[יז, א]
שנים עשר אלף -
אלף מכל שבט ושבט.

[יז, ג]
כשוב הכל -
כשוב כל דבר שירצה אדם להשיב אליו, כן נקל לי להשיב אליך כל העם.

ויונתן תרגם:

כד יתובון כלהון.

האיש אשר אתה מבקש -
אחר אשר אהרג האיש אשר אתה מבקש רעתו והוא דוד, כמו שאמר והכיתי את המלך לבדו.

וכן תירגם יונתן:

בתר דיתקטל גברא דאת בעי,

ואמרו:
כי השנאה הגדולה הזאת שהיה שונא אחיתופל את דוד שיעץ הריגתו ובזהו בדבריו, שאמר אחרי דוד ולא אמר אחרי המלך דוד, מפני המעשה שעשה בבת שבע.

ואמרו:
כי בת שבע היתה בת בנו של אחיתופל, דכתיב: הלא זאת בת שבע בת אליעם וכתיב: אליעם בן אחיתופל הגילוני.

[יז, ז]
בפעם הזאת -
אע"פ שכל עצותיו נכונות, בפעם הזה חטא בעצמו.

[יז, ח]
כדוב שכול. שהוא מר נפש כשהרגו לו גורותיו והוא נלחם עם אדם אשר ימצא בחזקה ובמרירות לב.

ולא ילין את העם -
כי הוא איש יודע מלחמה ויירא הוא שמא תבא עליו פתאום.

ולא ילין את העם -
כמו עם העם, אלא יחבא באחת הפחתים ולא ידע אדם מקומו, אם כן מה שאמר אחיתופל והכיתי את המלך לבדו, זה לא יהיה אם כן עצתו בטלה.

[יז, ט]
באחת הפחתים -
זכר פחת בלשון נקבה שאמר באחת ובמקום אחר זכר פחת בלשון זכר, אל הפחת הגדול והפחת הוא חפירה.

ותרגומו:

בחד מן קומציא כמו חופר גומץ.

או באחת המקומות -
שיוכל להחבא שם.

ושמע השומע -
כי המלחמה הנעשת בלילה לא יבחין אדם בין מערכה זו למערכה אחרת אשר כנגדה והראשונים מאלו שנים עשר אלף שיפלו על ידי חיל דוד וחיל דוד נשמרים ועומדים על עמדם וילחמו כנגד הנופלים עליהם ותהיה הצעקה ביניהם וישמע השומע מאלו שנים עשר אלף מהאחרונים שבהם, כשישמעו הצעקה וידעו כי חיל דוד הם גבורים ומרי נפש ונלחמים בחזקה ויאמר השומע היתה מגפה בעם אשר אחרי אבשלום, והם הם המנוצחים כי לא יבחנו בלילה.

[יז, י]
והוא גם בן חיל -
פירש והוא אחיתופל שהוא בן חיל, שאמר אבחרה נא שנים עשר אלף אע"פ שהוא בן חיל ולבו כלב האריה שבחו כדי שלא יראה, כי כדי לגנותו הוא מדבר, כלומר אפילו אחיתופל שלבו כלב האריה המס ימס לקול השמועה שישמע ויחשוב כי אנשיו הם המנוצחים וימס לבבו, אלא יעצתי שתהיה המלחמה ביום ובידיעת כל ישראל, שיאספו מדן ועד באר שבע ובגלוי תהיה המלחמה.

[יז, יא]
ופניך הולכים בקרב -
אתה תהיה במלחמה, לא כמו שאמר אחיתופל שילך הוא עם י"ב אלף איש ותשב אתה בירושלם והוא ישיב לך כל ישראל, לא טובה עצתו כי טוב שתלך אתה במלחמה כי יתחזקו ישראל להלחם כשתהיה אתה במלחמה.

ופירוש ופניך הולכים בקרב –
שתלך אתה בעצמך ולא תשלח אחר במקומך.
וכן אם אין פניך הולכים ואמרו כנוי ההליכה בפנים, כי בהם השמירה וההשגחה כאשר ילך האדם.

