[כ, ג]
ואליהם לא בא -
נחלקו רז"ל מהם אמרו:

כי מותרות היו לו אלא שכבש את יצרו מהם תמורת מה שהשביע יצרו במה שהיה אסור לו, מנע עתה יצרו ממה שהיה מותר לו.

ומהם אמרו:

אסורות היו לו אמרו ומה כלי הדיוט שנשתמש בו מלך אסור להדיוט, כלי מלך שנשתמש בו הדיוט אינו דין שיהא אסור למלך!

צרורות -
קשורות שלא היה להם עוד היתר.

ויונתן תרגם:

נטירין וכן תרגם צור תעודה טר.

עד יום מותן -
כתרגומו:

מתקרין עד יום מותן ארמלן דבעליהן קיים.

[כ, ד]
הזעק לי -
אספם לי, שירדפו אחרי שבע בן בכרי.

שלשת ימים -
עד שלשה ימים תאספם אלי.

ואתה פה עמוד -
כלומר שתשוב עימהם ודעתו היה למנותו שר צבא כמו שיעד לו, וכששמע יואב קנא בדבר לפיכך הרגו.

[כ, ה]
ויוחר מן המועד -
כתוב ביו"ד וקרי בוי"ו והכתוב הוא מנחי הפ"א מן הקל מאותם שפ"איהם יו"ד, כמו מן ייטב ויטב והקרי הוא מאות' שפ"איהם אלף והוא בשקל ויסף עוד דוד ופירש אחר שלא בא לשלשת הימים וכשראה דוד שלא בא, אמר לאבישי שירדוף אחרי שבע בן בכרי ולא אמר ליואב כי בלבו היה להסירו, שלא יהיה שר צבאו מפני שהרג אבשלום.

[כ, ו]
ירע לנו שבע בן בכרי -
פועל עומד.

ופירשו ירע לנו דבר שבע בן בכרי, יהיה פועל יוצא, שאמר אחריו ויצאו אנשי יואב.

עבדי אדוניך -
על יואב אמר וקראו אדוניו, כי גדול היה ונכבד ממנו וזה שאמר: ויצאו אחריו אנשי יואב וגם יואב יצא אחר כן, אלא שאבישי יצא במצות דוד.

פן מצא לו -
כמו ימצא עבר במקום עתיד ורבים כמוהו.

וכתרגם יונתן:

דילמא ישכח.

והציל עיננו -
יסוד ראותנו ודעתנו שלא נדע באיזה עיר ישגב אם לא נמהר לרדוף אחריו.

או פירושו: הבטחתינו והשגחתינו שהייתי בוטח כי שבתי אל מלכותי, והנה עתה הלכו אחריו ישראל ואם ישגב באחת הערים הבצורות, יהיה לו פנאי למשוך לב ישראל אליו וצריכים אנו למהר לרדוף אחריו ולהרגו.

ויונתן תרגם:

והציל עיננו ויעיק לנא.

[כ, ז]
והכרתי והפלתי -
כבר פירשנוהו.

[כ, ח]
עם האבן -
סמוך לה.
וכן עם באר לחי רואי.

חגור מדו לבושו -
וי"ו מדו נוספת כוי"ו מדו בד וסמך מדו אל לבושו ולבוש הוא שם כולל ומדו פורט לאחד מן הלבושים ידוע אצלם תכונתו.

ויונתן תרגם:

אסיר מזריז לבושוהי.

מצמדת -
דבוקה.

בתערה -
הוא תיק החרב.

והוא יצא ותפול -
יצא מהמקום שהיו בו עם האבן הגדולה, או מגבעון העיר ובצאתו נפלה החרב מתערה ולקחה בידו השמאלית, כדי שלא יהא נשמר עמשא שבא להכותו, ונתן לו שלום ואחזו בזקנו ביד ימינו לנשק לו.

[כ, י]
ועמשא לא נשמר -
כלומר שלא שמר עצמו מן החרב.

[כ, יא]
עמד עליו -
לזרז הבאים שלא יעמדו על החלל אלא ילכו אחרי יואב וכאשר ראה האיש שלא הועילה הזהרתו לאנשים הבאים אלא היו עומדים על החלל, הסירו מן המסילה שלא יראוהו העוברים.

[כ, יג]
כאשר הוגה -
הוסר שרשו הגה.

על דעת אדוני אבי ז"ל:

והוא מן שלא נזכר פעלו מן המרובע ומענינו ומשרשו הגה ברוחו הקשה הגה סיגים.

ועל דעת ר' יהודה ור' יונה:

שרשו יגה מבנין הפעיל, משפטו בתשלומו הוגה בשקל הגלה.

[כ, יד]
ויעבר -
שבע בן בכרי שהיה בורח כששמע שרודפין אחריו, עבר בכל שבטי ישראל עד אבלה ובא בעיר להמלט בה, ויש לפרש ויעבור על יואב.

אבלה ובית מעכה -
שני מקומות סמוכים היו ואחר שאמר באבלה בית המעכה, נראה כי היה אבל אחר וזה היה סמוך לבית המעכה והיו סומכים אותו אליו.

