[טו, ב]
והשכים -
כן היה מנהגו בכל בקר ובקר.

על יד דרך השער -
על מקום שהיה בדרך השער.

ויונתן תרגם:

על כיבש אורח תרעא,

ר"ל מסילת הדרך.

[טו, ד]
ועלי יבא -
כמו ואלי, ורבים על במקום אל.

והצדקתיו -
כתרגומו:

ואדינניה בקושטא.

[טו, ה]
בקרב איש -
הבי"ת מעמדת בגעיא והרי"ש חטופה.

והחזיק לו -
כמו בו, וכן לפניכם לחרב, כמו בחרב.

[טו, ז]
ויהי מקץ ארבעים שנה -
אמרו רז"ל:

ארבעים שנה מזמן ששאלו להם מלך ואמרו אותה שנה ששאלו להם מלך, עשירית של שמואל היתה ושאול מלך עם שמואל שנה אחת ושתים שמלך שאול בעצמו הרי שלש, ול"ז של דוד הרי ארבעים, כי בשלשים ושבע של דוד מרד אבשלום ואמר זמן זה במרד אבשלום, כלומר כי לקץ ארבעים שנה ששאלו להם ישראל מלך, יצא מרד במלכותם ונהרגו כמה מישראל.

ואשלם את נדרי -
אמר שיקריב קרבן נדרו בחברון אשר נדר בגשור, כי שעת היתר הבמות היה והיה אדם מקריב בכל מקום שירצה, אע"פ שאהל מועד היה בגבעון, ומן הנראה מה שהלך לחברון להקריב, לפי שהיה דעתו למרות ולמלוך בחר המקום שהוקם בו אביו למלך.

ובדברי רבותינו ז"ל:

לא הלך אלא להביא כבשים מחברון להקריב שם, כי שם היו הכבשים הטובים והקשו על האומר זה ואמרו בחברון מחברון מבעי ליה?!

[טו, ח]
אם ישיב ישיבני -
ישיב כתיב וקרי ישוב ישיב לשון תשובה, והקרי ישוב לשון ישיבה והוא מקור, ר"ל אם ישיבני ירושלם שאשב בה.

[טו, י]
כשמעכם -
בכ"ף.

[טו, יא]
קרואים והולכים לתומם -
קראם שילכו עמו לחברון שילך שם להקריב קרבן והם לא ידעו דבר המרד שהיה בלבו, זהו לתומם, כמו משך הקשת לתומו שלא היה יודע כי מלך ישראל הוא.

ובדרש:

כי אמר לאביו שיכתוב לו בכתב מצותו לשני האנשים שיבחר שילכו עמו, והיה מראה הכתב ההוא לשני אנשים ואחר כך לשני אנשים אחרים ולא היו יודעים אלו באלו כן עשה עד שהיו עמו מאתים איש, הה"ד: קרואים והולכים לתומם, קרואים - מדוד והולכים לתומם - מאבשלום.

[טו, יב]
מעירו מגלה בזבחו את הזבחים -
בחברון שלח לאחיתופל שיצא מעירו מגילה.
או פירושו: וישלח אבשלום ויקח את אחיתופל מעירו מגילה ויבא אליו וקשר עמו.

[טו, יד]
קומו ונברחה -
כי אם לא נהיה בעיר לא יבא אל העיר ואם יבא אל העיר וימצא אותנו בעיר, לא תהיה לנו פליטה ממנו ויכה את העיר, זהו שאמר: פן ימהר קודם שיעשה דבר אחר ובא אל העיר, שיחשוב שימצאני הנה, לפיכך נמהר אנחנו לברוח.

ובדרש:

שלא ידון אותנו כעיר הנדחת.

ועוד אמרו:

נטל בעל הכוס להדיח את הכוס אינו זז עד שימרקנו, כלומר כיון שהתחיל הפורענות לבא, ירא אני שלא נכלה ממנו.

[טו, יז]
ברגליו -
עמו וכן וכל העם אשר ברגליך.

וכן תירגם יונתן:

עמיה.

בית המרחק -
כתרגומו:

באתר דרחיק,

כלומר מקום שהיה רחוק מירושלם.

ובדרש:

מלמד שנדוהו, הה"ד: ישובו לי יראיך, מלמד שפרשו ממנו.

[טו, יח]
על ידו -
כמו לפניו, כמו שאמר על פני המלך.

וכל הכרתי וכל הפלתי -
תרגם יונתן:

וכל קשתיא וכל קלעיא,

ואפשר שהיו משפחות ידועות בישראל.

ורבותנו ז"ל פירשו:

אלו אורים ותומים.

ומלת כל קשה לפירושם.

וכל הגתים -
אמרו כי גוים היו וכן אתי הגתי גוי היה.

