[ג, ג]
כלאב -
ובספר דברי הימים דניאל שני שמות היו לו וכמוהו רבים בכתוב.
ויש בו דרש:

כי לפי שלקח דוד אביגיל אחר מות נבל, היו אומרים כי מעוברת היתה מנבל וזה הבן שילדה אביגיל לדוד היה בנו של נבל, לפיכך יצא קלסתר פניו כקלסתר פניו של דוד להסיר החשד, לפיכך קראו כלאב כלו אב, כלומר בכל צורותיו דומה לאביו דניאל היה שמו, העיקר כי אמר דוד: דנני אל מנבל.

אבשלום בן מעכה -
דרשו בו:

כי לפי שהיה בן יפת תואר שלקחה דוד במלחמה, לפיכך היה אבשלום סורר ומורה באביו, לכך נסמכה פרשת סורר ומורה לפרשת יפת תואר, לומר לך כל הנושא אותה או אשה שאינה הגונה יוצא ממנה בן סורר ומורה ונכון הוא הדרש, כי מאחר שהיא שבויה הרי היא כמוכרחת לשוב לדת ישראל ולבה לא נכון אל הדת, והנטע יוצא דמות השרש.

[ג, ה]
לעגלה אשת דוד -
דרשו רז"ל:

עגלה זו מיכל בת שאול ולפי שהיתה חביבה על דוד קראה עגלה, כמו:
ומה שאמר: אשת דוד מסייע הדרש, אע"פ שהם לא הביאו כי למה אמר על זאת אשת דוד מה שלא אמר על האחרות?!
אלא לפי שהיתה אשתו ראשונה ומה שאמר: ולמיכל בת שאול לא היה לה ולד עד יום מותה מההוא מעשה ואילך לא היה לה ולד לענשה שבזתה דוד שהיה מפזז לפני ה', אבל מעיקרא הוה לה.

ולפי הפשט יש לפרש עגלה זו אחרת ומיכל לא נזכרה כאן, לפי שלא היה לו ממנה בן וכן הוא אומר הבנים שהיו בחברון, לפיכך זכר הנשים ומיכל אף על פי שהביאה לו אבנר ועודנו בחברון לא זכרה כאן, לפי שלא היה לו ממנה בן אבל באמרו אשת דוד, וכן אמר בדברי הימים לעגלה אשתו אולי לא היתה ממשפחה גדולה ולא היתה ידועה בזכור אותה אלא באשת דוד.

ויש לפרש עוד כי עגלה זאת היתה אשת שאול ולקחה דוד אחרי מות שאול, כמו שאומר: ואת נשי אדונך בחיקך ואף על פי שאמרו, אין נושאין אלמנתו של מלך.

הרי אמרו: מלך נושא אלמנתו של מלך אחר, מפני זה אמר אשת דוד, כלומר שלא היתה ראויה להיות אשת אדם אחר אלא אשת דוד לפי שהיה מלך, ואף על פי שזו הסברה אינה אלא לדעת רבי יהודה, כי הוא אומר מלך נושא אלמנתו של מלך ואין חכמים מודים לו, אף על פי כן פשט הפסוק נכון לר' יהודה ואף על פי שהיתה אשת חמיו מותרת ואף לדברי הירושלמי שאומר: שאשת חמיו אסורה, לא אסרוה אלא מפני מראית העין, אבל מן התורה אינה אסורה והם אמרו: כי רצפה פלגש שאול לקחה דוד לאשה.

[ג, ז]
ויאמר -
איש בשת אל אבנר ואף על פי שלא זכרו למעלה בפסוק, הנה זכר בית שאול והוא איש בשת כי בו תלויה בית שאול.

אל פלגש אבי -
חשדו בפלגש אביו ואם היה הדבר אמת היה לו לתפשו בכך לכבוד אביו.
ועוד: כי אסורה היתה לכל אדם לפי שהיתה פלגש המלך ואין נושאין אלמנתו של מלך ואף על פי שלא היתה אשתו אלא פלגשו, כיון שהיתה מיוחדת לו הרי היא נחשבת אלמנתו.

ועוד: כיון ששמשתו, הרי אמרו אין משתמשין בשרביטו של מלך וזהו שאמר ותפקוד עלי עון האשה, כי אסורה היתה להדיוט.

[ג, ח]
הראש כלב אנכי -
מלעיג אילו הייתי ראש כלבים, כלומר אפילו לא הייתי ממונה אלא על הכלבים, שהייתי נקרא ראש כלב.

