[א, ד]
אשר נס העם מן המלחמה –
ספר מקרה הרע שקרה בהדרגה כראוי כדי שלא יגיע ההפעלות לשמוע כי אם בהדרגה, כי זה ממה שיישיר אל סבל הרע ההוא בזולת הפעלות גדול מאד, והמשל כי מי שימות אוהבו בזולת חולי קודם, ידאג לו יותר ממה שידאג אם היה לו חולי קודם, ויעתק אל הרע בהדרגה ולזה ספר בזה המקום ניסת העם ראשונה, ואחר זה ספר מיתת קצתם יותר קשה מהניסה, ואחר ספר מיתת ראשי העם בהם שאול ויהונתן בנו שהוא יותר קשה ממיתת העם.

[א, ו]
והנה שאול נשען על חניתו –
ידמה שאחר שנפל על חניתו וראה שלא דקרהו היה שאול נשען עליו בכח להשלים הדקירה, וכאשר ראה כי לא יכול על זה, אמר לנער העמלקי שימותתהו.

[א, ט]
כי אחזני השבץ כי כל עוד נפשי בי –
הרצון בזה לפי מה שאחשוב, שהלבוש שהיה לבוש היה משובץ להוסיף לו חוזק באופן שלא יוכל החרב לחתכו בקלות, ואמר שאול שהחנית שנפל עליו אחז לו השבץ, ולזה לא היה יכול לעבור לדקרו, וכאשר אמר שהוא חי עדיין, ובקש ממנו שימיתהו שלא יתעללו הערלים בו.

[א, י]
כי ידעתי כי לא יחיה אחרי נפלו –
רצה לומר שלא התיר לעצמו הריגת שאול אלא מפני שנתברר לו שאי אפשר שיחיה אחרי נפלו על חרבו, אם מצד המכה שהוכה בו, אם מפני שלא יוכל לנוס ולהימלט מן שונאיו שהשיגוהו.

[א, יב]
על שאול ועל יהונתן בנו –
ספר זה בהדרגה, בגדול החל ובקטן כלה, כן הוא בענין ההספד והבכי.

[א, יד]
ויאמר אליו דוד איך לא יראת לשלח ידך –
יש לתמוה מדוע צוה דוד להרגו והנה עשה זה ברצון שאול ובקשתו?!
אלא שהתשובה בזה איננה ממה שיקשה, וזה שהאומר לחברו: חבול בי וחבל בו כמו שהתבאר בגמרא כל שכן בהמתת המלך, ואין מצות המלך ממה שתפטרהו בזה כי דברי הרב ודברי תלמיד דברי מי שומעין?!
והנה הזהירה תורה על דבר ההמתה כל שכן על המתת המלכים, ואעפ"י שלא היו שם עדים והיה מרשיע את עצמו והיה מפני זה פטור בדין, הנה עשה דוד זה להוראת שעה שלא יקלו האנשים לשלוח ידם במלכות, ולזאת הסיבה בעינה נזהר משלוח יד בשאול כשהיה במערה, ואעפ"י שהיה רודפו והיה מותר להרגו, וידמה שזה הנער המבשר לא היה גר צדק, ואעפ"י שאמר: בן איש גר עמלקי, כבר אמר זה להורות שאינו עמלקי באמת, אבל אביו התגורר בארץ עמלק, וזאת היתה תשובתו לדוד, כי כבר ידע דוד מפיו כי עמלקי הוא, אבל שאל לו על המקום שהיה חונה בו, והוא השיב כי בעבור המקום נקרא עמלקי, לא שהיה ממשפחת עמלק.

[א, יח]
ויאמר ללמד את בני יהודה קשת וגו –
בעבור שראה כי מיתת שאול היתה בסבת יראתו מהמורים בקשת, ולא היו בישראל מי שיהיה בקי בזה, אמר דוד ללמד את בני יהודה קשת, כי הוא מהנבחרים שבכלי המלחמה, והנה ספר הישר לפי מה שאחשב ספר היה מפורסם אצלם, וכבר אמרו ספר הישר שהוא ספר בראשית.

[א, יט]
הצבי ישראל וגו' –
מכאן התחלת הקינה, ואמר זה על ארץ ישראל שנקרא ארץ הצבי וענינו הצבי צבי ישראל כמו הארון הברית שהרצון בו הארון ארון הברית. על במותיך חלל - אמר זה בעבור הר הגלבוע שנפלו בו שאול ובניו.

[א, כ]
אל תגידו בגת –
ידוע כי גת ואשקלון היו יושבים בהם פלשתים.

[א, כא]
הרי בגלבוע –
קלל ההרים ההם בעבור שקרה בהם מה שקרה מהמקרה הרע הזה. ושדי תרומות, רצה לומר שלא יהיה שם שדה שיעשה פרי שלם באופן שיפרשו ממנו תרומות. כי שם נגעל מגן גבורים, רצה לומר נמאס והושלך כאילו לא היה בו פרי להיות מגן, והנה אמר זה כי שאול לא המתין ביאת אנשי המלחמה עליו לראותם אם מגנו יגן עליו מהמורים, אבל חשב עצמו כאילו אין לו מגן עם היותו גבור מאד.
ויהונתן לא הועיל לו מגנו שלא יפול ביד פלשתים. והנה התחיל לשבח מגן שאול ואמר שהוא בלתי משוח בשמן ואולם אמר זה לפי מה שאחשוב, כי מגן אשר לא ישתמשו בו כי אם לעתים רחוקים, יצטרך למשחו בשמן, כדי שלא יעלה חלודה, אמנם המגן אשר ישתמשו בו תמיד במלחמה, אין צריך למושחו בשמן.
וכן הכונה לפי מה שאחשוב במה שאמר הנביא על מיתת בלשאצר: קומו השרים משחו מגן, רצה לומר שעתה יצטרכו למשוח המגן, כי לא יצאו למלחמה תמיד כמו שהיו עושים קודם זה,

