חלק חמישי
וידבר דוד לה' – עד סוף הספר.

[כב, א –כג, ז]
ביאור המלות.

[כב, ב]
סלעי ומצודתי –
הם ענין חוזק כי ברוב יהיו הבנינים החזקים על שן סלע, והמצודה הוא הבנין החזק. ומפלטי - רצה לומר ומציל אותי מהרעות אשר אני בהם. והרצון בזה ה' לי סלעי ומצודתי לא אצטרך למקום חזק ולמציל אחר.

[כב, ג]
אלהי צורי –
רצה לומר אלוה חזקי.

וקרן ישעי –
ותוקף ישעי. והמשיל התוקף לקרן כי הוא כלי לבעל הקרנים להסיר ממנו כל מזיק; ולפי שהוא ישתמש בה ג"כ להזיק, וזה דבר לא יתכן שייוחס לה' יתברך, אמר: קרן ישעי הוא, להושיע ולהציל מהרע כי ה' יתברך לא יעשה רע, אם לא מצד מה שהוא טוב. משגבי - רצה לומר חזקי ותקפי. ומנוסי - כמו שינוס האדם אל המקום הידוע לו שיתכן לו שימלט בו; כי אין לי מנוס זולתי אל ה' יתברך.

[כב, ד]
מהלל אקרא ה' –
רצה לומר, כשאקרא לשם יתעלה ואתפלל לו, הנה יהיה קודם זה מהולל, רצה לומר שאסדר שבחיו תחלה, כי בזה יתכן שתהיה התפלה נשמעת, כי בספור השבחים ישלם לאדם הדבקות עם ה' יתברך, ואז יתכן שתהיה תפלתו נשמעת מפני דבקות ההשגחה בו.

[כב, ה]
אפפוני משברי מות –
רצה לומר הקיפוני רעות שוברות, מובילות אל מות. או יהיה אפפוני מענין אף, והוא מענין פנים, כאמרו: ויפל לאפיו ארצה והרצון בו; שמו פניהם אלי ואפשר שיהיה משברי מות מענין אמרו: כל משבריך וגליך עלי עברו והרצון בו על צד המשל, גלי הים המביאים אל מות שמו פניהם אלי.

נחלי בליעל –
נחלי רשע והנה קרא נחלי רשע הנחלים השוטפים ורצים בכח, וזה כלו משל על הרעות הגדולות.

[כב, ו]
חבלי שאול סבוני –
כאבי מות סבבוני והנה קרא שאול מות כי הוא שם לקבר, וכאילו אמר שהכאבים ההם מובילים אל מות.

קדמוני מוקשי מות –
קדמו אותי אויבי לשים בדרכי אשר אני הולך מוקשים אכשל בהם, מוליכים אל מות.

[כב, ז]
בצר לי אקרא ה' ואל אלהי אשוע –
ידמה שכפל הענין במלות שונות כי זה דרך השירים. ואפשר עוד שהראשון יכוון שיקרא שם ה', והוא ההשתדלות בהשגתו יתברך באמצעות סדור שבחיו, כי זה הוא קריאת השם לו; ואחרי זה היה מתפלל לה' יתברך, ובזה האופן עלתה שועתו באזני ה' יתברך, ואם חזקה מאד מדרגתו ממדרגת האדם.

[כב, ח]
ויתגעש ותרעש הארץ –
הגעש והרעש הוא דבר אחד. מוסדות השמים - הם מקומות הארץ, כי הם כמו מוסדותיהם להיות תנועותיהם סביב המרכז, ואמר עליהם שירגזו וירעשו מצד היות האש בבטן הארץ, וזהו אמרו: כי חרה לו - והוא מענין חום ושרפה על רוב הכעס. וזה כלו משל על הנפלאות שהיה עושה השם יתברך בעבור הצלת דוד מאויביו. ויתכן שרמז באמרו: ומוסדות השמים על מוסדות ההרים, כי הם גבוהים, ולזה תארם בשם שמים, כאמרו אשר תעוף בשמים וידמה שענין כן, לפי שכבר נמצא תמורת זה בספר תהלים וממוסדי הרים.

[כב, י]
ויט שמים וירד –
רצה לומר שהוא הטה שמים אל מה שרצה שיגיע בנמצאות השפלות להציל דוד, ויורה הפעלה הנאצלת ממנו על זה. או רצה בזה, והוא הנכון יותר שהוא כאילו נטה מהשמים, אשר שם משכנו לפי מה שיחשב, וירד בנמצאות השפלות, להשגיח בי. ולרוב החשך והאפל אשר בנמצאות השפלות, האלו קראם ערפל, ולזה אמר וערפל תחת רגליו.