ועוד: אפילו לשבט יהודה שאתה שונא, אם היה לי שום מנוי עליהם לא היה לך לבזותי כל כך היום, יש לי דין לעשות חסד עם בית שאול, כי בזיתני והלא חסד גדול עשיתי עד היותי עם בית אביך שהחזקתי בביתו להעמידו במלכותו ולא המציתיך ביד דוד, ואתה פקדת עלי עון האשה.

ויונתן תרגם:

הלא רישא אנא מכען הויתי גבר הדיוט לשארא דבית יהודה.

ולא המציתיך -
בא על דרך בעלי הה"א ואע"פ שהוא מבעלי האל"ף.
ופירש כמו: ואת העולה המציאו אליו, ענין הזמנה ומסירה.

[ג, ט]
כאשר נשבע ה' לדוד -
דברו הוא שבועתו.
וכן אמר: נשבעתי לדוד עבדי או לפי שאמר שני פעמים לשאול בשם האל בגלגל ובדבר עמלק בקש לו ה' איש כלבבו ונתנה לרעך.
ואמרו: הן הן – שבועה, לאו לאו - שבועה.

[ג, יב]
תחתיו לאמר למי ארץ -
בסתר שלח לו, למי תאות הארץ אלא לך, כמו שאמר האל: כרתה בריתך עמי ואני אסוב לך כל ישראל.

ויונתן תרגם:

מאתריה למימר מקיימנ' במאן דעבד ארעא למימר.

ויש דרש:

שכתב בכתבו לדוד מן אבנר לדוד, הקדים שמו לשם דוד זהו אל דוד תחתיו, לפיכך נענש אבנר.

[ג, יג]
כי אם לפני הביאך -
כי אם לפני כל דבר יהיה - הביאך את מיכל.

[ג, יד]
וישלח דוד מלאכים -
אף על פי ששלח לאבנר שלח גם כן לאיש בשת לכבודו, שלא רצה לקחתה בלא רשותו.

אשר ארשתי לי -
זה מסייע.
פירשו רז"ל שכתבנו למעלה בענין זה, כלומר אשתי היא וארשתיה במאה ערלות פלשתים כלומר בהם היה דעתי לא בעושר שהתנה לי שאול שהוא מלוה אצלו, לפיכך היא אשתי באמת.

ולפי הפשט אמר: ארשתי לי –
ר"ל בסכנה שמתי עצמי בעבורה, לפיכך יש עליך להחזירה לי ובאמרו במאה והוא נתן מאתים ואמר במאה, כי מאה היה התנאי ביניהם.

[ג, טו]
מעם איש -
מעם אישה.
וכן כתב יונתן.

מלות בעלה ואחר כך פירש מי היה בעלה פלטיאל בן ליש והוא פלטי בן ליש שכתוב למעלה, ובדרש:

לפיכך קראו עתה פלטיאל, שפלטו אל מעבירה שלא בא על מיכל, כמו שפירשנו למעלה ומה שאמר: הלוך ובכה אחריה עד בחורים, על מצוה שהלכה מידו ושהיה כובש את יצרו עד בחורים, שנעשה כבחורים שלא טעמו טעם אותו חטא וכל זה הוא רחוק מדרך הפשט.

ובחורים -
הוא שם מקום בארץ בנימין, כמו שמעי בן גרא בן הימיני מבחורים.

ותרגם יונתן:

עלמת ועלמת ובחורים

ענין אחד וכן נזכר זה המקום בספר יהושע עלמון.

ובדברי הימים עלמות - ואפשר שנקרא כן על שם אדם הנקרא עלמת בן יערה משבט בנימן ולו היתה העיר הזאת וכבר כתבנו למעלה כי מיכל ופלטי שוגגים היו.

[ג, יח]
ביד דוד עבדי הושיע -
מקור במקום אושיע, כלומר אמרתי להושיע את ישראל בידו וכן ואתכם הוציא מתוכה, כאילו אמר אוציא.

וכן כתב יונתן:

הושיע - אפרוק.

[ג, יט]
וידבר גם אבנר באזני בנימן -
כמו: וידבר אבנר גם כן באזני בני בנימן ולפי שאמר: ודבר אבנר היה עם זקני ישראל, אמר: כי גם באזני שבט בנימן דבר ואף על פי ששבט בנימן היו קרובים לבית שאול, היו יותר חפצים במלכות דוד מפני שראו שהיה מצליח בכל דרכיו ובכל מלחמותיו, וראו כי בית שאול היו הולכים ומתמעטים ולא היה להם סימן יפה במלוכה.

ועוד: כי אבנר הוא הטה את לבבם אחרי דוד, מפני שרצה להשלים עמו ולכך אמר: הנה זה הספור מזה הענין ומזאת המלחמה.