[א, כב]
ואחר זה שב לשבח יהונתן ושאול בענין הגבורה, ולזה אמר כי קשת יהונתן לא נסוג אחור מדם החללים מחרב גיבורים, כי הכל היה מנצח; וחרב שאול לא היתה שבה ריקם שלא ינצח אויביו במלחמה.

[א, כג]
ובמותם לא נפרדו –
אמר זה מפני מותם יחד במלחמה.

[א, כד]
בנות ישראל אל שאול בכינה –
אמר זה כי מרוב הצלחתו על הפלשתים היו ישראל בשלוה בימיו, ולא שללו אותם אויביהם בימיו; ולזה היה זה אל שילבשו בנות ישראל שני עם עדנים ויעלו עדי זהב על לבושן.

[א, כה]
יהונתן על במותיך חלל –
רצה לומר איך היה זה שיהיה על במותיך חלל עם רוב גבורתך.

[א, כו]
נפלאתה אהבתך לי מאהבת נשים –
רצה לומר שיותר חזקה ויותר נפלאתה היתה אהבת יהונתן לדוד מאהבת הנשים לאהוביהן, שהיא אהבה חזקה מאד, עד שכבר יכה אותה ויקללה, ולא תפיל מפני זה מאהבתו לו דבר.

[א, כז]
איך נפלו גבורים ויאבדו כלי מלחמה –
רצה לומר שבאבדן שאול ויהונתן כאילו אבדו כלי מלחמה, כי הם היו כלי מלחמת ישראל על שונאיהם, או רצה בזה איך נפלו גבורים ותקיפים כשאול ויהונתן, ואיך אבדו כלי המלחמה אשר בידם, שלא השתמשו בהם להשחית בשונאיהם ולא להגן על עצמם.

והתועלות המגיעות מזה הספור הם אלו:
התועלת הראשון - הוא במדות, והוא שראוי לאדם שלא ימסור עצמו לסכנות, הלא תראה כי יונתן בהכותו נציבי פלשתים אשר בגבע בנימין, כמעט שסכן כל ישראל לולי ה' שהיה לו, ואין ראוי לאדם לסמוך על הנס כל שכן עם מה שהיה רואה מהפקד כלי המלחמה מישראל, עד שלא נמצא חרב וחנית כי אם ביד שאול ויהונתן.

התועלת השני - הוא להודיע כי אין מעצור לה' להושיע ברב או במעט, הלא תראה כי יהונתן לבדו עם נושא כליו נצחו כל מחנה פלשתים, והחרידוהו באופן שהיתה חרב איש באחיו.

התועלת השלישי - הוא במצות, והוא להודיע שאין ראוי לעבור על דברי הנביא. הלא תראה כי שאול מפני שעבר על דברי שמואל, נענש בשלא נתקיימה לו המלוכה כי אם זמן קצר.

התועלת הרביעי - והוא בדעות, הוא להודיע כי ההודעה בדברים העתידים תגיע גם להמון אבל באופן חלוש, ולזה ילקח ראיה מספוריהם ודבריהם על העתיד להיות, ובזה האופן לקח יהונתן ראיה מדברי הפלשתים באמרם: עלו אלינו על מה שעתיד לבא על הפלשתים מישראל, ובזה האופן ג"כ באר ה' יתברך לגדעון מה שעתיד לבא על מחנה מדין, כמו שצוהו שירד הוא ופורה נערו אל המחנה וישמע מה ידבר.

התועלת החמישי - הוא במדות, הוא שראוי לאדם שינהג זריזות בפעלותיו, בעת המצאו נעזר בהם מה' יתברך, ולזה תראה שהשביע שאול את העם שלא יאכלו לחם עד הערב, כדי שינהגו בזריזות להכניע הפלשתים בהיות לאל ידם, וכבר נמצא שהסכים ה' יתברך בזאת ההשבעה, ולזה לא ענהו בשאלו בה' מצד מה שעבר יהונתן על זאת השבועה.

התועלת הששי - הוא להודיע כי בחיק יוטל את הגורל ומה' כל משפטו ולזה נמצא בו מן האמת מה שנתפרסם מזה הספור ובזולתו, וזה כי כבר נפל הגורל על יהונתן שהיה החוטא בזה הענין.

התועלת השביעי - הוא להודיע כי השליט על המשפט והוא המלך, ראוי שלא ישא פנים לשום אדם עד שיאמר לבניו שלא ידעם. ולזה תמצא שנשבע שאול כי מות יומת יהונתן, ולולי יד ישראל עמו היה ממית אותו שאול.

