[כג, א]
ואלה דברי דוד האחרונים -
עוד מלבד השירה אמר דברים אלה שהם דברי שבח והודאה לאל שהקימו למלכות, ואמר האחרונים - שהיו אחרונים לכל השירות והמזמורים שאמר, כי אחר זה לא הופיע עליו רוח הקדש.

ויונתן תרגם:

ואלין פתגמי נבואת וגו':

הוקם על -
הוקם עליון ומלך.

ונעים זמירות ישראל -
על הזמירות שעשה בספר תהלים שהיו משוררים ומזמרים הלוים בהם, לפני הארון ובבית המקדש.

ויונתן תרגם:

ותקין למימני בחיך וגו'.

[כג, ב]
רוח ה' דבר בי -
הזמירות ברוח הקדש אמרתי אותם, אשר דבר בי ומלתו היתה על לשוני באמרי הזמירות, כי רוח הקדש עוררה אותי והופיעה הדברים על לשוני.

ותרגם יונתן:

אמר דוד ברוח נבואה דה' וגו'.

[כג, ג]
לי דבר -
כפל דבר הוא כמנהג הלשון.
ופירושו: אמר לי דבר בעבורי ואמר ודבר לשמואל הנביא, שאהיה מושל באדם ומשחני למלך ובלבד שתהיה ממשלתי ביראת אלהים ואהיה צדיק.

ודעת המתרגם:
שיצא ממני מלך המשיח שיהיה מושל ביראת אלהים.

וכן תרגם אותו:

אמר דוד אלהא דישראל וגו'.

[כג, ד]
וכאור בקר -
כאור הבקר כשיזרח השמש כשהולך ואור, כן תהיה מלכותי ממשלת בקר, שאין בו עכירות אלא בהיר, כי בקר שהוא עבות וענן פעם נגה ופעם מטר ואינו טוב, אלא להצמיח דשא מן הארץ.

[כג, ה]
כי לא כן -
אבל ביתי אינו כן, אלא נוגה בכל עת ובכל זמן, כי ברית עולם שם לי שלא תפסוק ותהיה ערוכה ושמורה בכל.

כי כל ישעי -
כל חפץ וכל ישע שלי הוא שלא יהי' כצמח השדה אשר ייבש, אבל ישעי לא יפסק לעולם.

ויונתן תרגם:
שני הפסוקים האלה כן:

וכאור בקר טוביכון צדיקיא וגו' כבעמוד.

[כג, ו]
ובליעל -
אבל הרשעים יהיו כקוץ מונד כמו הקוץ שמניד אותו ומשליכו כל מוצאו, כן הם כי הם מכאיבים לנוגע בהם ולא יקחו אותם ביד, אבל משליכים אותם ברגלים או בדבר אחר.

[כג, ז]
ואיש יגע -
ואם יגע אדם בהם במקום שצומחים ימלא ברזל, ר"ל יקח ברזל לכרות אותם ואמר ימלא כנגד המשל שהוא על רשעים ולא יקרב אדם להם, אלא אם ימלא כלי ברזל, כלומר שילבש שריון שלא יוכלו להרע לו.

או פירוש ימלא - יכרת כמו: בלא יומו תמלא ופירושו: יכרת הקוץ בברזל, כלומר אם ירצה אדם לגעת בהם צריך שיכרתנו בברזל או בעץ חנית מרחוק או ישרפו אותם במקום שבתם, כלומר במקום שהם צומחים, כן הרשעים צריך שישתדל האדם לכלותם בעצמו אם יוכל, או על ידי אחרים כמו שעושים לקוץ עם החנית, או יתפלל עליהם שיכלו ויסופו במקומם כמו לקוצים שישרפו' בשבת.

ויונתן תרגם:

אל שני הפסוקים כן ורשיעיא עבדי חטאה דמן לכובין וגו' ואיש יגע ואף כל אנש דמשרי למיקרב בחובין אזלין וגו' כבעמוד.

[כג, ח]
יושב בשבת -
דעת המתרגם וכן דעת רבותינו ז"ל:

כי זה הפסוק על דוד, ר"ל אלה שמות הגבורים אשר לדוד שהיה יושב בשבת וכו' אלה שמות גבורותיו של דוד.

ויונתן תרגם:

כך אלין שמהת גיבריא וגו'.

והם ז"ל פירשו:

יושב בשבת שהיה יושב בישיבה של תורה.