ולפי דעתי: כי ישראלים היו שהיו מתגוררים בגת ובאו עתה לעזרת דוד, וזהו שאמר: אשר באו ברגלו מגת פירש בעבורו, כמו: ויברך ה' אותך לרגלי – בעבורי.
וכבר פירש עוד למעלה בענין הגתים בדבר עטרת מלכם.

ותרגם יונתן:

ברגלו עמיה,

ר"ל עם אתי הגתי ואע"פ שלא נזכר ידוע כי אתי הגתי היה ראש לשש מאות איש אלה.
וכן אמר: ויעבור אתי הגתי וכל אנשיו.

[טו, יט]
שוב ושב עם המלך -
פירש עם אבשלום המלך, שרצו ישראל להמליכו.

כי נכרי אתה -
לפי שהתגורר בגת ימים רבים ואולי נולד שם ועתה באת מקרוב.

כי נכרי אתה -
עדיין.

וגולה אתה -
איך אניעך עוד.

ופירש גולה - מטלטל כי לשון גלות יש שהוא טלטול השבי והוא הרוב.
ויש שהוא טלטול בלא שבי, אלא ממקום למקום כמו זה וכן ויגלום אל מנחת.

ומלת למקומך - דבק עם שוב ושב שזכר כאילו אמר שוב למקומך ושב עם המלך ומקומו היה ירושלים, כי שם בא לשבת כשבא מגת.

ובענין הזה תרגם יונתן, אלא שלא הדביקו עם שוב אלא הוסיף בו ואמר:

ואף אם גלי את אזיל לך לאתרך.

[טו, כ]
אניעך -
כתוב בוי"ו וקרי ביו"ד והענין אחד, אלא שזה מן הקל וזה מן הכבד.

ואני הולך על אשר אני הולך -
על כמו אל כמו ותתפלל על ה' כלומר אני הולך אל המקום אשר אני הולך במקרה, כי לא אדע אנה אלך, כאדם בורח.

כתרגומו:

ואנא אזיל לאתר דלית אנא ידע לאן אנא אזיל.

את אחיך עמך -
הם הגתים שש מאות איש שבאו עמו מגת.

חסד ואמת -
אני מחזיק לך חסד ואמת על מה שעשית ואני מכיר כי לבך טוב עמי.

ויונתן תרגם:

ואתיב ית אחך עמך ועביד עמהון טיבו וקשוט.

[טו, כא]
כי אם במקום -
אם כתיב ולא קרי והענין אחד, אם קרי או לא קרי והמלות האלה דכתיבין ולא קורין, או דקורין ולא כתיבין.
וכן קרי וכתיב נראה כי בגלות הראשון אבדו הספרים ונטלטלו והחכמים יודעי המקרא מתו ואנשי כנסת הגדולה שהחזירו התורה ליושנה מצאו מחלוקת בספרים הנמצאים והלכו בהם אחר הרוב לפי דעתם, ובמקום שלא השיגה דעתם על הברור, כתבו האחד ולא נקדו או כתבו מבחוץ ולא כתבו מבפנים, או כתבו אחד מבחוץ ואחד מבפנים.

[טו, כג]
וכל הארץ בוכים -
פירשו וכל אנשי ארץ.
וכן: וכל הארץ באו מצרימה.

על פני דרך את המדבר -
כמו אל המדבר.
וכן: והראה את הכהן, כלומר עוברים אל המדבר על פני הדרך שהיה שם, כלומר שלא עברו דרך הנחל.
או פירושו וכל העם גם כן עוברים בנחל קדרון, כמו שהיה המלך עובר וכלם מגמת פניהם אל המדבר, כמו שאמר דוד אנכי מתמהמה בערבות המדבר ומדבר יקרא מרעה הבהמות, בין קרוב לעיר בין רחוק לעיר, לפיכך אמר: ורעו כבשים כדברם העדר בתוך הדברו והוא מתרגם וינהג ודבר, מקום שהרועה נוהג שם המקנה.

[טו, כד]
ויציקו -
כמו ויעמידו.
וכן: ויציקום לפני ה'.


ויעל אביתר -
לפי פשט הכתוב יראה כי פירש ויעל אביתר נסתלק לצד אחד עם הארון עד תום כל העם לעבור מן העיר, ר"ל מירושלם.

אבל רבותינו ז"ל קבלו כי באותו היום נסתלק אביתר מכהונה גדולה והכניסו צדוק תחתיו שנאמר: ויאמר המלך לצדוק השב את ארון האלהים העיר.

