[יח, א]
וישם עליהם שרי אלפים ושרי מאות –
כדי שיהיה סדור המלחמה באופן הראוי, כי הוא ממה שיש בו רושם נפלא בהגעת התכלית המבוקש במלחמה; ולזה צותה התורה בפרשת משוח מלחמה, לעשות זה בזה האופן, אחר שהוסרו משם האנשים היראים ורכי הלבב.

[יח, ג]
ועתה טוב כי תהיה לנו מעיר לעזור –
הנה זה העזר הוא שיעזרם בתפלתו לה' יתברך. ועוד, כי מפני שרצון חיל אבשלום לא היה, רק להמית דוד, לא יהיו משתדלים מאד בהריגת בני חיל דוד, אחר שאינם רואים שם דוד.

[יח, ה]
לאט לי לנער לאבשלום –
רצה לומר הסתיר בעבורי לזה הנער, שתמלט אותו אם יבא לידך, והנה עשה דוד זה, לפי מה שאחשוב כי הוא חשב שעונו בבת שבע סבב את כל זה, וכאילו היה אבשלום בזה הפועל בלי להביא גזירת ה' יתברך על דוד, במה שאמר לו: הנני מקים עליך רעה מביתך, ולזה ראה שאין לאבשלום פשע על זה והשתדל מפני זה בהצלתו.

[יח, ח]
ותהי שם המלחמה נפוצת על פני כל הארץ –
ידמה כי מפני נפילת ישראל ביד עבדי דוד נפל מורך בלבבם, והיו נפוצים אנשי המלחמה הנה והנה על פני כל הארץ עד שהרבתה חית היער להשחית בעם כמו מה שהשחיתה החרב.

[יח, ט]
והנה סבב השם שנקרא אבשלום לבדו לפני עבדי דוד מפני רוב פיזור חילו, והוא היה רוכב על הפרד ויבא הפרד תחת סכוך ענפי האלה הגדולה שהיתה ומרוב ההסתבכות עם מרוצת הפרד נתחזק ראשו ונאחז באלה, עומד שם באויר, והפרד אשר תחתיו עבר.

[יח, יב]
שמרו מי בנער באבשלום –
רצה לומר שמרו מי שיהיה מהם שלא ישלח ידו בנער באבשלום.

[יח, יג]
או עשיתי בנפשי שקר –
רצה לומר להעלים מהמלך המתתי אותו, הנה שום דבר לא יכחד ולא יעלם מן המלך, שלא יגיע אל דרישתו וידיעתו מרוב החקירה והדרישה.

[יח, יד-טו]
ויקח שלשה שבטים בכפו –
יתכן שיהיו גדולים וחזקים וחדים בראשם, ודמה בזה להמיתו בזולת חרב בתקעו אותם בלבו; ולפי שכבר היה עדיין חי בלב האלה, צוה יואב את נעריו נושאי כליו להכות אותו ולהמיתו.

[יח, טז]
כי חשך יואב את העם –
הנה מנע יואב את אנשי דוד מרדוף אחרי ישראל, כי לא היה רצונו להשחיתם, אך נתפייס בנפול אבשלום בידיהם.

[יח, יח]
את מצבת אשר בעמק המלך –
ידמה שבנה שם בנין גבוה, כי אמר אין לי בן בעבור הזכיר שמי, ואע"פ שספר שכבר היו לו שלשה בנים, יתכן שמתו אחר זה, ואז בנה זאת המצבת וקרא שמה יד אבשלום.

[יח, כ]
ובשרת ביום אחר –
רצה לומר כאשר יקרה דבר טוב ישמח בו דוד, אז אשלח הבשורה בפיך.

[יח, כב]
ולכה אין בשורה מוצאת –
רצה לומר שאין לך בזה בשורה מוצאת הצלחה וטוב למבשר, אבל היא כמו נקמה לו, כי בנו מת.

[יח, כט]
ויאמר אחימעץ ראיתי ההמון הגדול –
הנה כשראה אחימעץ בן צדוק שלב המלך דוד על אבשלום, מנע עצמו מלספר לו זאת הבשורה אשר יכאב לבו בה, ולזה התנצל ואמר שלא ידע בזה דבר, אך ראה ההמון הגדול לשלוח יואב את עבד המלך את הכושי, ואת עבדך - אמר זה אחימעץ על עצמו; וכאילו אמר שהאחר הבא הוא יודע אמתת הדברים, כי לולא זה לא שלחו יואב.