבר אותו, שהרי הוא אינו משיב אבשלום שהוא ברח, מפני שהרג אמנון אחיו ואיך נשבע הוא שזה שהרג אחיו לא יומת ולא יודח?!

[יד, יד]
כי מות נמות -
כלנו סופנו למות וכמו המים הנגרים ארצה אשר לא יאספו אחרי השפכם במקום מדרון שנגרים, כן נפשות בני אדם לא יאספו עוד אל הגוף מדרך הטבע, אלא במעשה נס בתחיית המתים.

ולא ישא אלהים נפש -
שלא יוציאנה מן הגוף, כלומר לא ישא פני כל איש כי כלנו נמות ואין על האדם להרבות שפיכות דם אלא למעטו כמו שיוכל.
ואם יהרוג אדם חבירו לא צוה המקום להרגו אם לא הרגו במזיד בעדים ובהתראה, כדי למעט שפיכות הדם.
ואם הרגו שוגג, צוה שיגלה עד זמן ידוע ולא יהרגו אותו אפילו הרגו מזיד אם אין שם עדים והתראה, וזה שאמר וחשב מחשבות לבלתי ידח ממנו נדח - אלהים חשב מחשבות ושם משפטים לבלתי ידח ההורג.

ויש לפרש: וחשב מחשבות על המלך, כלומר אחר שכן הוא שכלנו סופנו למות, יחשוב המלך מחשבות שלא ידח ממנו נדח ואם מת אחד, לא יומתו שנים.

ויונתן תרגם:

אלהים דיינא ותרגם הפסוק כן הרי מיתא דמאית וכמיא דמתאשדין וגו'.

[יד, טו]
כי יראוני העם -
כבר פירשנו בו פירוש אחד בתחילת הפרשה, כי על נערי המלך השוערים אמרה.
והפירוש הנכון בעיני: כי על כל בני עירה אמרה, כי הפחידוני העם שלא תועיל צעקתי לפני המלך בדבר הזה.

[יד, יז]
למנוחה -
שיניחני מדאגתי ומעצבי.

לשמוע הטוב והרע -
כלומר שתשפט האמת, לפי מה שתשמע.

[יד, יח]
היד יואב -
עצתו ודברו.

[יד, יט]
אם אש להמין ולהשמיל -
אש חסר יו"ד והוא כמשמעו.

ויונתן תרגם:

אם אית,

כמו היש וכן האש בבית רשע שהוא חסר,
תרגם:

האית,

ופירש הפסוק לדעת יונתן, אם יש לנטות ימין ושמאל מכל אשר דברת, אלא כן הוא כמו שאתה אומר, כי עבדך יואב צוני.
ואם נפרש איש כמשמעו, יהי פירושו כן: אם איש אחר צוני להימין ולהשמאיל מכל הדברים האלה, אלא כאשר דבר אדוני המלך כן הוא, כי עבדך יואב הוא היה שצוני ויהיה פירשו, אשר כמו כאשר.
וכן תאכל מצות אשר צויתיך כאשר צויתיך, ויהיה מכל אשר דבר נסתר עמו ופירושו: מכל מה אשר אמרתי וכמוהו רבים במקרא, להיות מלה חסרה מן הענין בהיות הדבר מובן מן הענין הקודם, כמו שכתבנו בספר מכלל.

[יד, כ]
לדעת את כל אשר בארץ -
בין בדבריך בין בדברים אחרים.

[יד, כא]
הנה נא עשיתי -
ששמעת לדברי האשה המדברת אלי במצותיך, ונסחא מדוייקת מצאתי כתוב עשיתי, וקרי עשית ופירש לאותה הנסחא אתה עשית את הדבר הזה לשלוח לי התקועית לסבב פני הדבר על אבשלום, לך השיבו כדברך:

[יד, כב]
אל פניו -
כמו על פניו, כמו: אל ההרים לא אכל - על ההרים:

עבדו -
כתיב, עבדך קרי, והענין אחד הוא.

[יד, כה]
וכאבשלום לא היה איש יפה -
סמוך לסיפור המרד שמרד באביו, ספר מה גרם לו זה, כי היה יפה ובכל ישראל לא היה כמוהו ונתגאה ביופיו ובשערו, וחשב כי אין ראוי למלוכה מבני דוד כמוהו ומרד, אולי שמע כי בלב המלך להמליך שלמה אחריו ומרד על אביו בחייו, וגנב לב ישראל.

[יד, כו]
ובגלחו -
אמרו רז"ל:

כי אבשלום נזיר עולם היה, כן היתה קבלה בידם כי מן הפסוקים לא ראו זה, כי אפשר כי הוא היה מגדל שערו ליופי שערו להתגאות בו ולהתנאות, ומשנה לשנה כשהיה כבד עליו שלא יוכל לסבלו היה מגלחו, אבל הם ז"ל קבלו כי בנזירות היה מגדל אותו ולמדו מזה, כי מי שנדר בנזיר עולם כל ימי חייו כשהכביד שערו מיקל בתער משנים עשר חדש לשנים עשר חדש, שנאמר: ויהי מקץ ימים לימים - זהו משנה לשנה, כי ימים הוא שנה כמו: ימים תהיה גאולתו:

באבן המלך -
כתרגום:

במתקלא דמלכא,

כמו: לא יהיה לך בכיסך אבן ואבן, שהוא משקל.

[יד, ל]
אל ידי -
סמוך למקום שדותי.

וכן תירגם יונתן:

דסמיכא לדילי.

לכו והציתוה -
הכתוב הוא על דרך נחי הפ"א למדבר בעדו, ר"ל שהוא עצמו ילך עמהם והקרי הוא על דרך חסרי הפ"א והוא צווי לרבים, ושניהם ענין אחד אלא שהקרי יותר קרוב.

[יד, לב]
ואם יש בי עון -
כי לא לחנם הרגתי אמנון, כי הוא ענה את תמר אחותי ובזה אותה בתכלית הבזיון.