ראש השלשי -
ראש לג' האבות.

עדינו העצני -
בשעה שהיה עוסק בתורה - מעדן עצמו כתולעת,
ובשעה שהיה יוצא למלחמה - מקשה עצמו כעץ.

ויש מרבותינו ז"ל שאמרו:

כי על יואב אמר זה הפסוק, שהיה חכם גדול וראש סנהדרין, שנאמר: תחכמוני ראש השלישי.

ולפי הפשט נראה, כי גבור אחד היה מגבורי דוד וראש גבורי דוד היה ושמו עדינו העצני וספר עליו שהיה חכם מוסף על גבורתו והיה יושב בשבת סנהדרין וחכמי ישראל, והיה ראש להם וזהו שאמר: ראש השלישי והוא כמו השלישים.
וכן: לכרי ולרצים כמו לכרים ושלישים הוא לשון גדולה גדולים ונכבדים, כמו השליש אשר למלך ומבחר שלישיו.

ותחכמוני -
שם תואר מן חכמה וספר מגבורותיו על שמנה מאות חלל, ר"ל שהיה על שמונה מאות חלל, כלומר שהרג שמונה מאות אנשים במלחמה אחת, זהו בפעם אחת.
ובדברי הימים קורא אותו ישבעם, ר"ל שהיה יושב בראש העם וענין א' הוא, עם מה שכתוב כאן יושב בשבת.

ומה שאמר הנה: על שמנה מאות חלל ושם אומר הוא עורר את חניתו על שלש מאות חלל, שני מלחמות היו:
באחת הרג שמנה מאות,
ובאחרת שלש מאות.

ומה שאמר: הנה תחכמוני ושם בן חכמוני בן שנאמר שם, כמו איש כמו בן חיל, ר"ל בן חכמה או יהיה שם אביו תחכמוני או חכמוני, כי אחד הוא וזהו עדינו היה בנו.

העצני -
כתיב בוי"ו וקרי ביו"ד.

בפעם אחד -
כתוב בדל"ת לשון זכר וקרי אחת בתי"ו לשון נקבה.

[כג, ט]
אלעזר בן דודו -
כך היה שמו.

וכן תרגם יונתן:

בר דודו,

וקרי דודו בוי"ו וכתיב דודי ביו"ד.

בן אחחי -
ובדברי הימים: האחחי - אחתי שם משפחה היה, לפיכך אמר: בן אחחי ואמר האחחי, כמו בן קנז - הקניזי.

בשלשה גבורים -
וקרי הגבורים והענין אחד והג' גבורים הם הנזכרים הנה עדינו, ואלעזר, ושמה בן אגא, ור"ל בשלשה כי היה השלישי שהיה עמהם במלחמה זאת עם דוד והוא היה ראש המלחמה הזאת.

בחרפם -
מבנין פעל הדגוש, כי החי"ת מעמדת בגעיא, וענינו כמו: חרף נפשו למות שענינו גלה.
וכן בחרפם גלו נפשם לסכנה, על דרך וישלך את נפשו מנגד.

ויונתן תרגם:

כד חסידו פלישתאי,

דעתו כי בחרפם אומר על פלשתים, א"כ תהיה הבי"ת בפלשתים נוספת.

ולפי הפשט:
בחרפם - אומר על אלה הגבורים שגלו עצמם להלחם בפלשתי,ם שנאספו שם להלחם וישראל עלו מפניהם ואלה שלשת הגבורים ירדו אליהם, ואלעזר התגבר במלחמה זאת יותר מהשנים ועליו אמר: הוא קם ויך בפלשתים.

[כג, י]
והעם ישבו אחריו -
אמר ישובו כי כבר נסו מפני פלשתים, כמו שאמר: ויעלו איש ישראל וכאשר ראו גבורת אלעזר שהיה מכה בפלשתים שבו אחריו.

אך לפשט -
כלומר לא היו צריכים להכות בפלשתים, אלא לפשט את החללים לבד שהיה מכה אלעזר.

[כג, יא]
ואחריו שמה בן אגא הררי -
תרגם יונתן:

שמה בר אגא דמן הרר טוראה.

לחיה -
עיר פרזות שאין לה חומה והמקום ההוא נקרא אפס דמים כמו שאמר בדברי הימים, כי שם היתה מלחמה זאת.