[ג, כב]
מהגדוד -
ולא סיפר מאיזה גדוד ומאין הביאו השלל, ומן הנראה כי מארץ פלשתים היה, אולי יצא גדוד פלשתים בארץ ישראל להלחם או לפשוט ויואב עם עבדי דוד יצאו אליהם, ועתה שב מהגדוד ההוא והביאו שלל רב.

[ג, כה]
את מוצאך ואת מבואך -
כן כתיב וקרי מובאך הכתיב כמשפטו כדרך נחי העי"ן והקרי הוא לזווג המלות והוא מנהג הלשון במקומות הרבה לשנות התנועות מפני הזיווג, כמו הורו והוגו וכן תהומות יכסיומו ובמובאך הקרי נהפך עי"ן הפעל לפ"א הפעל והוא גם כן מנהג הלשון לכתוב כן, כמו אם ישוב ישיבני וכן ריבה ה' את יריבי ישוב יתפלא בי והדומים להם, כמו שכתבנו בס' מכלול.

[ג, כו]
מבור הסרה -
ראה כי סירים וקוצים היה מקום הבור ההיא,לפיכך נקרא כן.

ורבותנו דרשו:

בור וסירה גרמו לו לאבנר שיהרג שלא החזיק דברי דוד אל שאול אלא דחה אותם בדברי הבל בצפחת המים שלקח ממראשותיו, אמר לו אחד מן הנערים, שכחה בבור ומצאה דוד שם ושקר הוא שאמר שלקחה ממראשותיך.
ובדבר כנף המעיל אמר :בסירים נאחז כנף מעילך ונקרע ולא הרגשת בו כשנקרע ומצאו דוד.

[ג, כז]
אל תוך השער -
שער העיר חברון.

ורבותינו ז"ל דרשו בו:

כמו השערה אל הזקנים, כלומר אמר לו להביאו לפני הסנהדרין להשפט עמו בדם עשהאל, כן אמר לו והטהו באלה הדברים שהיה מדבר עמו בשלי ובשגגה שהיה משגה אותו, ולא הבין אבנר והכהו יואב.

לדבר אתו בשלי -
בשלום מן: ישליו אוהלים או פירושו בפתאום.

וכן תרגם:

פתע פתאום - בתכף שלו.

ויש בו דרש:

כי בא אליו בערמה ושאל לו גדמת היאך חולצת והוא היה שוחה ומראה לו כי בשינים תחלץ ואז הכהו וזהו בשלי לשון של נעלך זהו שאמר: ובנעלו אשר ברגליו.

החומש -
כמו אל החומש ורבים כמוהו, וכבר פירשנוהו למעלה.

וימת בדם עשהאל -
אמרו רז"ל:

שתבעו בדם עשהאל ודנו בדין סנהדרין.
אמר לו: למה הרגת עשהאל?
אמר: עשהאל רודף היה.
אמר לו: היה לך להציל עצמך באחד מאיבריו.
אמר לו: לא יכולתי לכוין לו.
אמר לו: בדופן חמשית כוונת לו, באחד מאיבריו לא יכולת לכוין לו?!

[ג, כט]
יחולו -
דמי אבנר יפלו ויחנו על ראש יואב, וכן: על ראש רשעים יחול.

ואל כל בית אביו -
אם יואב חטא מה חטאו בית אביו?!
לא אמר אלא על המסייעים והסומכים את ידו כמו שכתוב בתורה: באיש ההוא ובמשפחתו .

ותרגם אונקלוס:

ובסעדוהי.

ומחזיק בפלך -
מחזיק במשענת מחמת חולי הרגלים.

ואמרו רז"ל:

כל הקללות האלו נתקיימו בזרע של דוד, לפי שלא כדין קללו אחר שהיה בדעתו לצוות עליו להרגו, וכן עשה. והיכן נתקיימו?
זב - מרחבעם,
מצורע - עוזיהו,
מחזיק - בפלך אסא,
נופל בחרב - יאשיהו,
חסר לחם - יהויכין.

ועוד אמרו רז"ל:

למה קללו באלו הקללות ולמה קלל ביתו אחריו, שאמר מבית יואב?!

לפי שאמרו בחמשה דברים אדם זכאי זוכה לבנים הזכאין, כלומר שמוסיף הקב"ה לבניו באלה החמשה דברים בזכות אבותיהם.
ואלו הם החמשה דברים:
בנוי,
בכח,
בעושר,
בחכמה,
בימים,
בנוי, שנאמר: והדרך על בניהם.
בכח, שנאמר: גבור בארץ יהיה זרעו
בעושר, שנאמר: לא ראיתי צדיק נעזב וזרעו מבקש לחם.
בחכמה, שנאמר: ולמדתם אותם את בניכם.
בימים, שנאמר: למען ירבו ימיכם וימי בניכם.

