[ח, א]
את מתג האמה -
יונתן תרגם:

ית תיקון אמתא,

אולי היתה אמת המים עוברת בעיר, תקנו אותו לבא מחוץ לעיר אל העיר, לפיכך נקראת העיר מתג האמה.
ובמקומו בדברי הימים: את גת ובנותיה מיד פלשתים - גת ובנותיה היו נקראים בכלל מתג האמה.

ויש בו מדרש בבריתא דרבי אליעזר פרק שלשים וששה:

כשבא אבימלך ליצחק ואמר לו: ראה ראינו כי היה ה' עמך וגו'.
אמרו: יודעים אנו שעתיד הקב"ה ליתן לך ולזרעך את כל הארצות האלה, כרות עמנו ברית שבועה שאין זרעך יורש את ארץ פלשתים וכרת עמהם ברית שבועה.
מה עשה יצחק?
כרת אמה אחת ממתג החמור שהיה רוכב עליו ונתן להם שיהיה בידם אות ברית שבועה, וכשמלך דוד רצה לבא בארץ פלשתים ולא היה יכול מכח אות הברית משבועת יצחק, עד שלקח מהם אותו הברית, שנאמר ויקח דוד את מתג האמה מיד פלשתים ואחר כך לקח ארץ פלשתים.

[ח, ב]
וימדדם בחבל השכב אותם ארצה -
דרך נקמה ובזיון.

תרגם יונתן:

חבל עדבא,

כלומר גורל וחלק.

ואמרו בדרש:

כי עשה זה בעבור שהמיתו אביו ואמו ואחיו כשנחה אותם בארץ מואב כשהיה בורח מפני שאול, כמו שאמר: וינחם את פני מלך מואב וגו' וכשיצא דוד משם והלך לעיר חמת הרג מלך מואב אביו ואמו ואחיו חוץ מאחד שברח והחייהו נחש העמוני, הוא החסד שאמר דוד: כאשר עשה אביו עמדי חסד.

ותהי מואב -
עדת מואב.

נושאי מנחה -
תרגם יונתן:

נטלי פרס,

כלומר שהיו נושאין לו מס ידוע בכל שנה.

[ח, ג]
בלכתו להשיב ידו בנהר פרת -
כשהלך הדדעזר להשיב גבולו בנהר פרת, שהיה משיג גבול ישראל להרחיב גבולו בארצם.

וכן כתב יונתן:

לאשנאה תחומיה.

ובספר דברי הימים: להציב ידו אף על פי שהם שני לשונות הענין אחד, והדדעזר עזר בתחלה לישראל ולקח מארצם, על כן אמר דוד במזמור: אלהים זנחתנו פרצתנו הרעשת ארץ פצמתה וגו' ועתה בא להעמיד גבולו עד מקום שכבש מא"י סמוך לנהר פרת והתחזק דוד עליו ברצון האל והכהו.

[ח, ד]
וילכד דוד ממנו -
ולא אמר ויך, נראה כי לא הכה מהם אלא אשר הכה בהלחמו עליהם ובהתגברו עליהם לנצחם, לכד מהם הסך הזה, שאמר להם ולקח מהם פדיון נפשם.

וכן תרגם יונתן:

וילכד ואסר,

כלומר אסרם בכבלים עד שפדו עצמן.

אלף וז' מאות פרשים ועשרים אלף איש רגלי -
ובדברי הימים: אלף רכב ושבעת אלפים פרשים.
הנה מנה השרים הגדולים אשר במחנה הדדעזר ושם מנה כל הרכב והפרשים, וכן לא זכר הנה מניין הרכב ושם זכר אותם והרגלים זכרם הנה ולא זכרם שם.

ויעקר דוד -
לפי שהוא אסור לו להרבות סוס כמו שכתוב: ולא ירבה לו סוסים ולא המיתם, כי אסור להשחית דבר נברא דרך השחתה אם לא היה מזיק, או דבר שאסור בהנאה או למחות זכר כמו בעמלק, שנאמר בו: משור עד שה מגמל ועד חמור ועקרה כדי שלא יקחו מהם אנשי החיל, והעיקור הותר בסוסי האויבים כדי שלא ילחמו בהם עוד לישראל, כמו שצוה האל ליהושע: את סוסיהם תעקר, והעקור שהוא מנשל פרסותיהם מהארכובה ולמטה שלא תוכל לזוז ממקומה.

ויותר ממנו מאה רכב -
הם ארבע מאות סוס הותירם לצרכו כדי מרכבתו, כי לא אסרה תורה להרבות סוס אלא סוסים בטלים כדי שלא יהיו ישראל רגילים ללכת למצרים כי משם היו מביאין הסוסים, לפיכך לא יהיו לו סוסים בטלים אלא כדי צרכו.

[ח, ה]
ארם דמשק -
לפי שיש: ארם צובה, ארם נהרים, ארם מעכה, ארם בית רחוב.

[ח, ו]
נושאי מנחה -
כתרגומו:

נטלי פרס,

כמו שפירש:

[ח, ז]
שלטי הזהב -
מגיני הזהב אשר היו על עבדי הדדעזר, פירשו אשר לקחם במלחמה.

ופירש אל עבדי –
כמו על עבדי וכן הוא בדברי הימים, והוצרך לומר ויביאם ירושלם, כלומר שלא נתנם לפדיון כמו שנתן הפרשים של עבדי הדדעזר לפדיון, כמה שכתובלמעלה: וילכד, או אמר ויביאם ירושלים, לומר שנתנם באוצר בית ה' להקדש.

[ח, ח]
ומבטח ומברותי -
ובדברי הימים ומטבחת ומכון שני שמות היו להם ובטח וטבחת אחד, אלא שהפוכות האותיות.

