[ה, א-ה]
והנה אחר זה נתקבצו כל שבטי ישראל אל דוד בחברון, ויכרות להם המלך דוד ברית בחברון, כי שם היתה במה לזבוח שם זבחים כמו שנתבאר בדברי אבשלום, וימשחו את דוד למלך על כל ישראל, ואז נעתק דוד מחברון ללכת ירושלים.

[ה, ו]
והנה היה היבוסי יושב בירושלים, ולא יכול דוד להוציאם משם, בעבור שבועת אברהם לאבימלך שהיתה כתובה בצלמים אשר שם, שהם עורים ופסחים, כי עינים להם ולא יראו רגלים ולא יהלכו. ואפשר שהיו הצלמים ההם בצורת עור ופסח; העור - להורות על ברית יצחק שבסוף ימיו כהו עיניו מראות, והפסח - בעבור יעקב שהיה צולע על יריכו; ועשו זה להורות שכבר נשתלש להם זה הברית עם האבות בכללם, ולזאת הסיבה אמר היבוסי לדוד לא תבא הנה אם לא הסירות תחלה העורים והפסחים שבהם זכירת זה הברית, כאילו יאמר לא יבא דוד הנה, כי לא יוכל להסיר אלו הצלמים שבהם זכירת זה הברית.

[ה, ז]
וילכד דוד מהיבוסי את מצודת ציון היא עיר דוד.

[ה, ח]
ואמר דוד ביום ההוא כל מי שיכה יבוסי ויגע בצנור והוא המרזב שנשפכים ממנו המים - וישחית עם השחתתו את הצנור הפסחים והעורים שהם שנואי נפש דוד מצד שימנעוהו מלבוא אל הבית, יהיה לו גמול כך וכך; ולא פירש. על כן היו אומרים יש שם עור ופסח הנה באמת זה ימנע דוד מלבא אל הבית והנה אפשר השחתתו בזה האופן מזולת הסרת הברית אשר כרתו האבות, כי הוא ישחית הבנין אשר בו הצנור, ובהשחתתו ישחתו הצלמים האלו.

ואפשר שנאמר בפירוש זה הענין, שהוא אפשר שהוא שם מקום אחד, אי אפשר שיכנסו בו אם לא יעברו לפני אלו הצלמים, והיו אלו הצלמים עשויים באופן מהתחבולה, שיניעו מקלות של ברזל רבי המשקל תנועה חזקה, בדרך שלא יוכל אדם לעבור שם כדי שלא יכו אותן הצלמים באותן המקלות.
וכבר שמענו שכבר נעשו צלמים כאלה בקצת המקומות, והנה המצאת כמו זאת התחבולה, אין בה מהקושי, למי שיבין בחכמת המשקולות ובהנעה במים וברוח ובכסף חי, ואין הנה מקום החקירה לבאר איך יתכן זה. והנה עשו אותם הצלמים בדמות עורים ופסחים, לפי שמדרך העורים והפסחים שיהיה להם מקל יהיו נשענים בו.
והנה ידמה שאצל הצנור היו אלו הצלמים והיו מוציאין המים מפיהם, והיה נכנס מהמים בהם מה שהיה בו רושם מהנעת אלו המקלות, ולזה היה צריך כל איש להשמר שלא יכנס שם. ובהכות האיש בצנור בדרך שלא ישפכו המים לאותן הצלמים, יקל יותר להשחית אותן הצלמים.

[ה, ט]
וישב דוד במצודה –
שלכד ואחשב שחפרו סביבה לחזק העיר ההיא ומלאו החפירה המים, כמו שעושין האנשים היום לחזק העיירות, שלא יכנסו האנשים בקלות, ולזה נקרא המקום ההוא מלוא. והנה בנה דוד סביב מהמלוא וביתה, רצה לומר שבנה חומה לפנים מהמלוא מקפת בכל הבנינים אשר בעיר ההיא כמנהג.

[ה, יב-יג]
וזכר כי מפני שידע דוד כי הכינו ה' למלך על כל ישראל וכי נשא ה' יתברך ממלכתו בעבור עמו ישראל, רצה לומר מאהבתו אותם, הנה לקח עוד דוד פילגשים ונשים מירושלם והוליד בנים ובנות. ואחשוב שעשה זה, כדי שיהיה בהם אחד אשר יהיה ראוי למלוך על זה העם הקדוש ויהיה נאהב לה' יתברך.

[ה, יז]
והנה זכר שכבר נאספו פלשתים לבקש דוד ושאל דוד את פני ה' ונלחם בהם והכניעם, וקרא שם המקום אשר הכם בעל פרצים כדי להזכיר הנס.

[ה, כא]
וזכר שכבר עזבו שם עצביהם ושרפום דוד ואנשיו שלא יהנו האנשים בהם, כמו שצותה התורה.

[ה, כב]
עוד זכר שאחר זה הוסיפו עוד פלשתים לעלות להלחם עם דוד.

[ה, כג]
ושאל דוד את פי ה' אם יעלה עליהם להלחם בהם, ובאתהו המענה שלא יעלה עליה' אם לא בתחבולות, באופן שלא ירגישו בבאו; ולזה אמר שיסוב אל אחריהם בדרך שיבא להם ממול בכאים הם מוריי"ש בלע"ז, והם אילנות רבי הענפים והעלים - ויהיה זה סיבה שלא ירגישו בהם הפלשתים בבאם.

[ה, כד]
וגם שם ימתין שיבא רוח יניע ראשי הבכאים בדרך שישמע בהם כמו קול צעדי המתנועעים, כי זה יהיה סיבה שיחשבו פלשתים בשמעם קול צעדי דוד, שהוא קול תנועת ראשי הבכאים, ולא יהיו נשמרים ממנו כלל; ולזה צוהו השם שיתנועע אז במהירות ויפול עליהם, כי בזה האופן מן התחבולות ינצחם, והנה לפי מה שאחשוב צוה זה ה' יתברך, לפי שנגלה לו כי היה ראוי שינצחו הפלשתים אז את דוד לפי המערכת, לולי זאת התחבולה, ואע"פ שהיה ה' יתברך יכול לנצח על הדרך המופת הפלשתים, הנה לא יעשה ה' יתברך המופתים כי אם במקומות ההכרחיים כמו שזכרנו פעמים רבות.