[טז, א]
מאתים לחם -
כן תירגם יונתן הפסוק:

מאתן גריצן דלחם ומאה אתכלין דענבין יבשין ומאה מנן דבילתא וגרב דחמר,

ופירש ומאה מנן דבילתא מאה ליטרין של תאנים יבשים ונקרא דבלת, שמכבשין הרבה מן התאנים יחד ועושין מהם כמו ככר לחם ונקרא דבלת תאנים.

[טז, ב]
לבית המלך לרכוב -
לנשי המלך כי לא הניח אחת מנשיו אלא עשר פלגשים לשמור הבית ולא לקחו בצאתם מרכבה לנשים, כי בחפזון יצאו כמו שאמר: קומו ונברחה, ואמר: מהרו ללכת.

ולהלחם והקיץ -
כן כתיב בלמ"ד ואינה נקראת וכבר כתבנו דעתינו במלות האלה ובדומיהן והלמ"ד הכתובה אין לה טעם בשמוש, והיא כלמ"ד הרגו לאבנר, והשלישי לאבשלום, לאמות חמש, והדומים להם.

ואמר והקיץ –
ובכללו הצמוקים, כי הפירות היבשים כלם פירות קיץ הם.

[טז, ה]
בחורים -
עיר מבני בנימין ונקראה בדברי הימים עלמת.

וכן תירגם יונתן:

עלמת ועלמת ובחורים אחד הוא.

[טז, ו]
ויסקל באבנים -
השליך אבנים כמו פועל הקל וסקלתו באבנים ואינו הפך הקל, כמו שכתב רבי יונה כי פירש סקלו מאבן סקלו המסילה באבנים, שתשליכו שם מפני הטיט והטיט הוא מכשול הדרכים וזה שאמר הרימו מכשול מדרך עמי ומ"ם מאבן במקום בי"ת כמו: מסיני בא או תהיה המ"ם כמשמעה ויהיה פירושו סקלו המסלה מאבנים גדולות.

מימינו ומשמאלו -
כל העם והגבורים שהיו מימין דוד ומשמאלו, היה מסקל באבנים.

[טז, ז]
איש הדמים -
תרגם יונתן:
גבר דחייב קטול וי"ל שחשדו בדמי איש בשת ובדמי אבנר וזה שאמר לו: השיב עליך ה' כל דמי בית שאול אשר מלכת תחתיו כלומר הרגת ביתו ומלכת תחתיו.

ויונתן תרגם:

כל דמי בית שאול כל חובי בית שאול.

[טז, י]
כי יקלל -
כן כתיב וקרי כה ושניהם קרובים בענין.

וכי ה' -
כתיב בוי"ו וקרי בלא וי"ו.

ה' אמר לו -
כאילו אמר לו קלל את דוד, כי הוא רצה בטלטולי זה.
או פירושו הוא העיר את רוחו לבזות אותי, לעונש עוני.

[טז, יב]
אולי יראה ה' בעיני -
כמו בעניני שאני בו.

וכן בדברי רז"ל:

מעין כל ברכה וברכה כמו מענין.

ויונתן תרגם:

דמעת עיני,

והכתיב הוא בעוני כלומר בעניי.

תחת קללתי -
כתיב ביו"ד וקרי בוי"ו והענין אחד כי הכנוי דבק עם הפעל ועם הפעול וכן בבית תפילתי, שמעתי את תפלתך.

[טז, יג]
באבנים לעומתו -
כי לא היו משיגים אותו האבנים והעפר כי רחוק היה ממנו אלא לעומתו היה מסקל.

ועפר בעפר -
הכפל לחזק הענין כי די היה לו אם אמר ועפר לבדו, או השליך עפר וכמוהו מקרקר קיר, ותשרש שרשיה.

[טז, יד]
וינפש שם -
בבחורים כמו שאמר למעלה ובא המלך דוד עד בחורים.

[טז, יח]
לא אהיה -
כתיב באלף וקרי בוי"ו ופירש הכתוב דרך תמיה והקרי כמשמעו.

[טז, יט]
והשנית -
והטענה השנית למה באתי אליך.

למי אני אעבוד -
כלומר משני פנים היה הדין עלי, לבא אליך.

[טז, כ]
הבו לכם -
לשון תפארת.
או פירושו אתה והחכמים אשר אתך.

[טז, כב]
ויטו לאבשלום האהל -
הטו לו אהלים על הגג, שיבואו שם הפלגשים וישכב אבשלום עמהן תוך האהלים, וזהו לפני כל ישראל כי כלם ראו שנכנס עמהן בסתר תוך האהלים.

ותרגומו:

ונגדו לאבשלום קינופין על איגרא.

ובדברי רבותינו ז"ל:

פירש קנופין שמעמידין ארבע עמודי עצים ונוטלין עליהם וסביבותיהם יריעות והוא אהל נטוי.

[טז, כג]
כאשר ישאל איש בדבר האלהים -
איש קרי ולא כתיב, והכתיב ר"ל על דוד, כן היתה עצתו נכונה ומתאמתת לדוד, כמו אם היה דוד שואל בדבר האלהים, כי אחיתופל יועץ היה לדוד כמו שאומר בדברי הימים: ואחיתופל יועץ למלך וקרי איש כלומר לכל אדם המתיעץ בו ומה שאמר לדוד כי לא היה לו יועץ תמיד, ומה שאמר גם לדוד גם לאבשלום האחד לרבות על חבירו, כמו גם צאנכם גם בקרכם קחו, כי עתה שב להיות יועץ אבשלום, כמו שהיה יועץ דוד.

ובדרש:

איש קרי ולא כתיב לא היה איש אלא מלאך.

גם לאבשלום -
ואע"פ שזה היתה עצתו תחילה לאבשלום דבר הפלגשים עצה נכונה היתה, ואף על פי שהיתה לרעה, כי בדבר ההוא חזקו ידי כל אשר אתו וידעו כי לא יעשה עוד אביו שלום עמו, וגם העצה הזאת האחרת היתה נכונה ואילו נעשתה היה נהרג דוד כדבריו, אלא שהקב"ה צוה להפר העצה.