וכל הברים -
מקומות הסמוכות לבארות שהיו לבנימן נקראים ברים, ואמר כי עבר כל אלה המקומות ובסוף נכנס באבל, שהיא עיר ומבצר וחשב להשגב בה.

ויקלהו -
כן כתיב וקרי ויקהלו ושניהם א' כי מלים שוים באותיות הפוכות רבים במקרא, כמו כבש וכשב שמלה ושלמה קהלת להקת ומזה יאמר קלהת והקרי הוא נמצא ומבואר.

ויבאו אף אחריו -
פירוש אחרי יואב.

ובאמרו אף –
לפי שהלכו אחרי שבע בן בכרי מתחלה ובראותם כי רדפו יואב ואנשיו אחריו במקומות שהיה עובר יואב לרדוף אחרי שבע בן בכרי, היו נקהלים אנשי המקומות ההם ובאים גם אחריו לרדוף אחרי שבע בן בכרי.

[כ, טו]
סוללה -
כתרגומו:

מליתא,

והוא תל עפר.

ובדברי רז"ל:

מולייא ברינא,

ושפיכת הסוללה הוא למלא החפירות אשר סביב העיר עפר ולעשות תל להגיע אל החומר.

ותעמוד בחל -
עמדה העיר להכבש בחומה, כי מלאו החפירות עפר ולא היה להם אלא להפיל החל והוא החומה, כמו שפירש רבותינו ז"ל:

חל וחומה שורא ובר שורא,

או פירש בחל בחפירה,
כתרגומו:

בני בחלתה

ופירש אחר ששפכו הסוללה וסתמו החפירות, עמדו אנשי מלחמה בחיל לרגלי החומה וחשבו להפילה.

ופירש ותעמוד –
לשון נק' על המלחמה.

ויונתן תרגם:

בחל כמו בחיל ואקיפא משריין.

משחיתים -
משחיתים בכלי המנפץ האבנים להפיל החומה.

ויונתן תרגם:

מתעשתין לחבלא שורא,

וענין משחיתים –
כתרגומו, משחיתים בלבם כלומר חושבים ומתכוונים היאך יפילו החומה.

[כ, טז]
ותקרא אשה חכמה -
בדרש:

מי היתה אשה זאת?
סרח בת אשר, אמרה: דבר ידברו בראשונה שאול ישאלו באבל וכן התמו, כאן תמו דברי תורה, כלומר תמו דברי תורה כאן שאין יודעים אותן, אני שמעתי דבר זה ממשה רבינו כשהיו באים להלחם על עיר, שיהיו פותחין לשלום.

[כ, יט]
שלמי אמוני ישראל -
אני השלמתי נאמן לנאמן, ע"י נגלה ארונו של יוסף למשה, אני הגדתי ליעקב כי יוסף חי, ותימה הוא, אם האריכה ימים כל כך סרח בת אשר, אעפ"י שראינו שהאריכה ימים רבים, שהרי נמנית עם באי מצרים ונמנית עם באי הארץ, והיו שנותיה אז לפחות מאתים וחמשים שנה.

דבר ידברו בראשונה -
שמעתי שהיו מדברים בראשונה וכן התמו עדיין, כלומר מאז ועד עתה כן שמענו אומרים כי בכל עיר שבאים להלחם ישאלו אם תשלים אפילו באומות העולם, כל שכן באבל שהיא עיר גדולה והיא משלומי אמוני ישראל שאיננה מורדת במלך.

ויונתן תרגם:

אידכר כען וגו'.

נחלת ה' -

אחסנת עמא דה'.

[כ, כא]
במלך בדוד -
דרשו בו:

במלך אפילו לא היה בדוד המורד בו חייב מיתה כל שכן במלך בדוד, שהוא אפילו לא היה מלך המורד בו חייב מיתה.

ולפי הפשט:
כי אף על פי שמרד אבשלום דוד היה המלך וכל המורד בו חייב מיתה, ויהרג כמו שנהרג אבשלום.

[כ, כב]
בחכמתה -
לפי שהיתה העיר מבני בנימן היתה צריכה לפתותם בדברי חכמה שיהרגו שבע בן בכרי לבדו ואל יהרגו כלם, אמרה להם: הנה העיר קרובה להכבש ויואב יחשוב אותנו כלנו כמורדים במלכות, ואחר שיכבוש העיר בחזקה ולא נשלם עמו יהרוג כלנו, כי המורד במלכות חייב מיתה שנאמר: כל איש אשר ימרה את פיך וגו' יומת.
וכן אמרו: תנו את האנשים ונמיתם, אלא ששאול מחל על כבודו ואעפ"י שאין כבודו מחול הוא צוה שלא יומתו ואפילו בדברי זקנים, שנאמר: הן למות הן לשרשי הן לעונש נכסים ולאסורים.

ובדברי רבותינו ז"ל:
סיעה של בני אדם שאמרו להם תנו לנו אחד מכם ונהרוג אותו ואם לאו הרי אנו הורגים את כלכם, יהרגו כלם ואל ימסרו להם נפש אחת ואם ייחדוהו להם כגון שייחדו לשבע בן בכרי יתנוהו להם ואל יהרגו כולם.

