ואלה דברי דוד האחרונים -
רצה לומר אחר סיימו דבר ספר תהלים בכללם, ואחר זכרו דברי השירה בזה המקום חתם דבריו בזה המקום, חתם דבריו בזה המאמר: נאם דוד בן ישי ונאם הגבר הקם על כסא המלוכה, אשר משחו אלהי יעקב בשמן המשחה על יד נביאו, והוא נעים הזמירות, שחבר אלו הזמירות הערבות הנכללות בספר תהלים, שהם זמירות ישראל; כי כל הזמירות שישבחו ישראל, ישבחו השם יתברך באלו הזמירות.

[כג, ב]
הנה רוח ה' דבר בי בחברי הזמירות ההם, ודברו היה על לשוני ומפיו חוברו אלו הזמירות; רצה לומר שכבר חוברו ברוח הקדש.

[כג, ג]
הנה כבר אמר אלהי יעקב ותקפו שאהיה מושל באדם, מפני היותי צדיק ומושל ביראת אלהים.

[כג, ד]
והנה זריחת אורי והצלחתי תהיה כאור בקר כעלות השחר, שיזרח השמש אחר האור ההוא בדרך שיהיה האור הולך ונוסף, כן ממשלתי תחזק תמיד. או ירצה בזה שיהיה כאור בקר בזריחת השמש, שהוא אור שלם ואחר זה מתמיד ונוסף, והמשילו לשמש לפי שהוא קיים, וכמו זה מלכותו קיים, ולזה אמר: וכסאו כשמש נגדי.

בקר –
שלא יסתר בו השמש בסבת העבים שיסתירוהו, כמו שהיה הענין במלכות ירבעם וחבריו, שלא היה במלכות ההיא אור כלל על דרך האמת, והיה האור הנראה מהעבים אשר אין להם קיום כלל. ולא יהיה גם כן האור ההוא מנגה, שתתחדש ההארה ההיא מנגה שיתחדש ממטר, כשהיה בענן שיצא ממנו המטר איד קיטורי באופן שיברק הברק, כי האור ההוא הוא סר תכף. וכן היה הענין במלכות שאול שעמדה זמן מועט, כמו דשא מארץ שמהרה יצמח ומהרה ייבש.

[כג, ה]
הנה לא כן בית מלכותי עם אל כי ברית עולם שם לי להיות המלוכה לי ולזרעי, הנה הברית הזאת סדורה וערוכה בכל אשר תמשך לו הגדולה מזרעי לא תפקד מהם הממשלה כי יהיה לישראל כל ישע וכל חפץ וזה יהיה בעת שידבקו בה' יתברך ויתנהגו בדרכי התורה כי לא תקצר יד ה' יתברך מהגיע להם אז כל ישע ואף על פי שמצד ההשגחה הכוללת לא היו ראוים לו כי מצד ההשגחה הפרטית יושיעם בכל עת ויגיע להם כל חפצם והיא שמורה לזרעי אם תפסוק מלוכה בישראל וזה יהיה כאשר לא יצמיח ישראל רצה לומר בעת שיסורו מאחרי ה' יתברך כי אז לא תתקיים להם מלוכה וה' יתברך ישמרנה לזרעי כי מזרעי יצא מלך ימלוך בישראל הוא ובניו כל הימים כמו שהתבאר בזולת זה המקום מדברי הנביאים ואולם אנשי הרשע כמו ירבעם וחבריו שימלכו ברשע לא ביראת אלהים כמו הענין במלכותי הנה הם כקוץ מונד כלהם שלא יקחוהו האנשים ביד ליראתם פן תנקב ידם וגם לא יקרב אליו כי מצד תנודתו יבא אל היד ויזיקה כן האיש שיקרב בבני הבליעל ינקב וימלא גופו ברזל החנית והעץ אשר הוא תקוע בו כי מרוב השחתתו הקרבים אליו לא יספיק לו ההכנס הברזל בגוף אבל יכניס שם אחריו עץ החנית, ובסוף הענין כשתשבת מלכותם שרוף ישרפו ולא ישאר מהם שארית.

[כג, ח]
יושב בשבת תחכמוני –
ידמה שזה היה לשבח עדינו העצני, וכן היה הענין בשאר התארים שזכר לו בזה המקום. ואחשב שנקרא יושב בשבת תחכמוני, כי מרוב אהבתו החכמה היה שובת מכל מלאכה אחרת, ומתעסק תמיד בקנין החכמה.

ראש השלישי –
תארו בזה התאר, לפי שהיה ראש באלו השלשה גבורים שזכר תחלה, והם עדינו העצני אלעזר בן אחחי, שמה בן אגא הררי.

[כג, ט]
בחרפם בפלשתים –
ידמה שהם היו מחרפים בפלשתים, להתפאר עליהם שלא יוכלו להם במלחמה, כמו שהיה מחרף גלית הפלשתי מערכות ישראל.

[כג, י]
עד כי יגעה ותדבק בחרב –
הנה יגעה ידו מרוב התנועה וההכאות שהכה בפלשתים בתוקף ודבקה בחרב כי סר מהאצבעות כח הפשיטה, ונשארו כפופים; או היה זה מרוב הדם הנאחז ביד; והבאור הראשון הוא נראה יותר. אך לפשט - רצה לומר לפשט החללים.

