פרק יט, א
בני בני. שמונה פעמים, אמרו רבותינו (סוטה י ב,) שבעה דאסקיה משבעה מדורי גיהנם, וחד דאייתיה לעלמא דאתי.

פרק יט, ה
לאט את פניו. [תרגום] כריך ית אפוהי, כמשפט האבלים. לאט. כמו (מלכ"א יט יג,) 'וילט פניו באדרתו', (שמו"א כא י,) 'הנה היא לוטה בשמלה'.

פרק יט, ח
כי אינך יוצא. אם אינך יוצא.

פרק יט, ט
וישראל נס. אותם שהיו עם אבשלום.

פרק יט, י
כל העם נדון. מתווכחים זה עם זה.

פרק יט, יב
ודבר כל ישראל בא אל המלך. כל זה מדברי שליחותו.

פרק יט, יד
ולעמשא. שהוא שר צבא, תאמרו, הלא בן אחותי אתה.

פרק יט, יח
וצלחו הירדן. [תרגום] בקעוהו בתריסהון.

פרק יט, יט
ועברה העברה. ספינת המעברה שעוברים בה את עבר רוחב הנחל.

פרק יט, כא
ראשון לכל בית יוסף. כל ישראל חטאו לך, ואני יותר מכולם, והנני באתי לבקש מחילה, אם תקבלני, בטוחים כל ישראל שתקבלם, ואם לאו, יהיו יראים לשוב אליך עוד.

פרק יט, כג
היום יומת איש. בתמיה, כי היום אני מלך, עד עכשיו הייתי סבור, לא זלזל בי אדם גדול כזה אלא אם כן נפסקה מלכותי מאת המקום והוא אמר לו קלל את דוד, אבל עכשיו שהוא מתחרט, ידעתי כי מלך אני.

פרק יט, כה
ולא עשה רגליו. לשון תקון הוא, העברת שער שבין הרגלים. שפמו. גרנו"ן בלע"ז.

פרק יט, כו
למה לא הלכת עמי. לצאת מירושלים כשיצאתי.

פרק יט, כז
כי פסח עבדך. ואיני יכול לילך ברגלי.

פרק יט, לב
לשלחו. ללותו.

פרק יט, לג
כי איש גדול הוא. בעושר.

פרק יט, לה
כמה ימי שני חיי. אשר יש לי לחיות. כי אעלה וגו'. הלא מעט הם, ומה הנייה יש לי בכלכולך.

פרק יט, לו
האדע בין טוב לרע. בין מאכל טוב למאכל רע. ואמרו רבותינו ז"ל (שבת קנב א,) שטוף בזמה היה, לפיכך קפצה עליו זקנה.

פרק יט, לז
כמעט יעבר עבדך. הלויה מועטת יעבור עבדך ללותך, אחר שתעבור את הירדן. הגמולה הזאת. שאינה טובה לי.

פרק יט, לח
עבדך כמהם. בנו היה.

פרק יט, מג
כי קרוב המלך אלי. משבטי הוא. אם נשאת. כמו (בראשית מג לד,) 'משאת', פרס מבית המלך.

פרק יט, מד
עשר ידות לי במלך. שאנו עשרה שבטים. וגם בדוד. אף על פי שהוא קרוב לכם, אני משוך בו יותר ממך, שאני עשר ידות. ומדוע הקלותני. להיות אתה קודם, וכי לא היה דברי ראשון להשיב את מלכי, וקודם לכן בא דברינו אליו להשיבו, כמו שכתוב למעלה (פרק יב,) ודבר כל ישראל בא אל המלך. ויקש דבר איש יהודה. לשון צפניה ב א, התקוששו נראה והושוה דבר איש יהודה, שהראם אגרת ששלח להם דוד, למה תהיו אחרונים להשיב את המלך וגו', כך מפרש באגדה. ויש לפרש, ויקש, לשון קושי וחוזק, וכן תרגם יונתן: ותקיף.