[ב, א]
ויהי אחרי כן וישאל דוד בה' לאמר וגו' עד וידבר דוד לה' את דברי השירה הזאת –
זכר שאחרי כן שאל דוד בה' אם יעלה באחת ערי יהודה ובאתהו התשובה בסוף שיעלה לחברון, ושם משחוהו בית יהודה למלך עליהם וכבר אמר דוד לאנשי יבש גלעד שישיב להם גמול טוב תחת החסד אשר גמלו לאדניהם לשאול, להשתדל לקחת גויתו וגוית בניו מחומת בית שן, וקברו אותם וזרזם שיחזקו ידיהם ויהיו לבני חיל למה שיצום דוד מהמלחמות.

[ב, ח-ט]
והנה אבנר בן נר המליך איש בושת על שאר השבטים זולתי שבט יהודה שהיו אחרי דוד.

[ב, י]
והנה זכר כי בן ארבעים שנה היה איש בשת בן שאול במלכו ושתים שנה מלך והנה אם לא מלך כי אם שתי שנים, יחוייב אחד משלשה דברים:
- אם שימתין אבנר להמליכו אחרי מות שאול חמש שנים וחצי, כי כבר מלך דוד בחברון על שבט יהודה לבדו שבע שנים וחצי, וזה רחוק מאד בעיני, כי כבר הוכרח אבנר להמליכו תכף מיתת שאול, כדי שלא יחזיק דוד בכל ממלכות ישראל.

והענין השני הוא, שימתינו ישראל להמליך דוד עליהם אחרי מות איש בושת חמש שנים וחצי, וזה גם כן רחוק מאד בעיני, עם שכבר מצאנו גם כן שכבר נתרצו ישראל להמליך דוד עליהם גם בחיי איש בושת, ולזה לא יתכן שימתינו להמליכו אחרי איש בשת.

והענין השלישי הוא שיהיה קצת זה הזמן בין מיתת שאול ובין מלכות איש בשת, ובין מלכות כל ישראל את דוד עליהם, וזה ג"כ רחוק, מפני הסבות הנזכרות בענינים הקודמים.

וידמה בעיני שאמרו: ושתים שנה מלך, הוא להעיר שמה שספר אחר זה מענין אבנר ויואב לא היה כי אם אחרי שמלך שתי שנים, ולזה יהיה דבק אמרו: ושתים שנה מלך לאמרו: ויצא אבנר בן נר ועבדי איש בשת בן שאול וגו'. והנה בשתי השנים הראשונים לא היתה מלחמה כלל בין דוד ובין זרע שאול, וגם עתה לא היתה שם מלחמה זולתי מה שהעיר אבנר מענין המלחמה, וזה לאות כי דוד לא הסכים לרדוף בית שאול וזרעו, אך שמר לו השבועה שנשבע לו שלא ישמיד את שמו, עם שכבר היה דוד מתעסק במה שהגיע לו מן ההצלחה, ולא רצה למהר את הקץ להגיע לו במהירות המלוכה, עד שרצה השם יתברך אשר לו נתכנו עלילות.

[ב, יד]
והנה הקל אבנר בהריגת הנערים והיה גמולו מדה כנגד מדה, והוא שכבר נפל בחרב בסוף הענין.

[ב, יט]
והנה היה רודף עשהאל אחר אבנר להרגו במלחמה, כי הוא היה בראש והמנהיג לאיש בשת, ובנפלו תגיע המלוכה לדוד בקלות.

[ב, כא]
וכבר אמר לו אבנר שיסור מאחריו ויטהו לו על יד ימינו או על שמאלו, ויאחז אחד מהנערים ויקח לו את חליצתו כי היה קשה בעיני אבנר להמית את עשהאל.

[ב, כג]
ובראותו כי לא סר מרדוף אחריו, הכהו אבנר באחרי החנית אל החומש והוא שכאשר הוכה האדם בו ימות בקלות - והוא המקום שמרה וכבד תלויים בו, כמו שפירשו רז"ל והנה היה בחנית ההוא חץ משני צדדיו, כדי שיוכל להכות בו לפניו ולאחריו.
והנה דקר אותו בחנית ההוא עד שיצאה החנית מאחריו ויפול שם וימות במקומו, או יהיה הרצון באמרו אל החומש כנגד הלב; והוא מענין: וחמושים עלו בני ישראל והרצון בו, חמושים מכלי זין, וכן הלב כלי זיין האדם, כי ממנו תולדת החום הטבעי, שהוא שומר מציאות האדם שיעור הזמן שאפשר בו שיחיה.

[ב, כד]
והנה היו רודפים יואב ואבישי אחיו אחרי אבנר שהרג עשהאל אחיהם, והעריבה השמש.

[ב, כה]
ונתחזק אבנר עם בני בנימן שהתקבצו אליו והיה גם כן עמם במקום חזק, כי היו על ראש גבעה אחת.

[ב, כו]
אז קרא אבנר אל יואב שיסורו מרדוף איש אחיו, כי אם ינצחו או ינוצחו כבר תהיה מרה באחרונה כמו שנתבאר מענין מלחמת השבטים עם בנימן על דבר פילגש בגבעה.

[ב, כז]
וענהו יואב כי אבנר היה סבת המלחמה במה שאמר: יקומו הנערים וישחקו לפנינו.

[ב, כח]
והנה סבב יואב שעמדו העם ולא רדפו אחרי בני ישראל, ולא יספו עוד להלחם אחר זה בזמן ההוא אך השתדלו כל אחת מהכתות לשוב לארצם בזריזות, להמלט מהכת האחרת אם תרדוף אחריהם; ולזה הלכו אבנר וסיעתו כל הלילה וכן הענין ביואב ואנשיו.

[ב, ל-לא]
והנה היה מהצלחת דוד שלא מתו מאנשיו זולת עשרים, ומאנשי אבנר מתו שלש מאות וששים איש