[כג, יא]
ויאספו פלשתים לחיה –
רצה לומר שכבר נאספו לקחת המחיה מהשדה, והיא התבואות ומיני קטנית, ומה שידמה לזה ממה שהוא מזון.

[כג, יג]
וירדו שלשה מהשלשים ראש –
רצה לומר שכבר ירדו שלשה שהיו ראש מהשלשים גבורים שנזכר אחר זה. וחית פלשתים - היא עדת פלשתים.

[כג, יד]
ומצב פלשתים –
הם האנשים ההולכים לפני החיל, והם בעלי הצנות.

[כג, טז]
ויסך אותם לה' –
מזה המקום למדנו שכבר ינסכו מים לה' יתברך, שאם לא היה נעשה זה במקדש, לא היה דוד מנסכם לה'. ולפי שלא מצאנו מקום יותר ראוי לזה הנסוך מחג הסוכות, וזה לסבות:
האחת - כי ה' יתברך בחר אז שיקחו מהצמחים הגדלים על המים, כאמרו: וענף עץ עבות וערבי נחל.
והשנית - כי אז ראוי לבקש המים מה' יתברך, וכמו שיקרבו העומר בפסח לבקש ברכת הקציר, והבכורים בעצרת לבקש ברכת פירות האילן, כן יקרבו המים בחג הסוכות לבקש מהשם יתברך ברכת הגשמים, כי אז יבא עת הזריעה ויצטרכו לגשמים;
והשלישית - כי שם לבד תמצא ההערה בתורה על רבוי הנסכים, הנה ראוי שיהיו אלו הנסכים בחג הסוכות, וכבר עמדו על אמתת זה בבית שני שהיו שם כמה נביאים, ועשו העבודה בחג הסוכות בזה האופן.

[כג, יח]
ואבישי אחי יואב בן צרויה הוא ראש השלשה –
רצה לומר, שהוא היה היותר נבחר מן השלשה, שהיו ראש לשלשים הגבורים הנזכרים אחר זה.

[כג, יט]
מן השלשה הכי נכבד ויהי להם לשר ועד השלשה לא בא –
רוצה לומר שהוא היה נכבד מן השלושה שהיו ראש לשלושים הגיבורים, והיה להם לשר, אך לא בא למעלת השלשה הראשונים, שהיה עדינו העצני ראש להם.

[כג, כ]
ובניהו בן יהוידע בן איש חיל רב פעלים מקבצאל –
הנה תאר אותו, שמעלת הגבורה באה לו מאבותיו, ולזה אמר עליו שהוא בן איש חיל, רצה לומר שאביו היה גבור חיל והיה רב פעלים בענייני הגבורה, כי עשה פעולות רבות מיוחסות לגבור, והוא היה מעיר קבצאל שהיתה לגורל בני יהודה. והנה הכתוב בזה בן איש חי, הנה הרצון בו; גבור, כי הגבור יראה בו פעל החיות יותר מזולתו; ומזה ג"כ אמרו: כי חיות הנה רצה לומר רבות הכח והגבורה.

הוא הכה את אריאל מואב -
הנה המגדל החזק יקרא אריאל, ולזה נקרא בית המקדש אריאל והרצון בו, שהוא הכה אנשי המגדלים החזקים ההם שהיו במואב. והמלה מורכבת מארי ומאל, וענינו ארי תקיף, כי הארי הוא רב הגבורה. ואפשר גם כן שהיה בהם צורת אריה, להורות על התוקף והחוזק.

והוא ירד והכה את הארי בתוך הבור ביום השלג –
אמר ביום השלג, להורות על רוב גבורתו, שעם היות כחו אז חלוש מצד תגבורת הקור, והיה ג"כ בתוך הבור, ששם ישלוט הקור יותר לקרירות המקום ההוא, ולא היו לו ולאריה מנוס שלא ישחית האחד את האחר, עם כל זה ירד בניהו בן יהוידע הכהן הגדול, ולא ירא שיזיקהו הארי בירידתו שם, והכה הארי לרוב גבורתו.

[כג, כב-כג]
ולו שם בשלשה הגבורים –
רצה לומר שכבר היה לו שם בשלשה הגבורים האלו שהיו ראש מהשלושים, אך מדרגתו לא בא אל מדרגת השלשה גבורים האלה ולזה לא נמנה עמהם, ולא נמנה גם כן עם השלשים כי היה יותר נכבד מהם.

וישימהו דוד אל משמעתו –
רצה לומר ששם אותו אחד ממשרתיו הסרים אל משמעתו. והנה לא היה בניהו בן יהוידע מן השלשה שהיו מן השלשים ראש, אך היותר נכבד מהשלשים; ולזה היה מנינם בכללם ל"ז. הג' הראשונים שהיה עדינו העצני ראש להם, והג' השניים שהיו מהשלשים ראש; ובניהו בן יהוידע שהיה ענינו ממוצע בין השלשה ובין השלשים; ושלשים הגבורים; והם ל"ז אך לא זכר בזה המקום השלשה הגבורים השניים כי אם אבישי, ולזה לא תמצאם בזה המספר כי אם ל"ה.