ויונתן תרגם:

ואת תהי אזיל בריש כולנא.

[יז, יב]
באחת המקומות -
כתיב באחת בתי"ו וקרי באחד בד"לת.

כאשר יפול הטל -
שמכסה כל פני האדמה כן נחנה עליו.

ולא נותר בו -
כמו ולא יותר עבר במקום עתיד ורבים כמוהו:

[יז, יג]
והשיאו -
דרך גוזמא אמר כל כך יהיו ישראל רבים, שאפילו ירימו חבלים אל העיר למשכה ולסחבה עד הנחל יוכלו לעשות עד אשר לא ישאר בעיר אפילו אבן אחת.

מה שאמר: אותו, וזכר עיר שהיא לשון נקבה, אותו אמר על מגדל שיהיה בתוך העיר, כלומר אפילו יהיה מגדל עוז בתוך העיר שיאסוף אליה הכל יסחבו העיר והמגדל.

ויונתן תרגם:

והשיאו ויתכנשון כל ישראל על קרתא ההיא ויקפונה משריין וגו'

כבעמוד
תרגם:

חבלים - משריין,

כמו: חבל נביאים, או דעתו על חבלי האהלים אשר במחנה.

[יז, טז]
שלחו -
לפניכם יהונתן ואחימעץ שהיו חוץ לעיר.

והגידו -
על ידיהם הגידו לדוד.

תעבור -
את הירדן.

פן יבולע למלך -
פן ישחת, כמו אם יבלענו ממקומו כי ירא אני שמא יעשו עצת אחיתופל, אע"פ שאמרו כי טובה עצתי מעצתו, אולי תתהפך דעתו עדיין לעצת אחיתופל, לכן לא תלין הלילה בערבות המדבר שנודעת שם, אלא עבור הלילה הירדן.

ויונתן תרגם:

פן יבולע - דילמא יתהני למלכ'

ולא ידעתי דעתו.

[יז, יז]
בעין רוגל -
תרגם יונתן:

בעין קצרא,

וקצרא הוא הכובס ובעין הזה היו מכבסין בגדים ונקרא הכובס רוגל, לפי שמשפשף הבגדים ברגליו.

והלכה השפחה -
שפחה של בית צדוק הלכה לעין רוגל למקום שהיה שם יהונתן ואחימעץ והגידה להם שהם ילכו ויגידו לדוד הדברים שדבר חושי.

[יז, יט]
על פני הבאר -
כמו: על פי הבאר.

וכן תרגם יונתן:

על פומ' דבירא והוא מן ג' דסבירין פי,

וקורין פני והענין אחד, כי פי הבאר הוא פניו.

הריפות -
החטים הכתושים יקראו הריפות, וכן בתוך הריפות בעלי והוא מן עמודי שמים ירופפו.

ויונתן תרגם:

הריפות – דקילן.

[יז, כ]
מיכל המים -
אין לו חבר ולפי ענינו פלג מים.

ויונתן תרגם:

עברו - ירדנא.

[יז, כג]
אל ביתו אל עירו -
יש ספרי' ואל עירו ובספר מוג' אל עירו.

ויצו אל ביתו -
כדרך אדם קרוב למיתה שמצוה לבני ביתו מה יהיה אחריו, מדבר ביתו ונחלתו.

ויחנק -
בחר להמית עצמו הוא ולא ימיתהו דוד, כי ידע כי כיון שלא נעשתה עצתו, כי אבשלום וכל אשר עמו יפלו ביד דוד.

[יז, כה]
ועמשא בן איש -
ר"ל בן איש גדול, כמו: וחזקת והיית לאיש, כלומר לאיש טוב וירא אלהים.
וכן כולם אנשים אנשים גדולים.

יתרא הישראלי -
ובדברי הימים יתרא הישמעאלי ישראל היה, אלא שגר בארץ ישמעאל לפירש נקרא ישראלי וישמעאלי ישמעאלי על הגירו' וישראלי, שלא יחשוב אדם כי הוא ישמעאלי.

