[טו, א]
וחמשים איש רצים לפניו –
הנה מפני שלא היה מדרך מלכי ישראל להרבות סוסים כמו שהזהירה התורה, הנה היה הענין הזה דבר גדול בחק אבשלום, כי לא היה מלך.

[טו, ב]
ועמד על יד דרך השער –
רצה לומר שהוא עמד על מקום ששם יעברו העוברים לבא אל שער המלך.

[טו, ו]
ויגנב אבשלום את לב אנשי ישראל –
רצה לומר באלו הכזבים, כאלו גנב לבם מאת המלך דוד ולקחו לו, כי בזה משך לב העם אליו.

[טו, ז]
ויהי מקץ ארבעים שנה -
יתכן שאלו ארבעים שנה התחילו מעת צמיחת המלכות בישראל, רצה לומר מעת המשח שאול, או התחילו מעת שלמות ארבעים שנה מעת המשח דוד. ואולי הוגד על דרך נבואה שארבעים שנה יעמוד מלכות דוד, ולזה חשב אבשלום שאז יהיה העת שתסור המלוכה מדוד, ודמה מפני זה שכבר תשלם מחשבתו בהריגת אביו לסבב שתהיה הממלכה לו.

ואשלם את נדרי וגו' לה' בחברון –
ידמה שהיתה אז במת צבור בחברון ולזה אמר אבשלום לזבוח שם זבחים לה', כי לא נאסרו הבמות, כי אז היו בין המנוחה והנחלה, רצה לומר בין משכן שילה ובין בית המקדש ולא נאסרו הבמות לגמרי עד שנבנה בית המקדש בהר המוריה, כמו שנתבאר בתורה.
ולזה אמר בספר מלכים: רק העם מזבחים ומקטרים בבמות כי לא נבנה בית לשם ה' עד הימים ההם. והנה מפני שראה אבשלום ששם צמחה המלוכה לדוד והצליח בה, חשב שיהיה המקום גורם ולזה בחר ללכת לחברון.

[טו, ח]
ועבדתי את ה' –
רצה לומר לזבוח לו זבחים.

[טו, יב]
מעירו מגלה –
יתכן ששלחו אל חברון מגילה לא מירושלם, ליראתו שמא לא יתרצה אחיתופל להיות כנגד דוד; ואם היה אומר לו זה בירושלים, אולי היה אחיתופל מגיד זה לדוד, כי הוא יועץ דוד.

[טו, יד]
והריח עלינו את הרעה –
רצה לומר ויביא בחוזק ובתוקף את הרעה עלינו.

[טו, טז]
ויצא המלך וכל ביתו ברגליו –
הנה לא רכב על סוסים כדי שלא יתפרסם לכתו, כי הרואים אותו הולך ברגליו לא יחשבו שהוא דוד וישלם לו מפני זה יותר המלטו מיד אבשלום.

ויעמדו בית המרחק -
רצה לומר בבית היותר רחוק מירושלם, והוא דרך משל, מהבתים אשר חוץ לחומה.

[טו, יח]
וכל הכרתי וכל הפלתי -
הם היו שתי משפחות בתכלית החכמה, ומהם היו סנהדרין כמו שיתבאר אחר זה.
וידמה שהסנהדרין נקראו כך, כי הם כורתין הדין במה שיבא לפניהם, כי אחריהם אין ללכת לאחרים למעלה מהם, והם גם כן מבארים כל מה שיפלא למשפט באיזה דבר שיהיה מדברי התורה, כמו שנתבאר בפירוש: כי יפלא ממך דבר למשפט. ואמר: כל הכרתי וכל הפלתי, לפי שהיו שם לפניהם שורות של תלמידים להקים מהם כשיצטרך, ולזה אמר כי כלם עברו עם דוד.

[טו, יט]
וגם גולה אתה למקומך -
יתכן שלא היה יושב בירושלם כי אם זמן מועט, והיה תמיד נע ונד למקומו להעתיק משם קניניו, ולזה אמר לו: כי נכרי אתה ואמר לו גם כן: תמול בואך והיום אניעך עמנו ללכת.

[טו, כד]
ויציקו את ארון האלהים -
רצה לומר שכבר העמידו אותו במקום אחר עד שעלה אביתר ועד שתם כל העם לעבור מן העיר ולפי שלא הגיע עדיין אביתר אל המלך, היו דברי המלך תחלה אל צדוק לבד, ובסוף הענין היו דבריו גם כן עם אביתר, כי אז הגיע אצל המלך; ולזה אמר: ויהונתן בן אביתר שני בניכם אתכם.

[טו, כז]
ויאמר המלך אל צדוק הכהן הרואה אתה שובה העיר וגו' -
רצה לומר ואתה רואה אלו הענינים לאי זה תכלית פונים, שתלך עמנו להגיד לנו זה, בודאי צריך אתה לזה לקחת עצה בדברים לפי מה שיגלה מענינם, ולזה טוב שתשוב העיר בשלום, ואחימעץ בנך ויהונתן בן אביתר שני בניכם אתכם, ידמה שהיו להם בנים אחרים, אך בחר דוד באלו להיותם יותר חכמים ויותר ראויים מהאחרים, ולזה אמר אחר זה: הנה שם עמם שני בניהם אחימעץ לצדוק ויהונתן לאביתר.

[טו, ל]
ודוד עולה במעלה הזיתים –
זהו הר הזיתים שהיה אצל ירושלים אצל בית המקדש. וידמה כי לקדושת המקום ההוא היה דוד נוהג בהיותו שם להשתחוות שם לשם יתעלה, וזהו אמרו: אשר ישתחוה שם לאלהים.

[טו, לג]
והית עלי למשא -
יתכן שלא היה גבור והיה זקן והיתה מפני זה תנועתו כבדה.