[ג, א]
וכן התמיד הענין כל ימי המשך המלחמה בין בית שאול ובין בית דוד, שכבר היה דוד הולך וחזק ובית שאול הולכים ודלים.

[ג, ה]
לעגלה אשת דוד –
אמרו ז"ל כי מפני זה אמר אשת דוד בזו לבד מבין האחרות, כי היא היתה בלתי ראויה כי אם לדוד, לפי שהיתה אשת שאול כמו שאמר: ואתנה לך את בית אדניך ואת נשי אדניך בחיקך והנה אלמנתו של מלך אינה ראויה כי אם למלך, וידמה גם כן כי הנשים אשר לקח בירושלם והפילגשים, כמו שאמר אחר זה היו קצתם מבית שאול.

[ג, ז-יב]
והנה סבב ה' יתברך אשר לו נתכנו עלילות, שנולדה קטטה בין אבנר ובין איש בושת והשתדל מפני זה אבנר להמליך דוד על כל ישראל, כי מה' היתה לו המלוכה.

[ג, יג]
וראוי שלא יעלם ממנו שלא נטמאה מיכל עם פלטי בן ליש שאם הדבר כן היתה אסורה לדוד; ואולם מה שזכר הכתוב מבני מיכל, הם מבני מרב אחותה ומיכל גדלה אותם, ולזה אמר שילדה אותם לעדריאל המחולתי שהיה בעלה של מירב.

[ג, כז]
והנה המית יואב את אבנר במרמה כי הביאו תוך השער לדבר אתו בשלוה ובבטחון, והכהו אל החומש להנקם ממיתת עשאל אחיו.

[ג, כט]
והנה היה רע מאד בעיני דוד מה שעשה יואב, ולזה קללו בזאת הקללה הנפלאה, והוא שלא יכרת מבית יואב זב ומצורע ומחזיק בפלך - מצד חולי הרגלים וחולשת הגוף, כי אלו האנשים חשובים הם כמת, כי אין פעולותיהם הטבעיות המסודרות מהנפש אשר תשימם חיים באופן ראוי; ולזה המשיל המצורע למת באמרו: אל נא תהי כמת. וכן חסר לחם הוא חשוב כמת, כי אין לו מה שיחיה הוא עצמו.

[ג, לב-לח]
והנה בכה דוד בכי גדול וקונן אל אבנר ולא טעם לחם כל היום ההוא, לשתי סבות:
האחת לפי שהיה קשה בעיניו מאד הריגת אבנר שהיה שר וגדול בישראל עם היותו בברית עמו; והסיבה השנית כדי שיכירו ישראל כי לא היתה מהמלך להמית את אבנר, כי היה זה ממה שירחיקם מאד להמליכו עליהם, רצה לומר בראותם כי המית שר וגדול כמהו.