[ה, א]
ויבואו כל שבטי ישראל -
מכל שבטי ישראל באו אליו ואפילו משבט בנימן, כי לא היה להם עוד תקוה בבית שאול וזה היה חמש שנים אחר שמת איש בשת וחמש שנים היתה המלכות בטלה, שלא מלך דוד על כל ישראל עד סוף חמש שנים וששה חדשים, כי איש בשת לא מלך אלא שתי שנים.

הננו עצמך ובשרך אנחנו -
אף על פי שאתה ממשפחת יהודה והננו קרובים לך אנחנו גם כן עצמך, כי כלנו בני ישראל אחים אנחנו.

[ה, ב]
אתה הייתה מוציא -
ה"א כתובה בסוף מלת הייתה והיא נקראת עם מלת מוציא, וכן: ידעתה שחר מקומו:

והמבי -
חסר אלף בכתוב.
וכן: היורש אבי לך.

[ה, ג]
ויבואו כל זקני ישראל -
וכבר אמר למעלה: ויבואו כל שבטי ישראל?!
אלא פירושו ויבואו וכבר באו תחלה זקני ישראל אל דוד וכרת להם ברית שלא ירע להם בעבור שסמכו ידי איש בשת שתי שנים, ובעבור שאחרו להמליכו אחר מות איש בשת חמש שנים, וכיון שכרת להם ברית שלחו בעבור שבטי ישראל ובאו אל דוד ומשחוהו למלך, ואע"פ שהיה נמשח תחלה ביד שמואל ומשחוהו אחר כן בית יהודה, משחוהו גם עתה ישראל כי עתה מלך על כל ישראל.

ובדברי הימים אומר: וימשחו את דוד למלך על ישראל בדבר ה' ביד שמואל, לפי שלא היה נתקיים דבר שמואל עד היום הזה, כי שמואל משחו למלך על כל ישראל, כמו שהיה שאול מלך על כל ישראל ומפני זה לא נלחם דוד ביבוסי יושב ציון, עד שהיה מלך על כל ישראל ומיד שמשחו אותו ישראל הלך שם.

לפני ה' -
כבר פירשתי כי כל מקום שיתקבצו שם כל ישראל או רובם שם שכינה שור.ה
או פירש לפני ה' - שאמרו ה' יהיה עד בינינו בברית שאנו כורתים.

[ה, ה]
בחברון מלך על יהודה שבע שנים וששה חדשים -
ובכלל לא מנאם, לפי שלא היתה שנה שלמה וכן בספר מלכים לא מנה אותם ששה חדשים אפילו בפרט, לפי שלא היתה שנה שלימה.

ובדרש:

אלין ששה חדשים יתירים מה אנון?

ר' יצחק בשם ר' יהודה:

חסירים היו משלשים ושלש אלא שהכתובים חולקים כבוד לירושלם ומונין אותם שלימים

אמר רבי יודן:

חשבון המרובה בולע את המועט.

אמר ר' יודן:

כתוב כי ששה חדשים ישב שם יואב, אותן חדשים לא עלו לו מן המנין.

דבר אחר:

אותן חדשים שברח מפני אבשלום ובשעירה היה מתכפר כהדיוט, לא עלו מן המניין.

[ה, ו]
וילך המלך ואנשיו -
ובדברי הימים: וילך דוד וכל ישראל?!
כי כל ישראל היו עתה אנשיו וכיון שמלך על כל ישראל, הלך אל ירושלם ללכוד מצודת ציון, לפי שהיתה קבלה אצלם כי ציון ראש ממלכת ישראל ולא ילכוד אותה אלא מי שיהיה מלך על כל ישראל, ועד היום לא נתקיימה מלכות בישראל, כי שאול לא קמה מלכותו.

כי אם הסירך העורים והפסחים -
תרגם יונתן:

אלהין באעדיותך חטאיא וחיביא דאמרין לא יעול דוד הלכא.

