[ו, ב-ג]
עוד זכר שכבר התעורר דוד להעלות ארון האלהים מבית אבינדב אשר בגבעה, וירכיבוהו אל עגלה חדשה; ובזה שגגו כי כבר נזכר בתורה שאין ראוי לשאת ארון האלהים כי אם בכתף, אמר על בני קהת: כי עבודת הקדש בכתף ישאו. גם שגג עוד עוזא, כי הוא לא היה לוי ולא היה לו רשות לאחוז בארון האלהים; גם ללוים לא הותר זה, אבל ישאו במוטות; ולזה פרץ השם פרץ בעוזא, כמו שנתבאר בספר דברי הימים קצת ביאור, אמר: כי למבראשונה לא אתם פרץ ה' בנו וגו'.

[ו, ט]
והנה ירא דוד מפני זה להביא אליו ארון האלהים מצד יתרון קדושתו, כי אולי לא יוכל להשמר מן השגגה בשמירתו בקדושה.

[ו, יא-יב]
וכאשר נתבאר לו שברך ה' את בית עובד אדום הגתי בעבור ארון האלהים שישב בביתו שלשה חדשים, אז הביא דוד את ארון האלהים אל עיר דוד על יד הלויים כמשפט.

[ו, טז]
והנה מרוב השמחה היה דוד מרקד ומפזז לפני ה' כאילו לא היה מלך, ולזה בזתהו בלבה מיכל בת שאול.

[ו, יז]
והנה לתת תודה לה' יתברך הקריב דוד כמה קרבנות אז בהוליך הלוים ארון ברית ה', ובסוף הענין בבא ארון ה' למקומו אשר הכין לו דוד, העלה עולות ושלמים לכבוד השם יתברך לפי מה שאפשר.

[ו, יח-יט]
ואחר זה ברך דוד את העם בשם ה' צבאות ונתן לכל אחד מנה יפה לאכול ולשתות, והנה אשפר אחד הרצון בו לפי מה שבארו ז"ל, אחד מששה בפר. ולפי הפשט נראה שהיתה מנה יפה נהוגה לתת לאיש אחד לסעודות הגדולות - וענינו מענין שפרה עלי והאל"ף נוסף - רצה לומר שהיתה המנה הזאת בתכלית היופי לפי המנות הנהוגות לתת, והנה היופי בזאת המנהה הוא גדלה, כי אשר ישתדלו לעשות הפעולות היפות, ישתדלו לתת כמו אלו המנות הגדולות לאורחים הבאים אצלם.

[ו, כ-כא]
והנה מיכל בת שאול דברה שלא כהוגן אל המלך, ונתבאר מדברי דוד שמה שעשה עשה כהוגן לכבוד ה' יתברך, והמשיך בדבריו מה שהכאיב לבה בו, כי זה הגמול היה ראוי לה על מה שהטיחה דברים כנגד דוד, רצה לומר מה שבחר ה' יתברך בו מאביה ומכל בית אביה.

[ו, כב]
והיה מפרי דבריה שאמר לה דוד וכללה עם האמהות, ולזה אמר: ועם האמהות אשר אמרת עמם אכבדה. וכבר אמר והודה שכבר רמז בזה המאמר אל מיכל, מה שאמר אחר זה: ולמיכל בת שאול לא היה לה ולד עד יום מותה, כאילו יאמר שזה המאמר היה סיבה להמנע ממנה פרי בטן, כי לא אהב אותה דוד באופן שהיה אוהב אותה קודם זה.