התועלת השמיני - הוא להודיע עוצם רצון ה' יתברך לכלות את עמלק בהיות לאל יד ישראל לנצחו, כי גלוי לה' יתברך עוצם שנאת העם הזה את ישראל, וזה אולי יהיה סיבה במוט רגלי ישראל, שישחיתום; ולזה התחכם ה' יתברך להשחיתם בעת הצלחת ישראל, ולזאת הסיבה צותה התורה שנזכור את אשר עשה לנו עמלק, מצורף לזה מה שרצה ה' יתברך לכלות בעלי האמונות הנפסדות, כדי שלא נלמד ממעשיהם, ולשתי אלו הסבות צוה השם שלא ישאירו מהם שריד ושלא יהנו כלל מנכסיהם. ברוך אשר לו נתכנו עלילות, הלא תראה מחשבת המן האגגי להשחית כל ישראל במוט רגליהם, והנה היה כפשע בינם ובין המות לולי ה' שהיה להם.

התועלת התשיעי - הוא להודיע בכל עוז ולהציל מי שגמל לאדם חסד, באופן שלא יגיעהו נזק, ולזה ספר שהשתדל שאול שיסור הקיני שהיה מבני חותן משה מתוך עמלק, שמא בעת המלחמה יזוקו במקרה עם העמלקים.

התועלת העשירי - הוא להודיע שאין ראוי לעבור על מצות ה' יתברך על ידי נביאו, הלא תראה איך נענש שאול במה שעבר על דברי שמואל בדבר עמלק, שהיה זה סיבה להמיתו בלא עתו.

התועלת האחד עשר - הוא להודיע שאין ה' יתברך חפץ בזבחים ועולות, אך רצונו שישמעו אל דבריו ולא יצטרכו אל הקרבנות, כל שכן שאין רצונו שיחטא האדם למען מצא מה שיזבח ממנו לה', כמו הענין במה שעשה שאול וישראל במה שלקחו משלל עמלק, כי שמוע בקול השם יתברך הוא יותר טוב מהקרבת זבח, כמו שאמר: הנה שמוע מזבח טוב.

התועלת השנים עשר - הוא בדעות והוא להודיע על צד הרמז מאי זה צד בא החסרון בקסם ותרפים, והוא דבר עמוק מאד, לפי מה שהתבאר מדברינו בשני מספר מלחמות ה’.

התועלת השלשה עשר - הוא בדעות. והוא להודיע עוצם אבירות לב שמואל וגבורתו, עד שלא ירא מלדבר קשות כאלה לשאול עם היותו מלך, והרג אגג בדרך אכזריות באופן הנזכר פה, לשלם לו מדה כנגד מדה ולמלאת מצות ה' יתברך, כי אלו התכונות ראוי שתהיינה לנביא, רצה לומר שלא יירא משום אדם, אך יכנע למלאת מצות השם בכל עוז.

התועלת הארבעה עשר - והוא במדות. הוא להודיע שאין חסרון לנביא אם יאמר כזב בצד מה למלט נפשו; הלא תראה שה' יתברך נתן עצה לשמואל, שיאמר: לזבוח לה' באתי ואף על פי שאמר שלא בא כי אם למשוח למלך אחד מבני ישי.

התועלת החמשה עשר - הוא להודיע שאין ראוי לאדם שיסמוך על הנס ואף על פי שהוא שלם מאד והוא דבק בה' יתברך. הלא תראה כי שמואל עם גודל מעלתו ירא שיהרגהו שאול, ולקח עצות איך ימלט מזה, במה שאמר: איך אלך ושמע שאול והרגני ולא נסמך על הנס אף על פי שהיה הולך במצות ה' יתברך, כי רצון השם יתברך שישתדל האדם בסבות הראויות בהצלתו, כי המופת לא יעשהו ה' יתברך כי אם במקומות ההכרחיים, ולזה אמרו ז"ל: למען יברכך ה' אלהיך יכול בטל? תלמוד לומר: בכל אשר תעשה וכבר הרחבנו המאמר בזה בבאורנו לדברי התורה ובספר מלחמות ה’.

התועלת הששה עשר - הוא להודיע כי לא אשר יראה האדם הוא האמת, כי ישי לא חשב שיהיה ראוי למלוך בנו הקטן, ולזה לא הביאו הביתה להעבירו לפני שמואל, והוא אשר בחרו השם לבד; ולזה אמר: אבן מאסו הבונים היתה לראש פנה.

התועלת השבעה עשר - הוא להודיע שהוא ראוי למי שימלוך שיהיה תארו נאות לאדנות, כדי שיחזו עיני כל איש ביופיו, ויהיה מפני זה נכבד בעיניהם ויאהבוהו ויכנעו לעבודתו; ואילו היה מאוס בעיניהם ימאסוהו ולא ייראו ממנו ותפסד הכוונה אשר בעבורה היתה המלוכה, ולזה ספר בשאול שכבר היה משכמו ומעלה גבוה מכל העם, וספר בדוד שכבר היה אדמוני עם יפה עינים וטוב רואי, ולזה היה תארו נאות לאדנות.

התועלת השמנה עשר - הוא להודיע הרושם הנפלא שיקח האדם בההפך ענינו אל שיהיה מלך, כל שכן בהמשחו על יד נביא. הלא תראה כי שאול תכף שנמשח למלך נהפך לאיש אחר וכן הענין בדוד, שכבר ספר ואמר: ותצלח רוח ה' אל דוד מהיום ההוא ומעלה וזה דבר ראוי לפי שרשי התורה, כי פעלות המלך מסודרות באופן מה מה' יתברך, ולזה אמר שלמה: פלגי מים לב מלך ביד ה' על כל אשר יחפוץ יטנו, כי אין מן הראוי שיהיה בבחירת המלך להשחית עמו אם ירצה, כי גבוה מעל גבוה שומר.