[כב, יא]
וירכב על כרוב ויעף –
אמר כי ה' יתברך רכב על כרוב, והוא השכל הפעל, שהוא מלאכו השלוח ממנו להשגיח על אישי האדם, כמו שנתבאר בספר מלחמת ה', והנהיג אותו אל שישגיח בדוד. ומרוב מהירות הגלות פעלתו, אמר שכבר עף על כנפי רוח ללכת אליו במהירות.

[כב, יב]
וישת חשך סתרו סביבותיו סכתו –
אמר זה על צד המשל, למה שהמציא ה' יתברך להיות לסכה ולמחסה לדוד מאויביו.

חשרת מים עבי שחקים –
רצה לומר קשור המים בעבים, ואמר זה, לפי שמהם יצאו המים והם בו בכח, וכאלו יאמר, שמה שהמציא ה' יתברך מזה, הוא מכוון תחלה להשפיע טוב לדוד ולהצילו, כמו שהמים היורדים מהעבים הם מצמיחים הצמחים; ובו גם כן מה שיקרה בו רע והשחתה לאויבים דרך משל, כמו הברק והאש היוצא מהאיד הקיטורי, שלפעמים ירד המטר וירדו עמו הברקים והאש והברד, ויתחדשו הקולות המרעידים והרעמים.

[כב, טו]
וישלח חצים ויפיצם –
הם האשים הבוערים שירדו בחוזק מהענן, לאמש בלע"ז, והם גם כן מתחדשים מגוף הברק, ולזה אמר: ברק ויהם.

[כב, טז]
ויראו אפיקי ים –
הם מעמקי ים.

יגלו מוסדות תבל –
הם המקומות השפלים שאצל מרכז הארץ, כאילו יאמר שהדברים הנסתרים שלא חשב איש שיתחדשו, נתחדשו באלו הפעולות הנפלאות השופעות מה' יתברך. והמשל: כי לא חשב איש שיתחדש מה שנתחדש לשאול ולבניו בהר הגלבוע, אשר נגלה בו מה שרצה ה' יתברך לתת הממלכה לדוד, שאם נשאר יהונתן, לא היה דוד חולק עמו על דבר המלוכה, ולזה סבב ה' יתברך שמתו יחד; וגם ענין איש בשת לא עלה בלב אדם שיהיה כך, רצה לומר שתתחדש מריבה בינו ובין אבנר, ויקומו עליו אנשים להרגו על משכבו בביתו.

[כב, יז]
ישלח ממרום יקחני –
ישלח ממרום מה שיקחני וינהגני על חפצי.

[כב, יט]
יקדמוני ביום אידי –
רצה לומר יקדמוני הרע ביום אידי להוסיף רעה על רעה, כמו הענין בזיפים בעת היותו נרדף משאול, וכמו הענין באחיתופל, שהיה יועץ אבשלום להמית אביו בעת שפלתו והיותו נרדף.

[כב, כב]
ולא רשעתי מאלה –
רצה לומר לא רשעתי לנטות מאלהי אך שמרתי כל מצות ה' יתברך. והנה הרשע הוא הנטייה מדבר הראוי, כמו שהצדק הוא ההליכה בדרך הראוי.

[כב, כג]
כי כל משפטיו לנגדי –
רצה לומר כי כל משפטי ה' יתברך הם לנגד עיני תמיד להנהיג עצמי בהם.

וחוקותיו לא אסור ממנה -
רצה לומר כי חקותיו הם תמיד לנגדי, ובכלל: הנה לא אסור מן התורה כלל, או יהיה שבאמרו ממנה אל מה שאמר: יגמלני ה' כצדקתי, והרצון בזה שלא יסור מן הצדקה.

[כב, כד]
ואשתמרה מעוני –
רצה לומר שנשמרתי מעון ותהיה היו"ד נוספת. או ירצה בזה, כי כשעלה בלבי לחטוא בדבר נשמרתי מאותו עון ולא הוצאתי לפועל מחשבתי הרעה. או ירצה בזה, שאחר שחטאתי בדבר בת שבע ושבתי אל ה' יתברך מאותו עון, הנה נשמרתי מאותו עון שלא יגיעני נזק בעבורו; או נשמרתי מחטא אחר זה, במה שידמה לאותו עון.

[כב, כו]
עם חסיד תתחסד –
אמר שה' יתברך עושה חסד לחסידים, לא יענשם בחטאיהם באופן ענשו זולתם; וכאילו אמר זה על החסד שעשה לו ה' יתברך בדבר חטאת בת שבע, והנה על חטאת קטן ממנו נענש שאול העונש הנפלא שנזכר בזה הספר. ואמנם היה זה כן, כי דוד היה רצונו שלם עם ה' יתברך, ומשתדל תמיד לעשות הישר והטוב בדברים; וזה מבואר מספורי דוד אשר תמצא מהם מה שיורה על חסידות דוד הוראה נפלאה, אלא שנתגבר יצרו עליו על דבר בת שבע, ולא יכול לנצח אותו.
ואולם שאול נמצא ענינו בהפך זה, עד שכבר תמצא ששאול היה רוצה להכחיש דברי הנביא כשגנה אותו על חטאו, ולא היה בוש מזה, ואולם דוד הודה תכף ואמר: חטאתי לה'.