מלאה עדשים -
ובדברי הימים אמר: מלאה שעורים עמרים היתה מלאה, כי החלקה כבר נקצרה אלא שאספו בתוכה עמרים מהשדות האחרים ואותם העמרים היו מהעדשים ומהשעורים והיתה מלאה מהם, ואמר הנה: עדשים ושם אמר: שעורים.

[כג, יב]
ויתיצב -
ובדברי הימים אמר: ויתיצבו, ר"ל הוא ואלעזר ואמר הנה ויתיצב, כי שמה היה עיקר המלחמה ההיא.

[כג, יג]
וירדו שלשה -
וכתוב שלשים ר"ל הגדולים והגבורים שבשלישים, כמו ושלישים על כלו וקרי שלשה, כי השלשה היו אלה הגבורים אשר ירדו אל דוד.

מהשלשים ראש -
מהשלישים שהיו ראשי המחנות.

וכן תרגם יונתן:

מגברי רישי משריתא,

אבל הוא תרגם שלשים כמו שלישים.

ויבואו אל קצירב-
עת קציר, כאילו אמר בקציר.
וכן אמר ואל הארון תתן את העדות אשר אתן אליך כמו ובארון.

אל מערת עדולם -
ובדברי הימים אמר: על הצור אל דוד אל מערת עדולם, כי צור חזק וגבוה היה שם והיא המצודה שאמר ודוד אז במצודה. וזה הענין היה כשהיה דוד בורח מפני שאול ונמלט אל מערת עדולם, ועל המקום ההוא אמר: כל ימי היות דוד במצודה.

וחית פלשתים -
מחנה פלשתים, כמו שאומר בדברי הימים ומחנה פלשתים חנה בעמק רפאים וחיה הוא לשון קבוץ ועדה, כמו חיתך ישבו בה, כמו עדתך.

[כג, יד]
ומצב פלשתים -
ובדברי הימים ונציב פלשתים ואחד הוא.

וכן תרגם יונתן:

ומצב ואסטרטיג,

כמו שתרגם נציבים בכל מקום.

וכן תרגם: ויצא מצב פלשתים ופירש ומצב ונציב שרי החיל ואמר: כי המחנה הגדול היה בעמק רפאים והשרים היו עם קצת החיל בבית לחם.

[כג, טו]
מי ישקני מים -
כמשמעו, שהתאוה לאותן המים שהיו יקרים וטובים וימי קציר היו, כמו שאומר ובאותן הימים אדם מתאוה למים קרים מפני החום, אולי במצודה שהיה שם דוד לא היו שם מים טובים ואחר שהביאו אותם נתחרט על ששמו עצמם שלשת הגבורים האלה בסכנה גדולה, בעבור תאותו אל המים.

[כג, טז]
ולא אבה לשתותם -
שהיה חושב בנפשו אילו שתה אותם, כאילו שתה דמם כי בנפשותם הביאום.

ויסך אותם לה' -
כלומר שפכם לארץ לשם ה', כי לא היה שם מזבח.

ומה שכתבו רבותינו ז"ל בענין זה:
הם דברים של תימה, כי חברו שני העניינים האלה כאחד והיו בשני המקומות, כי דבר חלקת השדה היה באפס דמים ודבר המים היה במערת עדולם, והם פירשו מי ישקני מים דרך משל, כי המים הם התורה כמו: הוי כל צמא לכו למים.

ופירוש מי ישקני מים - הלכה נצרכה לו לשאול מסנהדרין שהיו בבית לחם, וזהו שאמר: מבאר בית לחם אשר בשער, כמו: השערה אל הזקנים וההלכה אשר הוצרכה לשאול מהם, הוא דבר חלקת השדה מלאה עדשים ושעורים ונחלקו בדבר זה.

מהם אמרו:

כי הגדישים משעורים ומעדשים היו מישראל ופלשתים היו טמונים בהם, ושאל דוד אם יש לו רשות לשלח אש בגדישים בעבור שישרפו עמם הפלשתים ושלחו לו, אסור להציל עצמו בממון חבירו, אבל אתה מלך ומלך פורץ לעשות לו דרך ואין ממחין בידו.

ומהם אמרו:

כי הגדישים משעורים היו של ישראל והגדישים של עדשים היו של פלשתים, ושאל אם יש לו רשות לתת השעורים לפני הבהמות שהיו עמו לאכול וישלם חילופם לבעלי השעורים מגדישי העדשים, ושלחו לו: חבול ישיב רשע גזלה ישלם, אעפ"י שמשלם נקרא רשע אבל אתה מלך ומלך פורץ לעשות לו דרך ואין ממחין בידו.

