פרק א, ב
והנה איש בא מן המחנה. יש בפסיקתא שזה דואג. ואינו מיושב על לבי.

פרק א, ט
אחזני השבץ. [תרגום] אחדני רתיתא. ומדרש אגדה (ראה ילקוט שמעוני רמז קמא,) משום עון הכהנים שהרג, וכתוב בהן (שמות כח ד,) כתנת תשבץ. כי כל עוד נפשי בי. מהר ומותתני, טוב לי שתמותתני אתה, ואל יהרגוני אלה ויתעללו בי.

פרק א, י
ואצעדה אשר על זרועו. [תרגום] וטוטפתא דעל דרעיה.

פרק א, טז
דמך על ראשך. [תרגום] חובת קטולך תהי ברישך, אין עונש במיתתך אלא לעצמך.

פרק א, יח
ויאמר ללמד בני יהודה קשת. ויאמר דוד, מעתה שנפלו גבורי ישראל, צריכין בני יהודה ללמדם מלחמה ולמשוך בקשת. הנה כתובה על ספר הישר. הלא היא כתובה על ספר בראשית שהיא ספר ישרים, אברהם יצחק ויעקב, והיכן רמיזא, (בראשית מט ח,) ידך בעורף אויביך, איזו היא מלחמה שמכוין בה ידו כנגד פדחתו שהוא מול ערפו, הוי אומר זה קשת.

פרק א, יט
הצבי ישראל על במותיך חלל. מצבן של ישראל, על תוקף מעוזכם נפלתם חללים, כן תרגם יונתן.

פרק א, כא
הרי בגלבוע. ההרים שבגלבוע. ושדי תרומות. [תרגום] לא תהי בכון עללא כמיסת דיעבדון מניה חלתא. כי שם נגעל מגן גבורים. מיגני עור היו להם, וכשיוצאים למלחמה מושחין אותן בשמן, כדי שיהא כלי זיין המכה עליו מחליק, כמה דאת אמר (ישעיהו כא ה,) קומו השרים משחו מגן. וכאן כך היה מקונן הקינה, שם נגעל מגן גבורים, פלט שומנו ולא נדבק בו, ונעשה כאלו לא נמשח בשמן. כל הגעלה לשון דבר הפולט מה שנותנין בו, כמו (איוב כא י,) 'שורו עבר ולא יגעיל'.

פרק א, כב
לא נשוג אחור. לא היה רגיל להיות נסוג אחור.

פרק א, כג
מנשרים קלו. לעשות רצון בוראם.

פרק א, כד
המלבישכם שני עם עדנים. [תרגום] דהוה מלביש לכון לבושי צבעונין ומוביל לכון תפנוקין (לשון תרגום יונתן).

פרק א, כה
על במותיך חלל. [תרגום] על בית תוקפך איתקטלתא.

פרק א, כז
כלי מלחמה. שאול ויהונתן, שהיו כלי זיין של ישראל.