ואדוני אבי ז"ל כתב:

כי כשהיה בארץ ישמעאלים קורין אותו ישראלי שם וכשהיה בא משם לא"י קורין אותו ישמעאלי.

ובדברי רבותינו ז"ל יש דרש:

למה קראו ישמעאלי?
לפי שחגר חרבו כישמעאל כשהיה שאול רוצה לפסול את דוד למלכות לפי שבא מרות המואביה עמד הוא וחגר את חרבו ואמר: כל מי שאינו שומע הלכה זו ידקר בחרב, כך מקובלני מבית דינו של שמואל: עמוני ולא עמונית מואבי ולא מואבית.
מאי טעמא?
על דבר אשר לא קדמו אתכם איש דרכו לקדם ואשה אין דרכה לקדם.

אשר בא אל אביגל בת נחש -
הוא ישי אבי דוד, ושני שמות היו לו: ישי ונחש וכמוהו רבים.

וטעם אשר בא ולא אמר איש אביגל, אפשר שבא אליה קודם שישאנה וילדה לעמשא, לפיכך אמר אשר בא.

ורז"ל דרשו:

כי לפיכך נקרא ישי

נחש, לפי שמת בלא עון בעטיו של נחש, ר"ל בעצתו של נחש שיעץ לחוה לאכול מעץ הדעת ואז נקנסה מיתה על אדם וחוה ולא היה לישי עון אחר שמת בעבורו.

ואדוני אבי ז"ל פירש:

כי קראו נחש, לפי שיצאו ממנו צפעוני' שהרגו באומות העולם.
וכן כתיב כי משרש נחש יצא צפע, כי משרש ישי שנקרא נחש, יצא צפע והוא חזקיהו.

[יז, כז]
ושובי בן נחש מרבת בני עמון -
ישראל היה והיה גר ברבת בני עמון אחר שכבשה דוד.

והדרש שאומר:

כי הוא חנון בן נחש מלך בני עמון רחוק הוא שהחיה אותו דוד, הלא בכל העם אשר ברבה ובכל ערי בני עמון עשה משפטים, אף כי חנון המלך אשר הוביש את עבדיו ואפשר כי נתגייר והחייהו.

הגלעדי מרוגלים -
מארץ הגלעד היה מכיר מעיר ששמה רוגלים.

[יז, כח]
משכב וספות -
כלי ששופכין ממנו לידים,

משכב -
לשון שפיכה.
וכן: ותעל שכבת הטל, ונבלי שמים מי ישכיב.

ויש מפרשים:
מטה, ונקראת משכב לפי ששוכב אדם עליה.

ויונתן תרגם:

מכבין פירש סדינין.

ותרגום:

והרדידים וכבנתין,

וכן בדברי רז"ל :

תנתן כבנתי לבתי ופירש וספות כמו מזרקים וכן מן הדם אשר בסף.

ויונתן תרגם:

וקולין וכן ואת הספים דירמיה.

ויונתן תרגם:

קוליא ותרגום וכדה על שכמה וצולתא,

וקלי הסמוך לקמח הוא קלי מן חטים והסמוך לעדשים הוא קלי ממיני קטניות, דבר הלמד מענינו.

[יז, כט]
ושפות בקר -
תרגם יונתן:

וגובנין דחלב תורין,

נקראו הגבינות שפות לפי שנעשות על ידי עשוי מן ושפו עצמותיו.

רעב -
אמרו רעבים היו העם במדבר וצריך לקדמם במזונות, כי לא הוציאו עמם ספוקם מן ירושלם, כי בחפזון יצאו וברחו.

ועיף -
מן הדרך, וכן אמר למעלה: עיפים וינפש שם.

ורז"ל דרשו:

עיף מרציחה וצמא, כי במדבר אע"פ שהוא בין היישוב שהוא מקום מרעה הבהמות לא ימצא שם מים ברוב.