[ט, א]
הכי יש עוד -
כטעם האם וכן הכי אמרתי הבו לי וטעם זכר זה הענין הנה, בעבור שנצח המלחמות והיה במנוחה וסדר הפקידים והממונים שם אל לבו שבועת יהונתן, שאם היה בזרעו אדם ראוי והגון היה ממנה אותו, כמו שאמר לו יהונתן: ואני אהיה לך למשנה, לפיכך שאל אם נותר לבית שאול שיעשה עמו חסד בעבור יהונתן.

[ט, ב]
ולבית שאול עבד -
עבד כנעני היה והיה לשאול ולביתו אחריו כמו שכתוב והתנחלתם אותם לבניכם אחריכם ובני ציבא ועבדיו כלם עבדים לבית שאול, כמו שאמר: וכל מושב בית ציבא עבדים למפיבשת, כי העבדים הם ובניהם וכל אשר להם היו לאדוניהם.

וכן נראה מדברי רז"ל:

כי ציבא עבד כנעני היה.

וכן נראה מהפסוקים.
ואם תאמר אם כן מה נתן לו דוד באמרו הנה לך כל אשר למפיבשת, והלא כל מה שקנה עבד קנה רבו?!
אף על פי כן מצות המלך היה והמלך יכול לקחת מזה ולתת לזה.

[ט, ג]
האפס עוד איש -
האין עוד ותמהתי למה תרגמו יונתן האית.

חסד אלהים -
בעבור שבועת אלהים שהיתה ביניהם.

נכה רגלים -
כתרגומו:

לקי בתרתין רגלוהי,

שהוכה בנפלו ונפסח בשתי רגליו.

ונכה -
תואר סמוך.

[ט, ד]
בלו דבר -
שם מקום.

[ט, ז]
שדה שאול -
שדה שם כלל לנחלתו.

וכן תירגם יונתן:

אחסנת שאול,

ומהו זה החסד אם שלו נתן לו?
כי מפיבשת יורש היה נחלת שאול ולא היה שם יורש אחר מיהונתן, ובני רצפה בת איה היו ג"כ יורשים של שאול, ואעפ"י שהם בני פילגש א"כ היאך היה כח ביד דוד לתת הכל למפיבשת?!

ואם תאמר מלך יש לו רשות להעביר נחלה מזה ולתת לזה כמו שכתוב במשפט המלוכה, מה חסד עשה אם נטל משאר היורשים ונתן למפיבשת, אם היה נותן לו משלו זה היה חסד.

ועוד שאמר: והשיבותי לך, מלמד כי קודם זה נטלה ממפיבשת נחלתו ומשאר היורשים.

ועוד: כי מה שאמר במשפט המלוכה: ואת שדותיכם ואת כרמיכם יקח, כבר כתבנו בפירושים מה שפירשו בו רז"ל, כי אינו אומר אלא על פירותיהם לפי שעה, ונראה כי הדבר כן מאחאב שבקש מנבות כרמו שימכרנו לו ולא רצה, אילו היה משפט המלוכה לקחת הכרם והשדה הטוב למה לא היה לוקח אותו, זה לא היה נחשב לו לגזלה כי משפט המלוכה היא.

ועוד שאמר במשפט המלוכה: שדותיכם וכרמיכם וזיתיכם ולא אמר בתיכם, מלמד שעל פירותיהם אמר.

ועוד שאמר: ונתן לעבדיו ולא אמר שיקח לעצמו.

ויתכן לפרש: כי דוד זכה בכל נחלת שאול לפי שאיש בשת ובית שאול היו מורדים במלכות, כי ידוע היה בכל ישראל כי דוד יהיה מלך אחרי מות שאול ונמשח על פי ה' ומורד במלכות הוא וכל נכסיו נתחייבו, וכן כתוב: ואתנה לך את בית אדניך וכיון שהכל שלו ומן הדין זכה בו ואמר להשיב הכל למפיבשת, חסד גדול עשה עמו.

ועוד: שנתנו באוכלי שלחנו כל הימים.

[ט, י]
והבאת -
תאסוף מן השדה הביתה.

ויש מפרשים:
אותו ענין תבואה, כלומר תעבוד לו את האדמה בכל צרכי עבודה עד שתאסוף התבואה:
והיה לבן אדוניך - הוא מיכא בן מפיבשת, כלומר תבואת האדמה יהיה לחם לבן אדוניך מיכא ואכלו.

[ט, יא]
ומפיבשת אכל על שלחני -
אע"פ שמפיבשת אוכל על שלחני כאחד מבני המלך ולא יצטרך לכל הדבר הזה, אעפ"כ אעשה כמו שצויתני לעבוד כל הנחלה למפיבשת ולבניו.

ויש מפרשים:
ומפיבשת אוכל על שלחני - דברי דוד, כי אחר שאמר לו ציבא כן יעשה עבדך, להכין הכל למיכא בן מפיבשת, אמר דוד: ומפיבשת יהיה אוכל על שולחני כאחד מבני המלך.

[ט, יב]
וכל מושב בית ציבא -
בניו וכל עבדיו וכל בני ביתו.