ומצאנו בדרש:

אמרו אנשי יבוס לאברהם: כרות עמנו ברית שאין זרעך יורש את עיר היבוס ואנו מוכרין לך את מערת המכפלה ועשה כן, ואנשי יבוס עשו צלמי נחשת והעמידום ברחוב העיר וכתבו עליהם ברית השבועה, וכשבאו ישראל לארץ לא יכלו להכנס שם מפני השבועה, שנאמר: ואת היבוסי יושב ירושלם לא יכלו בני ישראל להורישם.

וכשמלך דוד רצה להכנס שם ולא הניחוהו, שנאמר: ויאמרו אנשי יבוס לא תבא הנה.
אמרו לו: אין אתה יכול עד שתסיר הצלמים הללו שכתוב עליהם ברית השבועה, שנאמר: כי אם הסירך העורים והפסחים ואלו הם הצלמים, שעינים להם ולא יראו אזנים להם ולא ישמעו רגליהם ולא יהלכו, שנאי נפש דוד, לפי ששונא מלשמוע ומעבוד ע"א, שנאמר: על כן יאמרו עור ופסח לא יבא אל הבית.
אמר דוד לאנשיו: כל מי שיעלה בראשונה ויסיר את הצלמים יהיה לראש ועלה יואב והיה לראש, שנאמר: ויעל יואב וגו' ואחר כן קנה דוד את עיר היבוסי לישראל בככר זהב בכתב לאחוזת עולם בשש מאות זהב, שנאמר: ויתן דוד לארונה במקום וגו'.

ועוד אמרו:

כי שני צלמים אלו היו בראש המגדל הנקרא צנור והיה אחד עור על שם יצחק והאחד היה פסח על שם יעקב ובפיהם השבועה שנשבע אברהם לאבימלך, שנאמר: אם תשקר לי ולניני ולנכדי, לפיכך לא כבשו ישראל, כשכבשו את ירושלם כי עדיין היה נכד אבימלך חי ובימי דוד כבר מת ובטלה השבועה.

והחכם ר' אברהם א"ע פירש:

כי אם הסירך - כמו הסיר כלומר אם תסיר למלחמתך אפילו העורים והפסחים אז ימנעוך שלא תבא הנה, כי המגדל הזה חזק מאד ולא נירא אותך למלחמה.

[ה, ח]
ויאמר דוד -
עתה ספר איך לכדה, שאמר: כל מכה יבוסי ויגע בצנור –
ופירושו במקום החזק.

ויונתן תרגם:

וישרי למכבש כרכא.

ואת הפסחים ואת העורים -
כלומר ויבא ג"כ הפסחים והעורים.
ומכה - שזכר עומד במקום שנים.

שנואי נפש דוד -
ולפי שבזוהו בהם שאמרו שהם ימנעוהו שלא ילכוד את המצודה, ואמר: כל מכה ולא אמר מה יעשה לו, וכמוהו: כל הורג קין.

ובדברי הימים מפרש כל מכה יבוסי בראשונה יהיה לראש ולשר ויעל יואב בראשונה ויהי לראש.

ובמדרש:

כל מכה יבוסי ויגע בצנור –
כל מי שהיה מכה יבוסי היה נוגע בצנור, כלומר לא היו יכולים לכבשם אם לא היו מגיעים בצנור והוא המקום הגבוה במגדל, מה עשו?
הביאו אילן של ברוש וכפפו אותו וקפץ יואב ועלה בראש החומה ובקשו להורגו, והיה גבור חיל ונלחם כנגדם ובאו גבורי ישראל ועזרוהו.

ובמדרש אחר:

כתוב כן מה עשה יואב הלך והביא ברוש אחד רענן וקבעו בצד החומה וכפף ראשו שהיה רך ואחז בו דוד וקפץ יואב על ראשו של דוד ונתלה בברוש ודלג על החומה, וזהו שאמר דוד

:

יהלמני צדיק חסד שמן ראש אל יניא ראשי.
מה עשה הקב"ה?
קצר את החומה עד שעלה דוד אחריו, שנאמר: ובאלהי אדלג שור.

על כן יאמרו -
כי מהיום ההוא ואילך לא יבא עור ופסח אל הבית הזה היא מצודת ציון, לבזיון אותן העורים והפסחים ולזכרון לדורות היאך לכדה דוד.

[ה, ט]
מן המלוא וביתה -
מן המלוא ולפנים ומלוא הוא מקום סמוך לחומה, ואותו המקום היתה רחבה להאסף העם שם, לפיכך נקרא מלוא כמו: קראו מלאו ואמרו האספו ונבואה וממנו ולפנים בנה.

ובדברי הימים אומר:
כי יואב בנה שאר העיר.

[ה, י]
הלוך וגדול -
שניהם מקור.

וה' אלהי צבאות עמו -
טעם הספור הזה, כי בעזרתו היה מנצח כל החיילות בכל אשר יצא, כי ה' עמו שהוא אדון צבאות מעלה וצבאות מטה.

[ה, יא]
וחרשי אבן קיר -
לבנות קיר.

ותרגם יונתן:

ונגרין דאומנין למיקץ אעין ואבנין וארדיכלין דאומנין בבנין כותלין.

[ה, יב]
וכי נשא -
מבנין פיעל הדגוש הקב"ה נשא ממלכתו, כיון שמלך צור שלח לו כל זה ידע כי מה' היתה לו זה, בעבור עמו ישראל להיות להם רועה טוב.

[ה, יג]
ויקח דוד עוד פלגשים ונשים -
אמרו רבותינו ז"ל:

פלגשים בלא כתובה ובלא קדושין נשים בכתובה וקדושין ואף על פי שיש מחלוקת בזה בירושלמי שאמרו שם: איזו היא אשה ואיזו היא פלגש?

רבי מאיר אומר:

אשה יש לה כתובה פלגש אין לה כתובה.

וחכמים אומרים:

אחד זו ואחד זו יש להם כתובה, אלא אשה יש לה כתובה ותנאי כתובה פלגש יש לה כתובה ואין לה תנאי כתובה, אעפ"כ סוגיית הגמרא כר' מאיר וקבלו רז"ל: כי שמנה עשרה נשים היו לו לדוד בין נשים ובין פלגשים.
ודרשו: לא ירבה לו נשים יותר מן שמנה עשרה וסמכו זה אחר הקבלה מפסוק ואוסיפה לך כהנה וכהנה ושש נשים היו לו, ואמר כהנה וכהנה והם י"ב ועוד כהנה והם י"ח, וזה הצריכם לומר כי עגלה זו מיכל ובכלל השש שהיו לו בחברון היא, והנה מצאנו לו שש נשים בחברון קודם בואו לירושלם ואומר: ויקח דוד עוד פלגשים ונשים מירושלם ומצאנו בברחו מפני אבשלום שהניח עשר פלגשים לשמור את הבית, אם כן שתים נשים לבד לקח בירושלם ועשר פלגשים ואחת משתי הנשים שלקח בירושלים היתה בת שבע.

[ה, יד]
הילודים -
תואר במשקל גבורים וכל אלה בני נשים היו, כמו שאומר בדברי הימים: לבד בני הפלגשים:

שמוע -
הוא שמעה הנזכר בדברי הימים, בבני הפלגשים.

[ה, טו]
ואלישוע -
הוא אלישמע הנזכר שם ונזכר שם אליפלט אחר ונזכר גם כן נוגה שלא נזכר הנה.
ואפשר כי שני אלו מתו בלא זכר, לפיכך לא זכר אותם הנה, לפי שאמר שם כל בני דוד, לפיכך זכרם כלם.

[ה, יז]
לבקש את דוד -
להלחם עמו ואז עשה דוד מזמור: למה רגשו גוים, לפי שנתקבצו כל פלשתים כמו שאמר: ויעלו כל פלשתים.

וירד אל המצודה -
מגדל חזק ואמר וירד, כי מקום המגדל היה שפל מירושלים וכשבא דוד מירושלים אל המצודה היה יורד.

ומה שאמר: האעלה אל פלשתים והם היו בעמק רפאים, נראה כי פלשתים היו באותו מקום הנקרא בעל פרצים אלא שהיו חיל רב מאד, כמו שאמר כל פלשתים ונתפשטו עד עמק רפאים ואותו מקום בעל פרצים היה גבוה מקום המצודה שירד שם דוד בתחלה.

וכן אמר בדברי הימים: ויעלו בבעל פרצים.
וכן אמר בספר ישעיה: כי כהר פרצים יקום ה' ועל מלחמה זו אמר: ושם במצודה שאל בה' ועלה בבעל פרצים להלחם בפלשתים, ושם הכה אותם.

[ה, כ]
פרץ ה' את אויבי לפני כפרץ מים -
כלומר מה' היתה זאת כי אני במעט עם הכיתי עם רב כזה, אלא שהאל פרץ אותם לפני.

ותרגם יונתן:

תבר ה' ית בעלי דבבי קדמי כמה דמתבר מאן דחסף דמלי מיין.

ולפי הפשט:
כפרץ שעושין המים בבוא שטף מים, שפורצין הגדר.

בעל פרצים -
תרגם יונתן:

מישר פרצים.

וכן תרגם:

בעל גד - מישר גד.

[ה, כא]
וישאם דוד -
וישרפם.

וכן כתב יונתן:

ואוקידינון דוד וגברוהי,

וכן אומר בדברי הימים: ויאמר דוד וישרפום באש וכמוהו לשון שריפה ותשא הארץ מפניו, כמעט ישאני עושני.

ובדברי רז"ל:

וישאם לשון נטילה והקשו הפסוקים ויאמרו: כתיב: וישאם דוד, מלמד שנטלם לעצמו וכתיב: וישרפו?!

ותרצו:

כאן קודם שבא אתי הגתי, כאן לאחר שבא אתי הגתי,

ר"ל כי באותה המלחמה היה אתי הגתי עם הפלשתים ופלשתי היה וכשראה מפלת פלשתים בא לו אל דוד וקודם שבא אתי הגתי היו מתחילין לשרוף העצבים, כי ע"א אסורה בהנאה וכיון שבא אתי הגתי ובטל הע"א, הניחו מלשרוף ועל מה שלא נשרף אמר: וישאם דוד, כי כיון שבטלה מותרת בהנאה.

[ה, כב]
לעלות -
בבעל פרצים כמו בתחלה, ונטשו גם כן בעמק רפאים.

[ה, כג]
לא תעלה -
פירש לא תעלה עליהם מעתה, כי לא הגיע עדיין עת הישועה אלא בין כך ובין כך הסב אל אחריהם ובאתה להם ממול בכאים, וכשמעך הקול אז תבא עליהם.

ממול בכאים -
תרגם יונתן:

מקביל אילניא,

ופירשו בהם האילנות הנקראים בדברי רז"ל תותים וכמוהו: עוברי בעמק הבכא.

[ה, כד]
בשמעך -
תוב בבי"ת וקרי בכ"ף והענין אחד.

את קול צעדה בראשי הבכאים -
שמיעך קול לחזק לב העם אשר אתך שידמה להם קול הולכים בראשי האילנות,כאילו מלאכים יצאו להכות בפלשתים, כמו שאמרו בדבר ברק: הלא ה' יצא לפניך.
וכן אמר: הנה כי אז יצא ה' לפניך:

אז תחרץ -
תנוע ותתחזק על פלשתים, כמו: לא יחרץ כלב לשונו ענין תנועה ופירש צעדה ענין הליכה, כמו מטיבי צעד.

ויונתן תרגם:

כשמעך כמישמעך ית קל צווחתא ברישי אילניא בכן תתקף ארי בכן נפיק מלאכא דה' לאצלחא קדמך.

ובדרש:

לא תעלה הסב אל אחריהם –
אמר לו הקב"ה אין לך רשות לפשוט יד בהם אפילו הם קרובים אצלך, עד שאתה רואה את ראשי האילנות מנענעים, אז תחרץ - דבר חרוץ הוא כמו אם חרוצים ימיו.

ולמה נתן להם סימן מראשי הבכאים ולא מאחריהם?
אמר ר' ברכיה:

מפני שכלו מלא חצים הבכא הזה, לומר לך שכל זמן שישראל שרוים בצרה כאילו צרה לפניו שנאמר: עמו אנכי בצרה.

[ה, כה]
מגבע עד באך גזר -
ובדברי הימים: מגבעון ועד גזרה ואחד הוא.