[כב, כח]
ועיניך על רמים תשפיל –
רצה לומר עיניך על רמים להוכיחם עד שתשפילם.

כי אתה נרי ה' –
רצה לומר להאיר לי מחשך הצרות.

[כב, ל]
ארוץ גדוד –
אשבר וארוץ חיל רב. אדלג שור - אקפץ החומה באופן שלא תמנעני מהכנס לעיר להכניע אויבי.

[כב, לא]
האל תמים דרכו –
רצה לומר שדרך תורתו במצות ובאזהרות הוא שלם ונגלה התועלת, ואמרת ה' - והוא ספורי התורה היא צרופה, רצה לומר שאין בה דבר שיהיה במדרגת הסיגים והדבר שאין בו תועלת. או יהיה הרצון באמרו תמים דרכו, שפעלו ודרך הנהגתו בזה העולם השפל הוא תמים ושלם, ואמרתו והיא התורה - היא צרופה שאין בה סיגים ודבר ללא תועלת.

[כב, לג]
האל מעוזי חיל –
רצה לומר האל הוא מעוזי מעוז חיל, והרצון בו מעוז נפלא. או ירצה בזה הנה האל הוא מעוזי לתת לי חיל; וידמה שכן הוא, כי כבר אמר בספר תהלים תמורת זה האל המאזרנו חיל.

ויתר תמים דרכי –
רצה לומר כל כך מהר להגיע אלי הטוב, עד שהוא כאלו יתר ויקפץ דרכי אל המקום היותר שלם ותמים.

[כב, לד]
וזה מבואר שכן היו הצלחותיו עם רודפיו, כמו שמצאנו בשאול ובאבשלום, ולזה אמר: משוה רגלי קלות לרוץ כאילות, ועם קלות המרוץ ההוא יעמידני על הצלחות רוממותי.

[כב, לה]
ונחת קשת נחושה זרועותי –
רצה לומר והוריד קשת נחושה כל אחד מזרועותי, ואף על פי שהיתה הקשת ההיא חזקה וקשה מאד להכפף, כאילו היא מנחושה שהוא הברזל היותר קשה; וענין ההורדה בקשת היא הורדת ראשי הקשת בכפיפתו, כדי לירות בו חצים. או יהיה חסר יתר, ויהיה הרצון והוריד יתר קשת נחושה כל אחד מזרועותי וענין היתר היא שיורידוהו אל המקום מהקשת המוגבל לירות משם חצים.

[כב, מב]
ישעו ואין מושיע –
רצה לומר יפנו אל ה' יתברך שיושיעם, ואין מושיע.

[כב, מג]
ארקעם –
הוא מענין ורקע ברגלך, והרצון בו ארמסם.

[כב, מד]
ותפלטני מריבי עמי –
רצה לומר והצלתני מהמריבים עמי, כמו שאול ונבל ואחיתופל ואבשלום.

תשמרני לראש גוים –
פירושו תשמרני להשים אותי לראש גוים. ואמר כן, כי גוים רבים היו עובדין אותו.

[כב, מו]
יבולו –
ילאו, מענין נבול תבול. או יהיה מענין הבלוי וההשחתה.

ויחגרו –
רצה לומר ויפחדו מהמקום שהם נסגרים בו, רצה לומר כי מחדרים תהיה להם אימות מות. או יהיה הרצון בזה, שהם יחגרו כלי מלחמה מהמקום שהם נסתרים בו, אך לא יצאו חוץ להלחם לרוב פחדם.

[כב, מז]
חי ה' וברוך צורי –
רצה לומר ה' העוזר אותי הוא חי וקיים, ומי שהוא תקפי וחזקי הוא ברוך על כל ברכה ותהלה, ולזה אין לי לירא שיחדל עזרו ממני; והאלהים שהוא תוקף ישעי הוא רם על כל רמים, ולזה לא אירא שתקצר ידו מלהושיעני.

[כב, מט]
ומקמי תרוממני -
רצה לומר שתשימני נשא ורם בממשלה יותר מקמי; והנה אמר זה כנגד שאול ואבשלום. או היה הרצון בזה ומקמי תסתירני ותגביהני שלא תחול בי ידם.

[כב, נ]
אודך ה' בגוים –
רצה לומר בפרסום לעיני הגוים.

[כב, נא]
מגדול ישועות מלכו –
רצה לומר שהוא תוקף ישועות מלכו, והוא דוד, כמו המגדל שהוא תוקף העיר.