ופירשו ויתיצב –
בתוך החלקה ויצילה שלא הניח דוד לשרוף את הגדישים או להאכילם לבהמותיו.

ופירשו ולא אבה דוד לשתותם –
שלא אמר הלכה זו בשם שלשה אלא כך אמר: מקובלני מבית דינו של שמואל הרמתי כל המוסר עצמו למיתה על דברי תורה, אין אומרין דבר שמועה מפיו.

ומאי ויסך אותם לה'?
דאמרינהו משמיה דגמרא, ודברים אלה רחוקים מאד מדרך הפשט, כי הפסוקים הם ספור הגבורים אשר לדוד ומספר הגבורות אשר עשה כל אחד מהשלשה הראשונים ומה שעשו שלשת האחרונים בהביאם המים ולא היה שאלת ההלכה בחלקה ההיא, אבל מלחמה גדולה היה עד שנס ישראל מפני פלשתים, כמו שאמר הכתוב: ושמה התגבר והתיצב בתוך זאת החלקה והצילה שלא שרפו אותם פלשתים.

ואמר שהכה בפלשתים ואמר: ויעש ה' תשועה גדולה ואין להבין בכל זה אלא פשט הכתוב כמו שהוא.

ומהם אמרו:

כי מה שכתוב במקום אחר מלאה עדשים שתי שדות היו אחת של שעורים ואחת של עדשים.

ומהם אמרו:

כי בשתי שנים היה דבר הזה בשנה אחת שהיו בחלקה זאת היתה מלאה עדשים ובשנה האחרת היתה מלאה שעורים.

ויש מרבותינו ז"ל שפירשו דברים אלה כמשמען:

שנתאוה דוד למים, אבל אמרו כי הזמן הזה היה חג הסכות שהיו מנסכין בו המים ובמה עשה דוד שם, כי היתר הבמות היה אז ונסך מים אלו בבמה.

ואמרו:
למה שלח שלשה?

אחד היה הורג
ואחד היה מפנה ההרוגים
ואחד מכניס צלוחית בטהרה.

ודברי אלה קרובים מן הראשונים.

ויונתן תרגם:

ויסך אותם לה' ואמר לנסכא יתהון קדם ה'.

[כג, יז]
חלילה לי ה' -
כמו: מה'.
וכן אלחנן בן דודו בית לחם מבית לחם או יהיה ה' קריאה כנגד הש"י.

[כג, יח]
הוא ראש השלשי -
כן כתיב וקרי השלשה והכתיב הוא מן שלישים על כלו ופירשו ראש השלשה מביאי המים והיה לו שם בהם, כי היה נזכר בגבורה עמהם.

ומה שאמר: מן השלשה הכי נכבד, ויהי להם לשר כפל דבר לחזק הענין, כי כן דרך הלשון. ובדברי הימים: מן השלשה בשנים נכבד, נראה כי הוא היה אחד מהשלשה והיה נכבד מהשנים ושר עליהם.

ומה שאמר: הנה מהשלשה הכי נכבד, ר"ל משלשתם כי הוא היה אחד מהם.

ומה שאמר: ועד השלשה לא בא, ר"ל עד שלשה הראשונים והם עדינו ואלעזר ושמה לא הגיע עד גבורתם.

ותרגם יונתן:

ולתלת גבורן לא מטא,

כלומר לא הגיע בגבורתו לשלשה הגבורות, שעשו השלשה.

[כג, כ]
בן איש חי -
כן כתיב וקרי איש חיל, כי יהוידע אביו גם כן היה גבור חיל.
ומה שכתוב: חי
דרשו בו:

שהיה צדיק גמור וצדיקים אפילו במיתתם קרואים חיים.

ויונתן תרגם:

בן איש חיל - בר גבר דחיל חטאין.

רב פעלים -
שהיה גדול במעשים טובים.

מקבצאל -
שם מקום נזכר בנחלת בני יהודה קבצאל ועדר ויגור.

ורבותינו ז"ל דרשו:

שהרבה פעלים וקבץ לתורה.