התועלת התשעה עשר - הוא להודיע איך עמקו מחשבות השם שסבב בהבאתו רוח רעה על שאול שיתקרב דוד למלכות, והיה זה סיבה להביא עליו המלוכה בקלות, מצד מה שראו ישראל טוב הצלחת דוד במלחמות ובכל עניניו, ולזה היה הוא המוציא והמביא את ישראל גם בהיות שאול מלך.

התועלת העשרים - הוא להודיע כי מברכת האיש המושגח מהשם יתברך אדניו, כי רצון האיש המשרת ותשוקתו הוא שיתברך אדניו, ומזה הצד תבא הברכה לאדון מצד המשרת, ולזה ספר בענין שאול כשהיתה רוח אלהים רעה מבעתתו, כי דוד הוא מושגח מה' יתברך, ולזה יתכן שבסבתו תסור מעל שאול זאת הרעה; ולזה ספרו מענין דוד עם היותו יודע לנגן, שהוא איש מצליח וה' יתברך עמו.

התועלת העשרים ואחד - הוא להודיע שאין ראוי לבא לפני המלכים והסגנים בידים ריקניות, ולזה ספר ששלח ישי לשאול ביד דוד בנו חמור לחם ונאד יין וגדי עזים, ולזה צותה התורה לפרסם לאנשים ממשלת השם עליהם, שבבואם לראות פניו, לא יבאו בידים ריקניות, אמר יתברך: לא יראו את פני ה' ריקם.

התועלת העשרים ושנים - הוא להודיע שהשולח מנחה אל המלכים, אין ראוי שיבזבז בה מאד ממונו למען תהיה מנחה ראויה אל המלך, אבל יספיק שתהיה המנחה מאד ראויה ביחס אל הנותן, לזה ספר ענין זאת המנחה שהיה קטן השיעור ביחס אל המלך; וכן תמצא ביעקב ששלח ביד בניו למצרים לאדני הארץ מנחה מעוטה, אך היתה מהמשובחים שבמינים, ואם היה בזה תועלת אחר גם כן, כמו שבארנו שם בבאורנו לדברי התורה.

התועלת העשרים ושלשה - הוא להודיע שאין ראוי לאדם שיסמך על כחו וגבורתו, כי לא בכח יגבר איש אך מה' מצעדי הנצוח כוננו, הלא תראה כי גלית הפלשתי עם רוב גבורתו וחוזק כלי מלחמתו, נפל בעזר השם ביד דוד שהיה נער ובזולת כלי מלחמה.

התועלת העשרים וארבעה - הוא להודיע עוצם אבירות לב דוד וקנאתו לה' על דבר גלית, ואיך שם נפשו בכפו לנקום את נקמת ה', כי זאת התכונה ראוי שתהיה לשלם.

התועלת העשרים וחמשה - הוא להודיע כי הבוטח בה' ישוגב ולזה תמצא כי כששמע שאול עוצם בטחון דוד בה', בטח שינצח דוד הפלשתי ולזה אמר לו שאול: לך וה' יהיה עמך.

התועלת העשרים וששה - הוא להודיע שעם הבטחון בה' יתברך, ראוי לעשות מה שאפשר שיגיע בו התכלית המכוון ביותר שלם שאפשר, ולזה תמצא שהשתדל שאול שילבש דוד כלי המלחמה באופן ראוי להלחם עמו, וגם דוד הסכים בזה עד שראה כי לא יועילו לו כי לא נסה ללכת באלה, וההשתמשות באותם הכלים יצטרך להרגל ולזה לקח דוד מה שנסה ללכת בו, עד שיתכן לו בו יותר להכות את גלית מרחוק, עם שכבר שם בה' מבטחו שיהיה לו לעזר בהכאת גלית.

התועלת העשרים ושבעה - הוא להודיע כי להמון קצת השפעה אלהית בידיעת העתידות, וזה אמנם יהיה במה שיסכימו בו רבים מהדברים העתידים. ולזה תמצא שכבר התפעל שאול זה האופן מההפעלות מדברי הנשים שהיו אומרות באלו השירים שיורה מה שכבר תהיה לדוד המלוכה, והוא אמרם: הכה שאול באלפיו ודוד ברבבותיו ולזה לא הוכיחן שאול על זה המאמר, אבל היה שונא את דוד ואורב לו להפילו, בדרך שלא יעשוק המלוכה ממנו ומזרעו. והנה זאת המדרגה מההודעה יקראו רז"ל בת קול, ואחשוב שהיא חלק מה מהקסם השלם ומהיותר צודק ממנו, וזה יתבאר עם קצת עיון ממה שבארנו בשני ממלחמות ה’ מענין הקסם.

התועלת העשרים ושמנה - הוא להודיע כי אשר יאהב ה' הוא הנאהב והנשמר. הלא תראה איך היה מצליח דוד בכל עניניו ואיך שמרהו ה' יתברך מכל מה שחשב להפילו בו שאול מהרע, לא הועילו לשאול בתחבולותיו.

