פרק יב, ד
ויבא הלך. דימה את יצר הרע תחלה להלך, שעובר לדרכו, ואחר כך לאורח, שנעשה אכסנאי, ואחר כך לאיש, שהוא בעל הבית.

פרק יב, ה
כי בן מות. הגוזל את העני, כאלו נוטל את נפשו, שנאמר (משלי א יט,) 'את נפש בעליו יקח'.

פרק יב, ו
ישלם ארבעתים. כך אירע לו, שלקה בארבעה בנים, הילד ואמנון תמר ואבשלום.

פרק יב, ח
ואת נשי אדוניך. מיכל בת שאול. ואסיפה. והייתי מוסיף לך.

פרק יב, יד
כי נאץ נאצת את אויבי. כנוי הוא זה, דרך כבוד למעלה. ויונתן תרגם, ארי מיפתח פתחתא פומא דסנאי עמא דה'.

פרק יב, טו
ויאנש. לשון חולי.

פרק יב, טז
ובא ולן ושכב ארצה. ובא הבית, ולן בלילה שוכב לארץ.

פרק יב, יז
ולא ברה. לשון אכילה, כמו (לקמן יג ו,) ואברה מידה.

פרק יב, כה
בעבור ה'. אשר אהבו.

פרק יב, כו
את עיר המלוכה. שני חיזוקי חומה היו בה, חיצונה ופנימית, עיר החיצונה, עיר מלוכה, והפנימית, למבצר ולחוזק.

פרק יב, ל
את עטרת מלכם. תועבת בני עמון מלכם שמו, לשון מולך. ותהי על ראש דוד. אתי הגתי בטלה (עבודה זרה מד א).

פרק יב, לא
מגרה וחריצים ומגזרות. כמין פצירה פים שקורין לימ"א, מיני יסורים הם. מגרה. סכין פגום פגימות הרבה תכופות זו לזו. חריצי. הוא מורג חרוץ מלא חריצים, כמין פצירה פים שקורין לימ"א. במלבן. בטיט חוצות, וכן תרגם יונתן: וגרר יתהון בשוקיא.