[ח, י]
ולברכו -
שיצליחהו האל במלחמותיו.
או פירושו: ולתת לפניו מנחה, כמה שכתובובידו היו כלי כסף וגו' כי המנחה נקראת ברכה, כמו: קח נא את ברכתי אשר הובאת לך:

[ח, יא]
הקדיש המלך -
לבנין בית המקדש.

[ח, יג]
ויעש דוד שם -
כי נצח מלחמה גדולה ויצא שמו בעמים.

ורז"ל פירשו:
שקבר את החללים, כמו שנאמר במלכים בעלות יואב שר הצבא לקבר את החללים וזהו שם גדול לישראל שמקברים את אויביהם.
וכן הוא אומר במלחמת גוג ומגוג: וקברו כל עם הארץ והיה להם לשם.

את ארם בגיא מלח י"ח אלף -
אבל אותם כ"ב אלף שאמר למעלה היו במקום אחר וזה היה בגיא מלח.
ובד"ה: ואבישי בן צרויה הכה את אדום בגיא מלח י"ח אלף.
ובספר תהילים: וישב יואב ויך את אדום בגיא מלח י"ב אלף.

הנה בספר הזה אומר ארם ובב' הספרים אומר אדום,
ובספר תהלים אומר י"ב ובב' הספרים י"ח,
נראה כי מלחמת אדום היתה כשהיתה מלחמת ארם, כי כן כתוב בתהילים: בהצותו את ארם נהרים ואת ארם צובה ומארם ומאדום היו אלה י"ח אלף, ואמר בזה הספר ארם,
ור"ל ואשר עמהם והם אדום ואמר בב' הספרים אדום ור"ל ואשר עמהם והם ארם,
ובאורו בדברי הימים כי אבישי עשה מלחמה והכה בהם י"ח אלף,
ובתהילים אמר יואב ואמר י"ב אלף איש,
אבישי עשה תחלה המלחמה והכה בהם ו' אלפים ואח"כ עשה עמהם יואב מלחמה והכה בהם י"ב אלף, וזה שאמרבתהילים וישב יואב כלומר שב אחר כן יואב אחרי אבישי וזכר בדברי הימים כל המלחמה בשם אבישי, לפי שהוא היה תחלת המלחמה זכר כל הי"ח אלף על שמו, ובזה הספר זכר המלחמה בשם דוד כי הוא העיקר.

ובדרש אומר:

כי כשהלך יואב להלחם עם ארם עמדו עליו בני אדום אמרו לו לא כך אמר הכתוב: אל תתגרו בם!
השיבם יואב, ולא כך אמר הכתוב: אתם עוברים בגבול אחיכם הניחו אותנו לעבור ולא רצו אמר יואב: אם נחריב אדום עכשיו אין אנו מוצאין בחזרתינו לא אכילה ולא שתייה אלא נניח אותם עד שנכה את ארם ונחזור עליהם, לכך נאמר: וישב יואב ויך את אדום.

א"ל הב"ה: מה אתם מועילין שתכו את אדום קמעא קמעא, אבישי בן צרויה הרג י"ח אלף ואתם י"ב אלף, כשיגיע זמן אני אכלה אותם ואחריבם.
ולדברי הדרש הזה, היו שתי מלחמות בשני פעמים.

[ח, יד]
בכל אדום שם נציבים -
לפי שאמר וישם נציבים בארם דמשק אמר בכל אדום, שלא תחשוב כי במקום אחד באדום שם נציבים כמו בארם דמשק שלא שם בשאר ארם, אלא בכל אדום שם נציבים.

[ח, טו]
וימלוך דוד על כל ישראל -
כשנצח כל המלחמות ואפס בית שאול לא היה אדם בישראל מפקפק במלכותו.

משפט וצדקה -
כתרגומו:

דין דקשוט,

וזהו כלומר היה שופט באמת במשפטי הריב אשר בין איש לאיש, גם היה עושה עמם צדקה כמו שהיו צריכין אליו.

[ח, טז]
מזכיר -
כתרגומו:

ממנא על דוכרניא,

כלומר ממונה על ספר הזכרונות.

[ח, יז]
כהנים -
שרי כהונה כי הוא מנה צדוק להיות כהן גדול מבני אלעזר ומשנהו אחימלך בן אביתר מבני איתמר, אעפ"י שהיה אביתר עדיין חי כי ראינו כי שלמה גרשו מהיות כהן, נראה כי במצות דוד עשה כי כאשר סדר דוד ראשי האבות סדר צדוק ואחימלך, כמו שכתוב בדברי הימים והיה נקרא אחימלך ואבימלך כי שני השמות קרובים.

ושריה סופר -
ובד"ה שושא ושני שמות היו לו.

[ח, יח]
ובניהו בן יהוידע והכרתי והפלתי -
תרגם יונתן:

ובניהו בן יהוידע ממנא על קשתיא ועל קלעיא,

ובניהו היה ממונה על הקשתים ועל הקלעים,

וי"ו והכרתי –
כמו על או כמו עם וכן ויוסף היה במצרים און ועצרה.



וכן אומר בד"ה: על הכרתי.

ויש מפרשים:
כרתי ופלתי שתי משפחות היו מישראל שהיו סרים אל משמעת המלך ורואים פניו תמיד, ובניהו היה בראשם.

ורז"ל פירשוהו:

אלו אורים ותומים.

ובני דוד כהנים היו -
כתרגומו:

ובני דוד רברבין הוו,

כלומר גדולים היו וממונים על כלם.
ובדברי הימים אומר: הראשונים ליד המלך.

ובדברי רבותינו ז"ל:

תלמידי חכמים היו, ולמה קראם כהנים?
מה כהן גדול נוטל חלק בראש, אף תלמיד חכם נוטל חלק בראש.