אמר רבי יהודה:

אימתי? בזמן שהוא מבפנים והם מבחוץ, כמו שעשו בני יהודה בשמשון, פירשו שהיה יכול להמלט שמשון שהיה מבפנים בסלע, לפיכך לא נתנוהו אלא מדעתו, אבל הוא והם מבפנים הואיל והוא נהרג והם נהרגין יתנוהו להם ואל יהרגו כולם, כגון שהוא אומר ותבא האשה אל כל העם בחכמתה
אמרה להם: הואיל והוא נהרג והם נהרגין תנוהו להם ואל תהרגו כלכם.

רבי שמעון אומר:

כך אמרה להם כל המורד במלכות בית דוד חייב מיתה.

נוסחא אחרינא ר' שמעון אומר:

והוא שנתחייב מיתה כשבע בן בכרי.

ועוד בדבריהם:

אתו אמרין ליה ליהויקים נבוכדנצר בעי לך.
אמר להם: אפשר כן, וכי דוחין נפש מפני נפש? אתון מחיין ית נפשכון וממיתים לדילי
אמרו ליה: לא כן עשו אבותינו בשבע בן בכרי, הנה ראשו מושלך אליך.

[כ, כג]
ויואב אל כל הצבא -
למעלה כתוב גם כן מספר השרים אשר לו כשהניח ה' לו מכל המלחמות ואפסו כל בית שאול ומלך על כל ישראל ספר כל השרים אשר לו, ועתה כאשר שב אל מלכותו שמת אבשלום ומת שבע בן בכרי שחשב למרוד בו להסיר המלוכה ממנו, ספר גם כן השרים אשר לו כאילו עתה תחילת מלכותו.

ומה שאמר אל כל הצבא, מה שלא אמר כן במקום אחר, לפי שהיה בלב דוד להסירו ולשום במקומו עמשא, או בכל הצבא או במקצתו והנה עתה מת עמשא ויואב הרג שבע בן בכרי שהי' מורד במלכותו, נתגאה יואב בזה הדבר כנגד דוד ולא יכול דוד להשיבו, ומנהו על כל הצבא ושמר לו עוונו עד אחר מותו.

על הכרי ועל הפלתי -
כן כתיב וקרי הכרתי והם קרובים בלשון וכבר פרשנו מי הם.

ודעת יונתן ג"כ שתרגם:

קשתיא וקלעיא.

[כ, כד]
על המס -
להעלות מס על ישראל כשהיה צריך לתת לחייליו או לעשות רצונו, כי הוא משפט המלוכה כמו שכתוב: ואתם תהיו לו לעבדים.

ופירשו רבותינו ז"ל:

שיוכל להטיל עליהם מס, כתיב הכא לעבדים וכתיב התם והיו לך למס ועבדוך ולמעלה לא כתב שר על המס, כי היה תחלת מלכותו ולא היה מטיל מס על ישראל עדיין.

המזכיר -

ממנא על דוכרניא,

כלומר על ספר הזכרונות.

[כ, כה]
כהנים -
שרי הכהונה, אעפ"י שנסתלק אביתר לא נסתלק מכל וכל מהכהונה, עד שמלך שלמה וגרשו.

[כ, כו]
וגם עירא היארי -
תרגם יונתן:

ואף עירא דמתקוע,

הוא עירא הנמנה עם הגבורים, שנאמר עליו: עירא בן עקש התקועי, אם כן היאירי הוא שם משפחתו, כי אביו או זקנו היה שמו יאיר.

ועוד יש לפרש: כי קראו יאיר, לפי שהיה מתקוע והיה תקוע רבת השמן כמו שכתבנו בדבר התקועית והשמן נקרא יצהר ויאיר ויצהר אחד הוא.

היה כהן לדוד -
כתרגומו:

הוה רב לדוד,

כלומר גדולו ובעל עצתו.

וכן אמר בשלמה: וזבוד בן נתן כהן רעה המלך וכבר זכר הכהנים, אלא כהן, ר"ל גדולו ובעל עצתו כמו שאמר: רעה המלך כן בכאן, זכר כהן אחר הזכר הכהנים, אם כן ר"ל גדולו ובעל עצתו.

ועוד: שאמר לדוד ואם כהן כמשמעו, כן היה כהן לכל ישראל, למה אמר לדוד?
וכן אמר: ובני דוד כהנים היו שפירש שרים וגדולים כמו שפירשנו.

ורבותינו ז"ל פירשוהו:

כהן ממש ומלת וגם מסייע לדבריהם, ופירש כהן לדוד פירש שהיה מכירו ונותן לו מתנות כהונה היוצאים מביתו.

ודרשו סמוכים ואמרו:

כל המשגר מתנות לכהן אחד מביא רעב לעולם, שנאמר וגם עירא היאירי היה כהן לדוד וכי לדוד היה כהן, לכולי עלמא לא היה כהן?!
אלא שהיה משגר לו כל מתנותיו, וכתיב ויהי רעב בימי דוד: