[ו, א]
ויוסף עוד דוד -
כמו: ויאסוף שרשו אסף.
וכן: ויוחר מן המועד שרשו אחר.
וכן: תוסף רוחם יגועון כמו תאסוף.
ויש לפרשו כמשמעו, עניין תוספת שרשו יסף כלומר הוסיף לקבץ עוד.
וכן כתב יונתן.

ואוסיף עוד ופירש עוד:
כי היו עמו רבים מישראל כשהמליכוהו וכן במלחמה הזאת כי באותו הפרק היתה מלחמת פלשתים והיה זה שהעלו הארון וכן מוכיח בדברי הימים.

[ו, ב]
מבעלי יהודה -
ונקראת גם כן שם קרית יערים בעל ונזכר בעלתה בדברי הימים ואחד הוא ונקראת ג"כ קרית יערים כמו שאומר ספר יהושע בעלה היא קרית יערים ובקרית יערים היה הארון כי שם העלוהו מבית שמש.
ובאמרו מבעלי יהודה - במ"ם והיה לו לומר אל בעלי יהודה כי שם הלכו להעלות משם הארון וכן אמר בדברי הימים: וילך דוד וכל ישראל בעלתה אל קרית יערים.
ואם נאמר כי המ"ם במקום למ"ד זה לא יתכן, כי זה הפך זה כי המ"ם מורה הרחוק והלמ"ד מורה הקרוב, אלא אין פירוש ויקם וילך דוד על ההליכה לבעלי יהודה, אלא על היציאה משם שאמר להעלות משם והוא מקרא קצר.

וכן פירוש הפסוק: וילך דוד וכל העם אשר אתו מבעלי יהודה - שבאו שם להעלות משם את ארון האלהים.

אשר נקרא שם -
ואח"כ פירש שם ה' צבאות יושב הכרובים, עליו נקרא הארון שם ומה שנזכר שם הארון בזה השם, במקום זה מה שלא נזכר כן במקום אחר, לפי שנתקדש שמו של הקב"ה עליו בהיותו בשדה פלשתים.

[ו, ג]
אל עגלה חדשה -
כמו על וכן ויך את הפלשתי אל מצחו.
וכן: אל ההרים לא אכל

וטעם עגלה חדשה - שלא נשתמש בה הדיוט ועשו זה לקדושת הארון.

נוהגים את העגלה חדשה -
פירוש היו נוהגים את הבקר, שהיו מושכים העגלה.

[ו, ד]
עם ארון האלהים -
דבק היא עם עגלה חדשה, כאילו אמר נוהגים את העגלה חדשה עם ארון האלהים, ובאמרו פעם אחרת וישאוהו לפי שאמר שעוזא ואחיו נוהגים פירש היאך היו נוהגים אותו כשנשאוהו מבית אבינדב, כי אחיו היה הולך לפני הארון ועוזא עם הארון.

ויש מפרשים:
כן עם ארון האלהים כי על עוזא אמר שהיה הולך עם ארון האלהים ואחיו לפניו, לפיכך אחז בו עוזא כי הוא היה עם הארון.
וכן אמר: וימת שם עם ארון האלהים.

ויש מפרשים:
וישאהו -
על הארגז שהשיבו פלשתים אמר, כי נשאוהו עם ארון האלהים וזהו שאמר פעם שנית: וישאוהו כי הראשון אמר על הארון והאחרון אמר על הארגז.

[ו, ה]
בכל עצי ברושים -
אמר עצי ברושים לפי שכלי השיר עושה אדם אותם מברוש, וכלל תחלה בכל עצי ברושים ופרט אחר כן ובכינורות ובנבלים, וי"ו ובכינורות נוספת ורבים כמוה, או יהיה בכל עצי ברושים כלל כלים אחרים לבד הנזכרים.

ובמנענעים -
היא כלי נגון יניע אדם גופו בנגעו בו, או הוא אשר בו יתדות ינועו בעת הנגון.

ויונתן תרגם:

וברביעין,

והם לוחות דקות ינגנו בהם.

ובדברי רבותינו זכרונם לברכה:

רביעית של אליית, פירש לוחות של מקוננות, כי הלוחות ההם ינגנו בהם ויקוננו.

ובצלצלים -
כמו בצלצלי שמע והם שני כלי נחשת, שמקישין אותן זה בזה ומשמיעים קול.

[ו, ו]
גרן נכון -
ובדברי הימים גרן כידון ושני שמות היו לו.
ואפשר כי שמו גורן נכון וקראוהו גרן כידון על שמת שם עוזא, מן יראו עיניו כידו.

ורבותינו ז"ל אמרו:

בתחלה כידון ולבסוף נכון כלומר, עתה כשנשאו הארון בעגלה ופרץ ה' בעוזה נקרא כידון ולבסוף כשהעלהו דוד מבית עובד אדום נקרא נכון, שנשאוהו לוים בכתף, כמו שאומר בדברי הימים ושם כתיב ויהי בעזור האלהים את הלוים כנגד מה שפרץ עתה בנושאיו, עזר שם את נושאיו לפי שעשו נכון שנשאוהו הלוים בכתף ובמוטות.

וישלח עוזה -
פירש וישלח ידו.

כי שמטו הבקר -
שמטו פועל עומד כאילו נשמטו הבקר, כלומר נתפרקו איבריהם מקדושת הארון, שלא היה ראוי שיהיה נשא בעגלה שימשכוהו הבקר אלא בכתפי הלויים, היה ראוי להיות נשא.

ולדעת יונתן:
שמטו פועל יוצא שתרגם:

ארי מרגוהי תוריא פירש שמטוהו והורידו.

ותרגום:

ונדחה ידו - ותתמריג ידיה.

ואע"פ שבא הארון משדה פלשתים בזה הענין ולא שמטו הבקר פלשתים, לא היו יודעים מנהג משא הארון וכיונו במשאו במוטב אשר יכלו, שהרי לקחו עגלה חדשה ופרות אשר לא עלה עליהן עול, אבל ישראל שהיו יודעים משא הארון כמו שכתוב בתורה ולבני קהת לא נתן כי עבודת הקדש עליהם בכתף ישאו חטאו בזה, לפיכך הראה להם הקב"ה קדושת הארון בשני פנים, בשמיטת הבקר ובמות עוזא.

והענין אשר שגה דוד בזה הדבר מקרא מפורש, חשב כי לא יהיה חטא בזה אם ישאוהו בעגלה, אף על פי שכתוב: בכתף ישאו, כי אמר באותו זמן במדבר צוה האל, כי לפי שהיה המשכן נשא בעגלות צוה לשאת את הארון בכתף, להראות כי קדושת הארון גדולה מקדושת המשכן, אבל בזמן שלא היה שם משכן חשב שאין חטא אם ישאוהו בעגלה.
ועוד: כי בעגלה בא משדה פלשתים ובזה שגה.

[ו, ז]
על השל -
על השגגה.
תרגום:

שגגה שלו.

וכן כתב יונתן:

על דאשתלי,

ועוזא שגה כשאחז בו, כי לא נתן כי אם לבני לוי שהם מקודשים משאר בני ישראל, ומה שאמר למעלה כי אלעזר אחיו קדשו לשמור הארון, פירש לשמור הבית שהיה בו הארון, שיהיה בטהרה לכבד ולרבץ לפני הארון לא שהיה שולח ידו בארון ולהסיעו ממקום למקום, כי לא יתכן זה כי אם לבני לוי.
וכן התודה דוד חטא זה כמו שכתוב בדברי הימים כי למבראשונה לא אתם פרץ ה' אלהינו בנו כי לא דרשנוהו כמשפט.

ורז"ל דרשו בו:

כי חטא עוזא באחוז בו, לפי שחשב שיפול הארון לארץ כי שמטו הבקר והנה מיעט לפי מחשבתו בקדושת הארון, שלא היה יכול לעמוד בעצמו בלא נושא, ואמרו על דבר זה נענש עוזא ואמר הקב"ה: נושאיו נושא עצמו לא כל שכן.

ונושאיו נושא פירשנו בספר יהושע.

[ו, י]
על עיר דוד -
כמו אל עיר וכן ותתפלל על ה',

ועיר דוד -
היא ציון.

[ו, יא]
את עובד אדום הגתי -
לוי היה ומן השוערים היה, כמו שכתוב בדברי הימים ועובד אדום ויעיאל מן השוערים ומן המשוררים גם כן היה, כמו שכתוב בדברי הימים ועובד אדום ועוזיהו בכינורות וקראו גתי, לפי שהתגורר בגת.

ואת כל ביתו -
בניו ובנותיו וכל אשר לו היתה להם ברכה בבניו ובעושר ותוספת טובה בכל דבר מעת שהיה הארון בביתו.

ורבותנו ז"ל דרשו:

ואת כל ביתו זה אשתו ושמנה כלותיו שילדו ששה ששה בכרס אחד וסמכו זה על מה שכתוב בדברי הימים: פעלתי השמיני כי ברכו אלהים וכתיב ששים ושנים לעובד והיא ושמנה כלותיו שילדו ששה ששה בכרס אחד, הם ששים ושנים עם שמנה הבנים.

[ו, יג]
נושא ארון ה' -
הם הלוים, כמו שכתוב בדברי הימים: וישאו בני הלוים את ארון האלהים כאשר צוה משה בכתפם במוטות עליהם:

ששה צעדים ויזבח שור ומריא -
ובדברי הימים כתוב: ויהי בעזור האלהים את הלוים נושאי ארון ברית ה' ויזבחו שבעה פרים ושבעה אלים כשהלכו נושאי הארון ששה צעדים הכירו כי אלהים עזרם במשא הארון וחפץ בם כי לא נכשלו כמו שנכשל עוזא.

וטעם ששה צעדים –
נראה כי כשיעור הזה הלך עוזא כשאחז בארון והכהו השם, וכיון שראו אלה נושאי הארון כי הלכו ששה צעדים ולא היה להם פגע רע שמתו והורידו הארון וזבחו זבחים.

ורז"ל דרשו:

טעם בעזור -

מכאן שהארון נושא את עצמו, כלומר כיון שנשאוהו בכתפים במוטות ולא הרגישו בו כאילו אין משא בכתפים ידעו כי אלהים עזרם במשא בכתפים הארון ומה שאמר הנה שור ומריא ושם אומר: שבעה פרים ושבעה אלים והנה אומר: ויזבח, כלומר דוד הוא שזבח שור ומריא ושם אומר

ויזבחו

כלומר הלויים זבחו שבעה פרים ושבעה אלים, כנגד שבעה צעדים, בצעד השביעי הורידו הארון וזבחו.

ויונתן תרגם:

צעדי דרגין.

ורז"ל אמרו:

על כל פסיעה ופסיעה שור ומריא על כל שש פסיעות שבעה אלים.

ומהם אמרו:

על כל שש פסיעות שור ומריא על כל ששה סדריהם של שש שש פסיעות שבעה פרים ושבעה אלים.

ופירש ומריא -
כתרגומו:

ופטים.

[ו, יד]
מכרכר בכל עוז -
מרקד בכל כחו וכוונתו.

ויונתן תרגם:

משבח.

אפוד בד -
חגור באפוד בד, נראה כי זה המלביש לכבוד היו לובשים אותו.
וכן אמר הכתוב: שמנים וחמשה נושאי אפוד בד ולא היה מבגדי כהונה, לפיכך היה מותר כל אדם ללובשו ואף על פי שאינו כהן.

ובדברי הימים מכורבל במעיל בוץ והוא המעיל הוא האפוד.

וכן תירגם יונתן אותו בלשון אחר תרגם:

אפוד בד כרדוט דבוץ,

ותרגם:
כי כן תלבשנה בנות המלך הבתולות מעילים –

כרדוטין

אבל אפוד ומעיל הכתובים בתורה, הם כל אחד בגד בפני עצמו, אין זה כמו זה שמבואר בתורה.

[ו, טז]
מפזז ומכרכר -
מפזז גם כן כמו מרקד, אלא שהם בענינים שונים זה מזה.
או יהיה הכל בענין אחד והכפל לרוב הרקוד.

ויונתן תרגם:

מרקד ומשבח.

ובמקומו בדברי הימים מרקד ומשחק:

ותבז לו בלבה -
כראותה אותו מן החלון בזתה אותו בלבה, כי חשבה כי אין כבוד המלך להתנהג כמנהג הדיוט אפילו לפני הארון, ואח"כ כשהלך לביתו אמרה בפיה: מה נכבד היום וגו'.

[ו, יז]
אשר נטה לו דוד -
יריעה נטה לו מלמעלה, אעפ"י שבבית אבינדב ובבית עובד אדום היה בבית מקורה, כמו שנאמר בהם בית ולא נאמר שם אהל, לפי שלא היתה עמידתו בהם אלא דרך עראי, אבל עתה שהעלהו דוד לירושלם וידעו כי שם ישכון עדי עד, כי קבלה היתה בידם כי ירושלם עיר הקדש ושם יבנה בית המקדש, אעפ"י שלא ידעו באיזה מקום מן העיר, עד שבנה דוד מזבח על פי גד הנביא בגרן ארונה היבוסי וירד בו אש מן השמים, אז ידע דוד כי שם יבנה בית המקדש, אבל עד אותו זמן לא רצה דוד להכניסו בבית מקורה אלא תחת יריעה, כמו שהיה מקדם וגם עתה שהיה אהל מועד בגבעון והמשכון והארון ושתי הלוחות וכל כלי הקדש תחת היריעה היו, הכניס הוא הארון הזה שבו שברי לוחות ג"כ תחת היריעה, או זה הארון שהיו בו לוחות השלמות והוא הנכון כמו שפירשנו למעלה, במלחמת פלשתים שנלקח הארון, זה הארון הוא שהכניסו לבית עולמים לתוך הדביר, אם כן זה הוא שהיו בו הלוחות השלמות או השלמות והשבורות לדעת מי שאמר לוחות ושברי לוחות מונחין בארון.

