[י, ד]
ויגלח את חצי זקנם –
כדי לנוולם, וזה לאות שלא היה מנהגם לגלח זקנם, שאם היו מגלחים זקנם היה אפשר להם להסיר הבשת מעליהם, בשיגלחו הנשאר מזקנם.

ויכרת את מדויהם בחצי עד שתותיהם –
אחשוב שקרא מדויהם המכנסים שיכסה בהם השת והערוה וטנופיהם. והנה קראם מדויהם בעבור הטנופים שבהם מאלו המקומות אשר ידחו בהם המותרות הטבעיים; ומזה הענין נקראת האשה הנדה דוה מצד המותר שידחה ממנה אז.
ובאור בזה המאמר שכבר כרת המכנסים בחצי עד שנגלה השת שלהם, ולזה השאירם מגולי הערוה וחשופי שת, וזה לאות שלא השאיר בהם בגדים יכסו בהם ערותם, אלא שהם נמלטו מזה הבשת בלבשם בגדים אחרים לכסות ערותם, ואולם מענין גלוח זקנם לא נמלטו עד צמח זקנם.

[י, יב]
חזק ונתחזק בעד עמנו –
למדנו מזה שאין ראוי לסמוך על הנס, אבל ראוי שישתדל האדם בהצלתו לפי מה שאפשר, ואז יעזור ה' יתברך, כי ה' יתברך לא יחדש המופתים רק במקומות הכרחיים כמו שזכרנו פעמים רבות.