את שני אריאל מואב -
כתרגומו:

ית תרין רברבי מואב,

והיא מלה מורכבת מן ארי ומן אל וארי יש לו גבורה, ואל הוא לשון חוזק ואעפ"י שהיה בניהו כהן ואסור להטמא למתים, להלחם באויבי ה' הוא מצוה, כשצוה הקב"ה להלחם בשבעה גוים ובשאר האומות המצירות לישראל לא חלק בין כהנים לישראל.
וכן צוה להיות כהן משוח מלחמה ולהכנס עם ישראל למלחמה והנה פנחס טמא עצמו למצוה, כשהרג זמרי וכזבי, וכן הלך למלחמת מדין עם ישראל.

והכה את האריה -
ה"א כתוב ולא קרי והענין אחד ארי או אריה.

ביום השלג -
אמרו:

כי האריה ביום צנה ושלג נוספת גבורתו.

ובדברי רבותינו ז"ל:

את שני אריאל - שלא הניח כמותו לא במקדש ראשון ולא במקדש שני ואריאל שם בית המקדש, כמו: הוי אריאל
ופירשו מואב - שבנה אותו שלמה, שבא מרות המואביה.

ומה שאמר: ביום השלג –
דרשו בו, איכא דאמרי:

דתבר גיזזי דברדא ונחית וטביל.

ואיכא דאמרי:

דתנא סיפרא דבי רבי ביומא דסתוא,

וכל אלה דברים רחוקים מדרך הפשט, כי הכתוב מספר גבורת כל אחד מהם לא תלמודו. וחסידותו.

וכן תרגם יונתן:

הפסוקים על דרך הפשט.

[כג, כא]
אשר מראה -
כתיב, ר"ל איש מצרי אשר היה לו מראה וגדול וקרי איש מראה כמשמעו.
ובדברי הימים איש מדה והענין אחד, כי איש מדה ר"ל מדה גדולה, כמו: אנשי מדות.

ואיש מראה -
ר"ל בעל פרצוף גדול.

[כג, כב]
ולו שם בשלשה הגבורים -
המביאים את המים.

[כג, כג]
מן השלשים נכבד -
מן השלשים הגבורים שזכר אחר אלה.

ויונתן תרגם:

מן גבריא יקיר,

תרגם:

השלשים - כמו השלישים.

ואל השלשה לא בא -
תחכמוני ואלעזר ושמה.

ויונתן תרגם:

ולתלת גבורן לא מטא,

כלומר לא הגיע בגבורתו לשלש הגבורות' שעשו השלשה.

וישימהו דוד אל משמעתו -
אל עצתו או פירש שהפקידו על אנשי משמעתו, והם: הכרתי והפלתי כמו שאמר למעלה ובניהו בן יהוידע על הכרתי ועל הפלתי.

[כג, כד]
עשהאל אחי יואב בשלשים -
במספר השלשים היה והם שלשים גבורים ממנו עד אוריה החתי.

ויונתן תרגם:

בגיבריא.

אלחנן בן דודו -
כך היה שמו דודו.

וכן תרגם יונתן:

בר דודו.

בית לחם -
מבית לחם.
וכן: השמרו לכם עלות בהר מעלות.

[כג, כה]
שמה החרדי -
הראשון ריש והשני דל"ת.
וכן אליקא החרדי הראשון ריש והשני דל"ת ושניהם ליחס מקומם.

כתרגומו:

דמן חרוד,

וכן הוא במסרה ובפסוק:

[כג, לב]
בני ישן יהונתן -
כמו: ובני פלוא אליאב ובני דן חושים.

[כג, לג]
שמה ההררי -
כתרגומו:

דמן הרר טוראה.

אחיאם בן שרר האררי -
האל"ף נחה.
ותרגומו:

דמטור גבוה.

[כג, לה]
חצרו -
כתוב בוי"ו וקרי ביו"ד.

הארבי -
בבית.

[כג, לז]
נושאי כלי יואב -
כתוב ביו"ד לשון רבים, ר"ל על צלק ועל נחרי וקרי נושא על נחרי:

[כג, לט]
כל שלשים ושבעה -
אלה השלשים המנויים הם מעשהאל עד אוריה ושלשת הראשונים תחכמוני אלעזר ושמה ושלשה מביאי המים הם ששה ואבישי בן צרויה היה אחד מאלה הג' כמו שפירשנו, ובניהו בן יהוידע הרי שבעה ויואב לא הוצרך למנות, כי שר צבא היה.