ולמה לא הביא דוד את הארון לגבעון שהיה שם אהל מועד?
לפי שידע כי אהל מועד היה עתיד לבא לירושלם וחשב כי בימיו יהיה זה והוא יבנה בית המקדש, לפיכך אחר שהביא הארון לירושלם שאל לנתן הנביא אם יבנה בית לה' ונתן אמר לו כל אשר בלבבך עשה ומלבו אמר לו נתן זה לא בנבואה, כי חשב בלבו כמו שחשב דוד כי הוא יבנה הבית.

[ו, ט]
חלת לחם -
ובדברי הימים: ככר לחם והככר גדול מהחלה, כי ככרות היו אלא שהיו עשויים כתכונת החלות.

ואשפר אחד -
חלק אחד מבשר, כמו שמנהג לחלוק הבקר או הצאן לחלקים ידועים ונתן לכל אחד חלת לחם וחלק בשר ואשישה אחת מלאה יין.

וכן פירשו רז"ל:

אשישה גרבא דחמרא,

אבל אשפר פירש מלה מורכבת משמות ג' ואמרו: אחד מששה בפר, כלומר כי ששה חלקים היו עושים בפר ולכל אחד היה נותן הששית.

ויונתן תרגם:

פלג חד,

כלומר חלק אחד.

ותרגם:

אשישה – מנתא.

[ו, כ]
לברך את ביתו -
לתת שלום, לפי שבא מן הדרך.
וכן: כי תמצא איש לא תברכנו.

מה נכבד -
נפעל עבר, כי הוא פתוח ודרך לעג אמרה לו: מה נכבד, כלומר כי לא נכבד היום הזה שאתה נגלית בו משחק כאחד הרקים וההדיוטין.

לעיני אמהות עבדיו -
אין צריך לומר לפני נשי עבדיך, אלא אפילו לעיני אמהות עבדיך נתבזית היום.

כהגלות נגלות -
שניהם ממקור מבנין נפעל, האחד שלם כמו השלמים נשאול נשאל דוד.
והאחד חסר נו"ן נפעל, כמנהג וכפל פעמים המקור לרוב התגלותו בשחוק.

ובדרש:

אמרה לו של בית אבא היתה מלכות נאה משלך, חלילה להם אם נראה לאחד מהם פסת יד או פסת רגל מגולה, כולהון היו מכובדים ממך.
מה אמר לה דוד: לפני ה' אשר בחר בי מאביך - אמר לה של בית אביך היו מניחין כבוד שמים ומתעסקין בכבוד עצמן, אבל אני מניח כבוד עצמי ומתעסק בכבוד קוני.
ומן האמהות אשר אמרת - חס ושלום מן האמהות את נקראת, אין את נקראת מן האמהות.

ויונתן תרגם:

כמה דחליץ ומתגלי,

דומה כי יחף היה הולך ומשחק כדברי הדרש.

[ו, כא]
לפני ה' -
מה שרקדתי וכרכרתי לפני ה' עשיתי, לפי שכבדני ובחר בי מאביך וראוי לו שאקל עצמי לכבודו.

ושחקתי לפני ה' -
מלרע לפי שהוא עתיד, כלומר עוד יותר ממה שעשיתי אעשה ואשחק לפניו, וזה שאמר: ונקלותי עוד מזאת יותר מזאת השמחה והרקידה שעשיתי, יותר אעשה לבזות עצמי ולהקל.

[ו, כב]
והייתי שפל בעיני -
לפניו לכל דבר ואין זה קלון אלא כבוד.

עמם אכבדה -
בעיניהן אני נכבד במה שעשיתי, כי אם אקל עצמי לכבוד האל אהיה נכבד בעיני הכל, לא כמו בעיניך.

[ו, כג]
לא היה לה ולד -
למדינחאי כתיב ולד בוי"ו וקרי ילד ביו"ד ולמערבאי כתיב ילד ביו"ד וקרי בוי"ו ולד

ופירשו רז"ל:
מהיום ההוא ואילך לא היה לה לעונש מה שאמרו אבל לפני היום הזה היה לה, כמו שנאמר: יתרעם לעגלה אשת דוד - ואמרו עגלה זו מיכל.

עד יום מותה -
בחולם וכעת מותה בשורק, פירש עד כמו: עד אשר אם עשיתי את אשר דברתי לך.

ובדרש:

אבל ביום המיתה היה לה.
ואמרו כי שלשה נשים מתו חיות:
רחל,
וכלתו של עלי,
ומיכל בת שאול.