התועלת העשרים ותשעה - הוא להודיע כי עצת ה' היא תקום, עד שכל מה שיעשהו האדם לחלוק עליה יהיה כלי להגעתה. ולזה תמצא שכמעט כל מה שעשה שאול כנגד דוד, היה כלי אל שתהיה לדוד המלוכה בקלות יותר, כי מה ששמהו לשר אלף יוצא ובא לפני העם, היה סיבה אל שאהבו אותו מאד כל ישראל ויהודה, בראותם טוב הצלחתו, וזה היה סיבה להגיע אל דוד המלוכה בקלות במעט סיבה אחרי מות איש בושת בן שאול, כמו שנתבאר שם.
ואין ספק במה שחשב להפילו ביד פלשתים, כי כבר נתברר ממנו טוב הצלחתו של דוד על אויביו. והנה מה שהרג שאול נוב עיר הכהנים בעבור דוד, היה גם כן סיבה להוסיף שמירה לדוד, כי זה היה סיבה שבא אביתר הכהן לדוד עם האורים והתומים, והיה דוד נשאל בה' בכל מעשיו. ולשאול לא היה דרך אל שיהיה נשאל בה', וכן מה שהוכרח דוד לברוח מפני שאול ולבא בארץ פלשתים, כי מפני זה נשתלשל הענין שהיה לדוד צקלג, והיו נלחמים תמיד דוד ואנשיו עם אויבי ה', והיה דוד שולח מהשלל לישראל.
והנה המלחמות ההם היו כלי להגיע לדוד המלוכה, כי אז נתברר לישראל טוב הצלחתו עד שבמתי מעט נצח רבים, ושאול וזרעו נפלו ביד פלשתים עד היות יד כל ישראל עמו. וכן מה שנתן מיכל בתו לדוד לאשה להפילו ביד פלשתים, היה כלי אל מה שנשמר דוד מנפול ביד שאול כמו שנתבאר בזה הספור.


התועלת השלשים - וראוי לכל אדם להתנהג במדת הענוה והשפלות. הלא תראה כי דוד היה משפיל עצמו מאד ואומר שאינו ראוי לקחת בת מלך, ואע"פ שכבר היתה לו מן הדין מפני הכותו את גלית, והנה טען תחלה מפני שפלות מדרגתו ושפלות משפחתו, ואחר זה טען מצד היותו עני, ולא יוכל לתת מוהר ומתן לבת המלך לפי הראוי לה.

התועלת השלשים ואחד - הוא להודיע שאין ראוי לאדם שיהיה מסרב מאד במה שיבקשו ממנו הגדולים, ולזה תמצא כי דוד היה מסרב תחלה לקחת את בת המלך, מצד מה שזכר שהוא בלתי ראוי לה; וכאשר ראה שעם כל זה היה חפץ המלך להתחתן בו, נתרצה להתחתן בו והראה לשאול טוב הצלחתו, עד כי הביא לו מאתים ערלות פלשתים תחת מאה ששאל, כדי שיתרצה בו שאול יותר.

התועלת השלשים ושנים - הוא להודיע שראוי למי שיבקש תכלית מה שלא יקצר בהגעתו בכל הסבות אשר ישלם בהם התכלית ההוא ביותר שלם שבפנים. ולזה תמצא שלא הספיק במיכל מאמר שהורידה דוד בעד החלון כדי שימלט מיד אביה בשיברח, כי אולי יצוה המלך וירדפוהו וישיגוהו, אבל חברה אל זה סבות אחרות, והם שכבר שמה התרפים אל המטה, וכביר העזים מראשותיו, כדי שבבא עבדי שאול אליה תוכל לומר להם כי חולה הוא, ויניחוהו זמן מה או אולי יתפייס שאול בזה ולא ישתדל עוד להרגו, כי אז יראה כי אזלת יד ואולי ה' יגפנו, או אולי יתחרט שאול על החמה הזאת ויניחהו, ובין כך ובין כך יהיה פנאי לדוד לברוח ולהרחיק מהמקום ההוא בדרך שלא יפול ביד שאול.
ולזאת הסיבה גם כן תמצא שלא הספיק ליהונתן במה שרצה לגלות לדוד אם דעת אביו להמיתו, אם לא שיחקור עמו הענין ואחר כך יגלהו לדוד, כי אולי לא ימצא דרך שיוכל לדבר בסוף עם דוד להודיע אליו תשובת אביו לו. ולזה תמצא כי בפעם הראשונה יעץ יהונתן לדוד שיסתר בשדה אחד, וישתדל יהונתן לדבר עם אביו בשדה ההוא בעצמו מענין דוד לבקש מלפניו שלא ימיתהו, בדרך שיוכל דוד לשמוע הדברים ההם; ואם לא יוכל לדבר עמו במקום שישמע דוד דבריהם יקל ליהונתן ללכת במקום שנסתר בו דוד להסך את רגליו, ואז יודיע לדוד כל כוונת אביו.

ובפעם שנית לא הספיק ליהונתן זה כי ראה שאם היה אמת מה שספר לו דוד, לא יוכל יהונתן לבטוח שלא יהרוג שאול את דוד כשיבטיח אותו שלא יהרגהו, כי כבר הבטיחו על זה הענין תחלה; ולזה התחכם יהונתן למצוא דרך יוכל בה להודיע לדוד כוונת שאול אביו מה היא, ולזה עשה התחבולה מענין יריית החצים אשר יתבאר לנערו אם יצטרך דוד לברוח ולמלט את נפשו אם לא, כי אולי לא ימצא דרך יוכל להודיע אל דוד לדבר עמו מזה הענין. ולזאת הסיבה גם כן תמצא שהעלים דוד היותו בורח גם מאחימלך הכהן ואע"פ ששאל לו באלהים אם יצליח דרכו, כי אולי אם יגלה לו זה, יהיה סיבה שיפול דוד ביד המלך, ולזאת הסיבה לא לקח דוד עמו אחד מאנשיו בברחו.

