[כ, ג]
ויתנם בית משמרת –
רצה לומר בבית שתהיינה נשמרות שם, ויכלכלם שם ולא בא אליהם, לפי שכבר בא אליהם אבשלום בנו.

ותהיינה צרורות עד יום מותן אלמנות חיות –
הנה זה קרא להן בעבור היותן פילגשי המלך, ואין ראוי לאחר להשתמש בהן.

[כ, ד]
שלשה ימים ואתה פה עמוד –
רצה לומר שאחר שלשת ימים ישוב שם.

[כ, ה]
ויוחר מן המועד אשר יעדו. רצה לומר שנתאחר, שלא שב אל המלך לשלשת הימים.

[כ, ו]
ויאמר דוד אל אבישי –
לא רצה לומר זה ליואב, לפי שכבר העבירו מהיות לו שר צבא.

פן מצא ערים בצורות והציל עיננו –
הוא מענין אמרו: ויצל אלהים את מקנה אביכן והרצון בו, שאם מצא לו ערים בצורות להמלט שם, יבדיל ויפריש מהם שעינינו אליו, והוא להשיב אלינו כל מלכות ישראל, והוא ימשך לבבם אליו, וימנעו מהשיב לנו כל הממלכה.

[כ, ז]
והכרתי והפלתי –
הם שני משפחות שזכרנו שהיו מהם הסנהדרין בימי דוד. וזכר שכל שתי המשפחות האלו יצאו אחרי אבישי להשיב המלוכה לדוד.

[כ, ח]
חגור מדו לבושו –
הוא כמו אדמת עפר.

ועליו חגור חרב מצומדת על מתניו בתערה –
הנה הערים יואב שלא שם תער החרב תלוי כמשפט, אבל חבר אותה על מתניו בדרך שיפול החרב בקלות, וזה היה סיבה אל שלא נשמר עמשא מן החרב אשר ביד יואב, כי ראה שנפלה לו מעל מתניו.

[כ, י]
אל החומש –
אמרו צלע חמישית שמרה וכבד תלויין בה. וידמה שקרא חומש מענין חמושים והוא המקום אשר חזקו הטבע יותר מכל המקומות, והוא אשר שם משכן החיים והחום הטבעי, אשר ישולח ממנו לכל הגוף; והנה זה המקום הוא מקום הלב.

[כ, יב]
מתגולל בדם בתוך המסלה. רצה לומר שהיה מתגלגל ומתגאל בדם שיצא ממנו בתוך הדרך.

[כ, יג]
כאשר הוגה מן המסלה -
כאשר הוסר מן הדרך.

[כ, יד]
ויעבר בכל שבטי ישראל אבלה ובית מעכה –
רצה לומר כי עבר שבע בן בכרי אל אבל ובית מעכה, מדי עברו בכל שבטי ישראל למשוך אליו לב איש ישראל. והנה שם המקום נקרא אבל וקראו גם כן בית המעכה.

וכל הברים ויקהלו ויבאו אף אחריו -
אחשוב שהם אנשי בארות כי בארות היה מבנימן, וספר כי כל אנשי המקום ההוא נקהלו עם שבע בן בכרי לעזרו, וגם באו אחריו.

[כ, טו]
ויבאו ויצורו עליו -
הנה שמו עיר אבל במצור, בעבור שבע בן בכרי שהיה מורד במלכות.

וישפכו סוללה ותעמוד בחיל –
הנה החיל הוא החומה הפנימית, וזכר כי עם הסוללה הרסו החומה החיצונה, והיו משתדלים להשחית גם כן החומה הפנימית.

[כ, יח]
דבר ידברו בראשונה לאמר וגו' –
רצה לומר הנה ידברו בראשונה הבאים עם שבע בן בכרי למשוך לב העם אליו, והוא שישאלו באבל אם יסכימו אליהם בזה, ומפני דבריהם אלה האם השלימו אחריהם אנשי אבל, שאתה רוצה להשחית כל העיר, כאילו היו כלם מורדים במלכות?

[כ, יט]
אנכי שלומי אמוני ישראל –
הלא אנכי, אבל, שכנו בי השלמים לשמור אמונה שבישראל, ולזה לא הסכימו בני אבל לשבע בן בכרי, כי הם שומרים אמונים. ובהיות הענין כן, לאי זה סיבה תשחית עיר לא קטנה אבל היא אם, רוצה לומר שיש לה בנות והם הכפרים אשר סביבותיה. ועוד, למה תשחית את נחלת ה' מזולת סיבה תביאך אל זה?

[כ , כג]
ויואב אל כל הצבא ישראל –
רצה לומר אל כל הצבא צבא ישראל כי היה שר צבא.

ובניהו בן יהוידע על הכרתי ועל הפלתי –
רצה לומר שהיה מופלא שבבית דין, והיה ראש לסנהדרי גדולה; והוא היה כהן כאמרו: בניהו בן יהוידע הכהן וזה כבר ראוי שיהיה הגדול שבסנהדרין כהן, כאמרו בתורה: ובאת אל הכהן, אבל כוונתו ובאת אל הכהנים, והטעם כי לא תאבד תורה מכהן והוא מבואר שאין הרצון בכרתי צבא גבורים, כי כבר היה יואב שר צבא לכל ישראל.

[כ, כד]
ואדורם על המס –
הוא היה ממונה לגבות המס מהגוים, אשר היו למס ומישראל.

ויהושפט בן אחילוד המזכיר –
הוא היה מזכיר לאדורם את דבר המס, ושולח אותו לגבותו.

[כ, כה]
ושוא סופר –
לכתוב החשבונות האלו.

וצדוק ואביתר כהנים –
הנה ידמה שהעיקר היה צדוק הכהן, ואף על פי ששניהם היו משמשין בכהונה גדולה.

[כ, כו]
וגם עירא היארי היה כהן לדוד -
ידמה ששמהו דוד בממשלה מה לא נזכרה בזה; והוא לפי מה שאחשוב, עירא היתרי אשר נזכר בגבורי דוד והוא מבני יתר הישראלי לפי מה שאחשוב, או יהיה אחד מהכהנים ובחרו דוד לתת לו כל מתנותיו.