וכנגדן בהפך לרעה לדור חייב בעון אבותיהם הרשעים. והביאו ראייה מדוד שקלל את יואב, בשביל שנתברר לו עונו, והוא מדה כנגד מדה:
זב כנגד הכח - זה גבור וזה תשש.
מצורע כנגד הנוי, שנאמר: ושפח ה' את קדקד בנות ציון כי תחת יופי - זה הדור וזה כיעור.
מחזיק בפלך - כנגד חכם, כי פירשו מחזיק בפלך טפש
ונופל בחרב - כנגד השנים, זה מאריך ימים וזה מקצר ימים.
וחסר לחם - כנגד העושר.
ודוד נתברר לו כי זרע יואב יהיו רשעים וקלל הדור הרשע הבא מזרעו באלה החמש.

[ג, ל]
ויואב ואבישי -
אבישי היה עם יואב כשהרגו ונסכם עמו וכאילו הרגו גם כן.

הרגו לאבנר -
כמו את אבנר וכן לכל כליו תעשה נחשת.

במלחמה -
כלומר הוא הרג עשהאל במלחמה והם הרגו אבנר בשלום, וזהו שאמר דוד: וישם דמי מלחמה בשלום:

[ג, לא]
ויאמר דוד -
אף על פי שיואב הרגו אמר לו שיקרע עליו ויתאבל, כי שלא בדין הרגו.

הולך אחרי המטה -
כשהיו מוליכין אותו לקבורה ואף על פי שאמרו כי המלך אינו יוצא אחר המת ואפילו מת לו מת אינו יוצא מפתח פלטרין שלו, עשה כן דוד להוציא מלבם של ישראל שלא יחשדוהו כי בעצתו נהרג, כמו שאמר בסוף הענין: וידעו כל העם וכל ישראל ביום ההוא כי לא היתה מהמלך להמית את אבנר.

[ג, לב]
אל קבר -
כמו על קבר, וכמוהו: אל ההרים לא אכל.
וכן: ויקונן המלך אל אבנר, כמו על אבנר.

[ג, לג]
הכמות נבל -
בחרב כמו רשע, או פירושו כאדם נופל ושפל ימות אבנר שהיה גבור וגדול, איך לא השיב ידו אל מכהו.

[ג, לד]
ידיך לא אסורות -
היאך לא הכיתו גם אתה ורגליך גם כן לא לנחושתים הוגשו, איך לא ברחת מפניהם, כנפול נבל כן נפלת לפני בני עולה ואף על פי שלא זכר נבל אלא כנפול זה, ר"ל כיון שזכר נבל למעלה סמך על המבין וכן מנהג הלשון בהרבה מקומות.

[ג, לה]
להברות את דוד לחם -
רבותנו ז"ל אמרו:

כתיב להכרות בכ"ף וקרינן להברות בבי"ת בתחלה להכרותו ולבסוף להברותו.

וכן כתב ר' מנחם בן סרוק:

כי הכתוב להכרות.

וכן כתב רבי יהודה חיוג וכן כתב אדוני אבי ז"ל:

ואנחנו לא מצאנוהו בשום ספר מדוייק אשר ראינו.

וכן כתב רבי יונה:

כי לא ראה אותו כתוב כך להכרות לא בספרים ולא במסורת.

ופירוש להברות –
להאכיל אפילו אכילה מועטת ולא רצה, כי הבריה היא האכילה המועטת.
וכן: ואברה מידה.

[ג, לט]
רך ומשוח מלך -
רך במלוכה, כאילו היום נמשחתי למלך כי היום ההוא היה תחלת מלכותי על ישראל על ידי אבנר, והאנשים האלה בני צרויה שהם קשים ממני בלבלו לי מלכותי.
וזכר צרויה אמם ולא זכר אביהם, כלומר בני אחותי הם והיה להם לחוש עלי ולא עשו ובשאר מקומות שזוכר אמם ואומר יואב בן צרויה, אבישי בן צרויה, לפי שהיו יותר נכבדים בזכר אמם לכבוד דוד.

ויונתן תרגם:

רך ומשוח מלך - הדיוט ומרבי למלכא,

כלומר עד היום לא הייתי חושב עצמי למלך אלא הדיוט, וכאילו היום נמשחתי למלך.

ורבותנו ז"ל פירשו:

רך - לשון מלוכה, כאמרם: לא רכה ולא בר רכה את, ואמר מנא תימרא דהאי רכה לישנא דמלכותא הוא דכתיב: רך ומשוח מלך.