התועלת השלשים ושלושה - והוא במצות והוא, שאע"פ שכל מצוה נדחית מפני פקוח נפש הנה אם לא היה מפני הדחות המצוה סיבה בעצמותה להציל העובר עליה מן הסכנה, אף על פי שתהיה סיבה לה במקרה, אין ראוי לדחותה בזה האופן, ולזה לא התיר אחימלך לדוד ולנעריו לאכול לחם קדש בטומאה, כמו שבארנו במה שקדם.

התועלת השלשים וארבעה - הוא להודיע כי ראוי לאדם שיעשה כל התחבולות שאפשר להציל נפשו. ולזה תמצא שהתהולל דוד ביד עבדי אכיש מלך גת והוריד רירו על זקנו, כדי שיחשבו שכבר נשתגע ולא יחשדוהו כמרגל; גם לא ישתדלו לתפשו מפני היותו שר וגדול בישראל, כי יחשבו בראותם שגעונותיו שלסכלותו נטרד ממעלתו, ולזה היה סיבה אל שיציל דוד נפשו מיד אכיש מלך גת ועבדיו.

התועלת השלשים וחמישה - הוא לבאר שכבר נתקיים ייעוד ה' יתברך לבית עלי בהריגת נוב עיר הכהנים; עם שזה היה כלי שסרה הכהונה הגדולה מבית עלי, כי לא נשאר מזרעו כי אם אביתר, ובו סרה הכהונה מבית עלי ונתנה לצדוק, כמו שנתבאר בספר מלכים. ולזה לא מצאנו שנענש שאול בהריגת נוב עיר הכהנים אעפ"י שלא היתה שם סיבה תביא להרגם בזה האופן, כי גם אחימלך לא חטא כנגד שאול כמו שספר לו, כל שכן שלא חטאו לו כל בית אביו שהרג עמו, ולזה תמצא שלא נזכר זה החטא עם החטאים שזכר שחטא בהם שאול, כי ה' הסיתהו בו לקיים ייעודו.

התועלת השלשים ושישה - הוא להודיע עוצם קנאת דוד בעושי החמס, עד שעם היותו ירא מאד מפני שאול התעורר להציל יושבי קעילה מיד שוסיהם, כי זאת התכונה ראוי שתהיה לשלם ולמנהיג.

התועלת השלשים ושבעה - הוא להודיע עוצם השגחת השם באוהביו, וזה שכאשר היה שאול ואנשיו עוטרים אל דוד ואל אנשיו לתפשם, תכף סבב השם שהוכרח שאול לסור מעל דוד, למלט הארץ מיד פלשתים, ואחר זה כאשר רדפו שאול סבב ה' יתברך שנפל ביד דוד בדרך שהיה דוד יכול להזיק לו, וזה היה בהיותו שאול במערה, ואחרי כן בהיותו שוכב ישן במעגל.

התועלת השלשים ושמונה - הוא להודיע שראוי לאדם שלא יהיה דוחק את השעה, אבל ימתין העת הראוי, ולזה תמצא שאעפ"י שכבר נפל שאול ביד דוד - והיה רודפו - לא הסכים דוד להרגו, אבל קוה שאיש אחר ינקום נקמתו ממנו, או ה' יתברך, או יבא יומו למות וימלוך דוד.

התועלת השלשים ותשעה - הוא להודיע שראוי למי שהוא חושק תכלית מה, שלא ישתדל בהגעתו במה שאפשר שיקרה לו ממנו נזק. ולזה תמצא כי דוד אעפ"י שהיה מותר לו להרוג שאול כי כבר היה רודפו, והיה זה כלי אל שתהיה המלוכה לדוד, לא הסכים בהריגתו; פן יהיה זה מביא האנשים להקל בהריגת המלכים, ויביא זה להגיע נזק לדוד או לזרעו, כי כבר משחו ה' יתברך למלך על ישראל על יד שמואל נביאו, ולזאת הסיבה הרג דוד האיש העמלקי באמרו שכבר הרג שאול, והרג הורגי איש בשת בן שאול.

התועלת הארבעים- הוא להודיע שאין ראוי שיתנהג האדם במדת הכילות והכלביות, רצה לומר ההדמות לתמונת הכלב, שלא יניח שאר הכלבים להשאר בבית אשר הוא בו פן ימעיטו מזונו, הלא תראה מה שקרה לנבל מעוצם הכילות שהיה לו, אשר כמעט היה סיבה לאסוף נפשו ונפש ביתו, לולי היתה חכמת אביגיל.

התועלת הארבעים ואחד - הוא להודיע שראוי למי שיפחד מיד שתקיף ממנו לפייסו ברבוי הדורון, כמו שעשה יעקב לפייס עשו, וכן עשתה אביגיל לפייס דוד, כי הפליגה מאד בזה הדורון מפני ידיעתה חוזק הכעס שהיה ראוי שיהיה לדוד על דבר נבל בעלה, כי הוא שלם לו רעה תחת טובה וחרפו וגדפו מאד; ולזה אמרה אכפרה פניו במנחה הגדולה הזאת, ואחר כן אבקש ממנו זה דרך תחנה ובקשה.