ולמה נסתלק באותו היום?
כי שאל באורים ותומים ולא נענה וצדוק שאל ונענה, כמו שפירש בספר יהושע כי השואל באורים ותומים הכהן הנשאל רוח הקדש שורה עליו, ובה היה מכוין ומשיב השאלה עם מה שהיה נראה לו באורים ותומים, כמו שפירש בספר שופטים.
וכיון שראה דוד שנסתלקה רוח הקדש מאביתר, ידע שהגיע זמן הקללה שקלל הקב"ה זרע עלי ואביתר היה מזרע עלי, שהיה מבני איתמר וצדוק מזרע פנחס ונתקיימה בו ברכה שברכו הקב"ה, כמו שכתוב והיתה לו ולזרעו אחריו ברית כהונת עולם, אבל לא נמשח צדוק לכהן גדול עדין אלא שנתמנה לכהן גדול עד יום מלוך שלמה שמשחוהו, כמו שכתוב וימשחו שלמה לה' לנגיד ולצדוק לכהן, כי הקללה היתה תלויה עד מלוך שלמה, כמו שכתוב: ויגרש שלמה את אביתר מהיות כהן כי הכתוב אומר: והבטתה צר מעון - והמעון הוא בית המקדש ובית המקדש לא נבנה עד מלוך שלמה.

[טו, כה]
והראני אותו ואת נוהו -
הבית שהיה שם הארון ופירשו אותו, שישיבני לאהבתו ויחפוץ בי, כי עתה בלקחו עונש עונו היה מרוחק ממנו, כאדם שמעלים עיניו משונאו ואינו רואהו.

ויונתן תרגם:

ויחזינני קדמוהי ואפלח קדמוהי בבית מקדשיה.

[טו, כו]
הנני -
כלומר אקבל גזירותיו באהבה.

[טו, כז]
הרואה אתה -
אם רואה אתה בעיניך כלומר בעצתך.

ויונתן תרגם:

חזויא את תוב לקרתא,

כלומר נביא אתה שראה ששרתה עליו רוח הקדש ונענה אותו היום באורים ותומים, ואמר לו טוב הוא שתשוב העיר, והודיעני משם כל דבר.

[טו, כח]
בעברות המדבר -
כן כתיב וקרי בערבות ופירש הכתוב בעבר נחל קדרון, ופירש הקרי, כתרגומו:

במשרי מדברא,

ושניהם נכונים בענין, אלא שהקרי יותר קרוב.

[טו, ל]
במעלה הזיתים -
כתרגום:

במסקנא דטור זיתיא,

ועלה שם להשתחוות לה' משם כי מהר הזיתים יראה אדם מקום בית המקדש, ואעפ"י שלא היה שם אז בית גם מקום הבית בעצמו לא היה יודע, עד שאמר גד הנביא לדוד שיבנה מזבח בגורן ארונה, אעפ"כ גבול המקום היה יודע בקבלה, כי בהר המוריה יבנה בית ה' אבל לא היו יודעים באיזה מקום עד שאמר גד לדוד.

ויש מפרשים:
כי מהר הזיתים היה רואה האהל, שהיה בו הארון.

[טו, לא]
ודוד הגיד לאמר -
חסר למ"ד השמוש ופירש ולדוד הגיד המגיד וכמוהו בחסרון למ"ד השמוש, היו בן שאול, כל אלה בני מכיר וכמוהו בחסרון המגיד: ויגד ליעקב ויאמר ליוסף.

[טו, לב]
עד הראש -
ראש הזיתים.

וכן תרגומו:

עד ריש טוריא.

אשר ישתחוה שם -
שהיה רצונו שישתחוה שם, כמו שאמר עולה במעלה הזיתים ועשה כן, לפי שהיה נפרד ממקום המקדש ולא היה יודע אם ישוב עוד, כאדם הלוקח רשות מאוהבו בגלותו.

חושי הארכי -
על שם מקומו נקרא כן והוא הנזכר בתחלת בני יוסף אל גבול הארכי עטרות.
קרוע כתנתו -
כמו: לבוש הבדים, חגור אפוד בד וכולם יחסרו אות השמוש, כי בלא חסרון היה משפט פ"א הפועל בשוא כדרך הסמוכים.

[טו, לג]
והית עלי למשא -
ביו"ד אחד לבדו והיא עי"ן הפועל ופירש למשא לטורח, כי רבים אשר עתה עמי לצער ולדאגה שאני בהם ומן העיר תועילני בעצתך.

[טו, לד]
עבדך אני המלך אהיה -
מהיום ואילך אהיה עבדך, כמו שהייתי עבד אביך מאז ועתה אני אהיה עבדך וי"ו ואני נוספת כוי"ו וישא אברהם את עיניו וזולתה, וכן דרך הלשון בהרבה מקומות וכן דרך לשון הערב בפה.

[טו, לז]
רעה דוד -
תרגומו:

שושבינא דדוד,

כלומר אוהבו וריעו שהיה עמו תמיד ובעל עצתו.
וכן אמר בדברי הימים: בספור שרי דוד וחושי הארכי ריע המלך.

יבא ירושלם -
כשבא חושי הארכי באותה שעה היה אבשלום נכנס לירושלם.