פרק יד, ב
וישלח יואב תקועה. אמרו רבותינו
(מנחות פה ב,) כי שמן זית מצוי שם, לכך חכמה מצויה שם.

פרק יד, ה
אבל אשה אלמנה אני. אבל, בקושטא.

פרק יד, ט
עלי אדני המלך העון. כנוי הוא לכבודו, כלומר אתה מדחה אותי לאמר אני מצוה עליך ואני אלך לדרכי, ואתה לא תצוה עלי, ובני יהרג, על מי העון הזה.

פרק יד, יא
יזכר נא המלך את ה'. שהקפיד על אורך הדרך להציל נפשות, שנאמר (דברים יט ו,) 'והשיגו כי ירבה הדרך', וזהו מהרבות גואל הדם לשחת, ואתה דוחה אותי.

פרק יד, יג
ולמה חשבתה כזאת. שחשדת לישראל, שיבאו להרוג את השני בלא עדים והתראה. ומדבר המלך הדבר הזה כאשם. והדבר הזה שחרצת לאחרים, שאמרת לי לא יפול משערת בנך ארצה, עכשיו שאגלה לך שאין הדבר הזה אלא על שני בניך, אל תתחרט לאמר דברתי זה כאשם, והנני חוזר בי, לבלתי השיב המלך את אבשלום בנו שנדחה ממנו וברח לו. ומדבר המלך. אוקינו"ן פרלטי"ש בלע"ז.

פרק יד, יד
כי מות נמות. ודיינו באותו עונש. ולא ישא אלהים נפש. איש מן המיתה, לפיכך וחשב המלך מחשבות לבלתי ידח ממנו נדח.

פרק יד, טו
ועתה אשר באתי לדבר אל המלך אדני את הדבר הזה. בכינוי עלי ועל בני. כי יראוני העם. הפחידוני מלבקש את אדוני על בנו, פן יכעוס עלי. ותאמר שפחתך אדברה נא. כענין זה, אולי יעשה וגו'.

פרק יד, טז
כי ישמע המלך להציל את אמתו מכף האיש. הבא להרוג את בני, ולהשמידנו יחד מנחלת אלהים.

פרק יד, יז
ותאמר שפחתך. מאחר שיצוה המלך עלי, יהיה דברו למנוחה לבני, כי לא ישוב מדברו הטוב, כי כמלאך ה' אדני המלך, ולא יחזירנו כעס ושנאה מדברו הטוב.

פרק יד, יט
אם אש. כמו אם יש, כמו היש, וכן (מיכה ו י,) 'עוד האש בית רשע', כמו היש.

פרק יד, כ
לבעבור סבב. לגלגל, עד שיצא דבר בנו של המלך לאור. ואדני חכם. והבנת כי מאת יואב יצאת.

פרק יד, ל
אל ידי. סמוך לרשותי, במקום שאני יכול להזיק. אל ידי. אינמי"ש אוש"ט בלע"ז.

פרק יד, לב
והמיתני. ויהרוג אותי המלך.