התועלת הארבעים ושנים - הוא להודיע שמי שירצה לפייס מי שתקיף ממנו בעת כעסו חזק, ראוי לו שיתחיל דבריו בדרך מן הפיוס, שיתרצה הכועס להטות אזניו אל דבריו, ושיסדר דבריו באופן מן החכמה, שתשלם לו ההצלה מהרע שחשב לעשות לו הכועס עליו, ולזה התחילה אביגיל דבריה בזה האופן שהיא אמרה שבה העון הזה, כדי שיתפייס דוד קצת פיוס בהודאתה זאת שהודת שחטאה לו, כי מודה ועוזב ירוחם.
ואחר כן בארה לו שאין ראוי שיתפעל כל זה ההפעלות על האיש פחות כנבל אם הטיח דברים כנגדו, כי רוע תכונת לבו ופחיתותו סבבו זה; והנה היה בזה המאמר מהפיוס לדוד מה שלא יעלם, ואחר זה התנצלה לדוד ובארה לו שלא היה לה אשם בזה, ונשבעה בשם יתברך כדי שיאמין לדבריה יותר.

והנה היה מהחכמה עוד בדבריה אלה, שהיא לא רצתה להראות לדוד שתירא ממנו שישחית נבל וביתו, אבל הניחה הענין דרך הנחה שהשם יתברך שמר דוד מעשות זה החטא, רוצה לומר שיבא בדמים לשפך דם חנם, ולהראות שהוא סומך על גבורתו בדרך שתושיע ידו לו לפי מחשבתו, כי זה על האמת חטא עצום.
ונכלל עוד מהפיוס בדבריה אשר זכרה מרדפי דוד דרך כלל, שה' יתברך יקלע נפשם בכף הקלע, ונפש דוד תהיה צרורה בצרור החיים עם ה' יתברך, לפי שלא תמצא הרעה מימיו, וכאילו הזהירה בזה עוד דוד שלא יאבד ממנו המלוכה שנתן לו ה' יתברך מפני חטא כזה כמו שעשה שאול, שהסיר ממנו המלוכה מפני החטאים שחטא, כמו שנזכר במה .
ולהראות עוד שהיא לא היתה יראה מדוד שיעשה זה הרע, שאלה ממנו שיזכר לה זה החסד שעשתה לו בעת שייטיב ה' לו והיתה לו המלוכה, כי אז תהיה לאל ידו לשלם לה גמול כעל כל אשר גמלתהו, ולזה נתן דוד תודה לה' יתברך אשר שלחה לפניו למנעו מזה החטא, וברך טוב טעמה כי כבר סדרה דבריה בתכלית השלמות, כמו שבארנו. ולזאת הסבה בחר דוד בה להיות לו לאשה אחרי מות נבל.

התועלת הארבעים ושלושה - הוא להודיע שאין ראוי לאדם שיסמך על הנס, אף על פי שרואה תמיד עיני אלהיו בו לשמרו, אבל ראוי שירחק מן הסכנה לפי מה שאפשר. ולזה ספר שברח דוד בארץ פלשתים מפני ראותו שאי אפשר שתשלם לו השמירה בארץ ישראל בזולת סכנה, כי תמיד היה שאול רודפו.

התועלת הארבעים וארבעה - הוא להודיע עוצם אהבת דוד לעמו, כי גם בעת שברח מארץ ישראל והיה בארץ פלשתים, היה נלחם מלחמות ה’ בשונאי ישראל והיה מכלה אותם - לא יחיה איש מהם והיה מחכמת דוד שעשה הענין באופן שחשב אכיש כי דוד היה רודף ישראל והורגם, ובזה בטח בו יותר לחשבו כי הבאש הבאיש בעמו ישראל, ולזאת הסיבה השתדל דוד שלא ישב את אכיש בעיר המלוכה.

התועלת הארבעים וחמישה - הוא בדעות והוא, להודיע כי הודעת העתידות תגיע לאדם מצד ההשגחה האלהית. ולזה ספר שלחטא שאול לא ענהו ה' אפילו על יד אחד מבני הנביאים, וכל שכן שלא ענהו בחלומות הצודקים ולא באורים, כי אף על פי שנודע שהיו שם אורים ותומים, הנה לא היה שם כהן ראוי שיהיו נשאלים באורים ותומים, כי כבר המית שאול השלמים מהכהנים אשר היתה להם הכהונה הגדולה, בהרגו נוב עיר הכהנים, ולא היה שם כהן גדול כל שכן שלא היה שם כהן גדול שרוח הקדש שורה עליו, שיתכן שיהיו נשאלים באורים ותומים.
ולזאת הסיבה תמצא שלחטא יהונתן בעברו על שבועת אביו, לא ענה השם יתברך אל שאול בהיותו נשאל באורים ותומים, ושאול הרגיש אז כי החטא גרם לו שלא יענהו ה', ולזה חקר על פי הגורל במה היתה החטאת הזאת היום, ומזה המקום התבאר שהוא אפשר שיעלים ה' יתברך מהנביא קצת העתידות מצד האנשים אשר יקחו תועלת בהודעה ההיא.

התועלת הארבעים וששה - הוא להודיע איך שלם השם יתברך לשאול את גמולו, הוא הרג נוב עיר הכהנים ובא עת שהרגיש במה שנפקד ממנו בהריגתם, עד שהוכרח לנטות אחר הדברים הפחותים והם האובות - אחר שכבר הרחיקם ובערם מן הארץ, למען תגיע לו איזו הודעה בענין המלחמה.

התועלת הארבעים ושבעה - הוא להודיע שאין ראוי שיתחבר האדם עם הרשעים. הלא תראה כי בהתחבר דוד עם פלשתים למלחמה פרץ ה' יתברך מעשיו, והיה זה סיבה אל שנשרפה צקלג ונשבו הנשים והטף אשר בה, והנה להשגחה על דוד, סבב ה' יתברך שלא הסכימו סרני פלשתים שילך אתם דוד במלחמה, כי יראו פן יעשה תחבולה להפילם ביד שאול, למען יתרצה בזה אל אדניו והיה זה סיבה אל שהציל דוד כל אשר לקח עמלק ממנו, ולקח מהם שלל רב והנה היה בזה הישרה אל שתגיע המלוכה לדוד, בראות ישראל הצלחתו כמו שזכרנו במה שקדם.

התועלת הארבעים ושמונה - הוא להודיע שראוי לאדם שישלח לחמו על פני המים להטיב לדלים הרעבים, כי בזה מקנין התכונה הטובה בענין החמלה מה שלא יעלם, עם שכבר יקרה שיגיע לנותן מהמקבל גמול טוב על זה. הלא תראה כי דוד בחמלתו על האיש המצרי שמצאוהו בדרך רעב וצמא, האכילהו והשקהו ונתן לו פלח דבלה ושני צמוקים; והיה זה סיבה אל שהורהו מקום הגדוד שפשטו על צקלג, והיה זה סיבה אל שהציל דוד כל אשר לקחו עמלק.

התועלת הארבעים ותשעה - הוא להודיע שלא היה ראוי שיבטח האדם על מי שלא היה מעמו. הלא תראה כי הנער המצרי שהיה עבד לאיש עמלקי, היה נקל בעיניו להפיל אדניו ביד דוד, אחר שנשבע לו דוד שלא יסגירנו ביד אדניו, ולזאת הסיבה גם כן לא הסכימו סרני פלשתים לבטוח בדוד.

התועלת החמישים - הוא להודיע שאין ראוי לאדם שיהיה אכזרי למשרתיו ועבדיו לעזוב אותם כשיחלו, אבל ראוי שישתדל ברפואתם ובשמירתם כחזקת היד. הלא תראה מה שקרה לזה האיש העמלקי בעבור עזבו הנער המצרי בחלותו.

התועלת החמשים ואחד - הוא להודיע כי בתחבולות יעשו להם החכמים מלחמה. ולזה השתדל דוד לבא אל הגדוד תכף בעמדם בטח, עד שנפלו בידו כלם זולתי מתי מעט שרכבו על הגמלים וינוסו.

התועלת החמשים ושנים - הוא להודיע שראוי למושל למשוך לב העם אליו בדרך שיאהבהו, וגם בעת שיחטאו לו יראה להם שאין בלבו עליהם דבר, כי בזה יקח הנפשות וימשכם לעבודתו. הלא תראה כי דוד הקדים לשאול בשלום מאתים האנשים אשר פגרו מעבור את נחל הבשור, להראות להם שאין בלבו עליהם דבר, ואף על פי שלא הסכימו ללכת עמו להלחם עם הגדוד אשר השחית צקלג; ולא די לו בזה, אבל הסכים גם כן שיקחו מן השלל חלקם, ולזאת הסיבה גם כן שלח דוד מהשלל לזקני יהודה, עם שכבר נתפרסם להם בזה טוב הצלחתו, והיתה בזה הישרה נפלאה להגיע המלוכה לדוד.

התועלת החמשים ושלושה - הוא להודיע איך הפליג ה' יתברך אשר לו נתכנו עלילות, להמציא הסבות שיגיעו דוד אל שתהיה לו המלוכה בקלות, כמו שגזרה חכמתו ורצונו; כי אם היה נהרג שאול לבדו, הנה לחוזק אהבת דוד אל יהונתן לא היה יכול להסכים בעצמו לעשוק הממלכה ממנו, ולזה מת יהונתן עמו. וכבר נפלו גם כן עמו קצת ישראל להראות להם אי זה הבדל יש בין דוד לשאול, כי שאול עם היות מלך נפל הוא ועמו ביד פלשתים, ודוד נצח במתי מעט עם רב; כי זה ממה שיישיר ישראל אל שיתנו לדוד המלוכה.

התועלת החמשים וארבעה - הוא להודיע שאין ראוי לאדם שישמח בנפול אויבו, אבל ראוי שיהיה חרד בנפילת שר וגדול, ויזכרו כי כבר יתכן שיקרה לו כך. ולזה תמצא שקרע דוד את בגדיו, ויספוד ויבכה וצם עד הערב על שאול תחלה, להיותו היותר נכבד, ואחר זה על יהונתן, ואחר עם ה' שהם בית ישראל, ויקונן על שאול ועל יהונתן קינה נפלאה.

התועלת החמשים וחמישה - הוא להודיע שראוי לאדם שילמד דעת ממה שיכשיל זולתו. ולזה תמצא כי מפני שראה דוד שנפלו שאול ובניו על יד המורים, אמר ללמד את בני יהודה קשת, כי הוא כלי נפלא מאד בענין המלחמה.